שלמה שפירא
"נתיבות המוסר" ל- הרב אברהם שמואל פינקל, ערך את הספר: הרב שלמה פישר, הוצאת אברהם ציוני, תשכ"א
הספר מפרי רוחו המחבר והוא כולל לקט שיחות חכמה ומוסר שהושמעו על ידי הרב המחבר זצ"ל בישיבת חברון במשך שנות כהונתו כמשפיע רוחני בישיבה זו. השיחות הללו נרשמו על ידי תלמידים שונים ונמסרו בשעתם לרשותו של המחבר שהעביר עליהן עין בקורתו...הרב שלמה פישר שליט"א נאות לקבל עליו עריכת הספר.
יעמדו על הברכה כל המסייעים להדפסת הספר ובמיוחד בניו הדגולים הרבנים אליעזר מנחם ואליהו מאיר פינקל שליט"א החונים בעיר שיקגו ארה"ב ומר אברהם ציוני הי"ו שטרח להוציאו לאור בצורה נאה ומהודרת
חבר תלמידיו ומוקירי זכרו
בספר הקדשה בכתב-יד:
ליוסף החביב
במלאות לך 13
אביבים ולרגל הגיעך
למצוות עלה והצלח
בלמודים מאחלים
שלמה ונעמי גיאת.
התוכן:
עם הספר, בעת בקע אור, מבוא, הקדמת המחבר,
מהות המוסר - ברור המידות, הבריאה - תורת האמונה, הכוחות הגלומים שבאדם, ממדי הדעת, כוחה של היראה, תוכחה, הזלזול בקלות - צעד לחמורות, שקול המעשים, נסיונות, נבכי הלב, יסורים, הצדק שבהנהגת העולם, כח התפילה, הברכות כגורמי היראה, מדת החסד, שקול הדעת, ערך החיים, האהבה האלקית.
מהות המוסר - ברור המדות (עמוד 25)
מוסר - הרי הוא הפוכן של הדרוש וההטפה, הפוכן הגמור, ממש עד הקצה האחרון...אנו מתכוונים אל הדרוש וההטפה של זמננו אנו, שכל עיקרם אינו אלא בא להנות את אזן השומעים על-ידי כל מיני יפויים חיצוניים של פסוקים ומאמרי אגדות מצלצלים, בדיחות וחדודים מפולפלים, בנועם המליצה ואמנות הדבור, אשר יספקו את טעמו והנאתו של כל אחד ואחד מן השומעים, שכל מה שמטיף מרבה לכלול בדרשתו ענינים הערבים לאזן השומעים - אע"פ שאין דבריו זהים כלל עם אמתיות כוונתו של הענין, הריהו משובח יותר. וכל מי שכח דבורו יפה למרות שדרשתו ריקה מכל תכן רעיוני הריהו יותר מפואר בפי בשומעים, וכתוצאה מכך הרי הנואם אינו שם לבו כלל לבחון ולברר את אמתות תוכן הדברים שהוא משמיע...ועוד יותר מרוחק יהיה מברור מדותיו של עצמו ומהבחנת נטיות רצונותיו וכחותיו הנפשיים החבויים עמוק עמוק בנבכי נשמתו...עד שלבסוף הוא נמצא נעור וריק מכל שמץ של רוממות התורה ושל תקון המדות.
מוסר הנהו הפוכו הגמור של כל זה. כל רעיון המתאמת יותר על-פי דבריהם של חז"ל, וכל הגורם חזוק יתר לבקורת העצמית לחפש ולגלות את הצדדים החלשים שבמדותיו. לברר ולהבחין בכחותיו ונטיותיו הפנימיים המכוסים וחבויים בתוך המון אלפי יצרים שונים ומשונים, ולהתבונן כיצד לשרש אחריהם - הרי זה נחשב יותר למוסר כנה ואמיתי. ובמדה שחסר מכל האמור במוסרו של האדם - בה במדה חסר בו בעצמו. אות היא כי עוד מושרשת בו עקמומיות המסלפת את שכלו ומכהה את אורו, ומעקמת את דעתו ותבונתו, ואין לו תקנה כי אם בהתמדתו בלמוד המוסר ובחקר וברור מדותיו...
תורת המוסר הלזו אין כל גבול ותכלית לשיעור היקפה, כי על כן, גם כחותיו הנפשיים של האדם עמוקים הם לאין תכלית, באופן שמעצמנו אין לנו כ ל יכולת ואפשרות להשיגם והגיע עד תכונתם...
ומשום כך חייבו חז"ל את האדם להדמות לבוראו בכל מעשיו; ומפני מה אנו צריכים להעמיד לנו כדוגמא להטבת מעשינו את הקב"ה בכבודו ובעצמו דוקא?...
אולם שאלה זו נובעת אצלנו רק מקוצר השגתנו ומעוט הערכתנו את כחותיו של האדם,...גדול ועצום לאין שעור הוא האדם, ורוממותו מרקיעה שחקים ללא גבולים ותחומים, כי על כן, חלק אלוקי ממעל הוא, ויש בכחו להדמות בפעולותיו ומדותיו אף להשם יתברך בכבודו ובעצמו, כביכול. והואיל והדבר כך, הרי גם חסרונותיו ופגמיו נשקלים במשקל אלקי אשר אנו מקוצר השגתנו אין בידינו להשיגה כלל...
2013, יולי 1, 22:28
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!