שלמה שפירא
"שלוש שורות בהיסטוריה: תנועות "הנוער הציוני", "עקיבא" ו- "החלוץ הכלל-ציוני", כרך א', הכותבים, הצוות: יוחנן כהן, קרולה בוים, איה בן-נפתלי, צבי הרמן, עוזיאל ליכטנברג, רינה נזר, יעקב רוזנברג, חנה שלומי, דוד שערי, הדס לאור-אשור, הוצאת "משואה", 1999
מתוך העיתונות המחתרתית בזמן הגירושים ההמוניים, תחילת רצח המיליונים, ויציאת המזימה להשמדה טוטלית של היהודים לדרך (1940-1941). כותב יחזקאל דוברושקלנקה עורך שביב, ב"שביב" (שהופיע בוורשה ככתב-עת מחתרתי בעברית ובחלקו גם ביידיש), בטאונה של ההנהגה הראשית של "הנוער הציוני" ו"החלוץ הכלל ציוני":
"לאחר 60 שנות פעולת ההתיישבות בארץ, 40 שנה של ציונות מדינית ולמעלה מעשרים שנה להצהרת בלפור אין בארץ יותר מחצי מליון יהודים, היינו 3% בערך ממספרנו בעולם". את האחריות למחדל זה מטיל "העורך שביב" בעיקר על כתפי התנועה הציונית ודובריה, שבגללם "העם היהודי לא תפס את הציונות כרעיון המחייב הגשמה עצמית, אלא כרעיון מדיני גרידא". מכאן מסקנתו, המחייבת "הגשמה עצמית של הציונות" על-ידי ."הכנסת תוכן לאומי לחיי יום-יום", כשכוונתו בראש ובראשונה לשימוש בשפה העברית; שינוי המבנה הכלכלי-חברתי של העם ("פרודוקטיביזציה); הכשרת המוני העם והנוער לחיי עבודה, עמל ויצירה; חידוש פני החגים על-ידי הדגשת תוכנם הרעיוני ויצירת יחסי גומלין בשדה התרבות והכלכלה בין הארץ והגולה. זהו, אפוא, מאמר רעיוני ופרוגרמטי צרוף, שנכתב תוך התנתקות והתעלמות מודעת ורצונית מההתרחשויות הנוראות שמסביב, ומתוך תקווה ואמונה, כי "אנו צועדים לקראת תקופה חדשה, אשר תשמש לעמנו תקופת תחייה בכל שטחי חייו בתפוצה ותקופה של הגשמת תקוותו בת האלפיים - מדינת יהודים בארץ האבות"...
2013, מאי 25, 16:32
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!