שלמה שפירא
יש דמיון בין "בן-אדם" ל- "בקבוק"
בקבוקי סודה קולה ספרייט מיצים-למיניהם...מסתדרים טוב על מדף הרכילות.
ואני בקבוקון-אדם לא מסתדר על מדף הספרים: כל ספר טעם משלו, גזי חממה משלו, גזי קרקרה משלו, ריח משלו
ודעת אחרים על שלו והרכילות כפל-כפליים לא משלו.
שואלים אותי:
איך אתה משווה בקבוק לבן-אדם?
בקבוק ובן-אדם דומים, כי שניהם מכילים מה שאחרים ממלאים אותם - בטוב או ברע, ושניהם - במקרים מסוימים, יכולים להוות תבערה לשפיות.
"שפיות" הוא מונח משפטי שקדם לו מונח אנושי.
הסיבה לכך - בני אדם עד כמה שהם חכמים ונחושים, הם "עדר" שלא יודע מה הוא רוצה.
אז בא אדם אחד ומחליט, למשל, אני "פרעה" או "היטלר".
מהשיר של שרולי ברונכר ונתנאל ישראל
"זה סטטי דינמי הכל,
דוס גוש קטיף והשמאל,
תערבב טיפה, חמוץ מתוק...
אותה מנגינה
אלפיים שנה,
רק ביחד.
רק ביחד.
טיפת הבנה
נפסיק תשנאה,
רק ביחד.
רק ביחד.
אני מאמין
מאה פזמונים,
עשרות מילים בין השורות, בין הטעויות.
אני לא מבין,
אחים בדם, עולם מושלם מוכתם, נוטף שנאה. הבדידות קשה.
אל נחמיץ את השעה וטוב שעה אחת קודם!
21.10.2023
כתבת מעניין ויפה. כמו גם השיר שצרפת.
השבמחקעדנה שפירא ,
21.10.2023, 11:40