שלמה שפירא
פנחס לבון מתבטא במועד וחג להסתדרות במלאת לה ארבעים שנה. תשכ"א 1960
ההסתדרות היא תנועת פועלים, שבמרכזה עומד האדם העובד כאישיות שלימה על שלל צרכיו ועניניו. לכן תפקידיה מקיפים כל דבר אנושי ויהודי שהוא מענינו של האדם העובד...חלפו ארבעים שנה להנחת היסודות האירגוניים של הסתדרותנו, וראו זה פלא: למרות החליפות והתמורות, שבוודאי חייבו שנויים בכמה וכמה סוגיות של חיינו, נשארו יסודות אלה חיים ורעננים היום כפי שהיו בראשית דרכה של ההסתדרות. אף אחת מהתמורות שהחלו לא שינתה מאומה במטבעות-היסוד שנטבעו בזמנו. ועוד דורות הם ישמשו קו מנחה לתנועת הפועלים בארץ, ואולי לתנועות פועלים בארצות אחרות...
הסתדרותנו בנוייה על העיקרון של אחדות העובד השׂכיר בעיר ובכפר עם העובד העצמאי בכפר ובעיר...שניהם מהווים יסודות איתנים ושווי-ערך בבניינה של תנועת-הפועלים הישראלית...
לא הסתפקנו במיזוג היסוד המקצועי והיסוד הקונסטרוקטיבי, הוספנו לשניים אלה את היסוד השלישי של עזרה הדדית בין חבר לחבר, יסוד החי בהסתדרות כיום כפי שחי לפני עשרים ושלושים שנה והמתבטא למעשה בכל ארחות-חייה של תנועתנו.
ההסתדרות היתה הגורם העיקרי במערכת הישוב לביצור כוחנו הלאומי ובמאבקו על תקומת עצמאותנו. הננו יודעים מה עצום ערכה של המדינה כגורם המזרז את תהליכי הפיתוח והבניין בארץ. (הערה שלי: וכאן טעותה של ההסתדרות, לדעתי, ברוב ימיה הראשונים היתה כמעט תנועתית-ממלכתית-היקפית,אבל המשיכה בלראות עצמה תנועתית בצורה צרה). הננו יודעים גם, שכל מדינה מודרנית מרכזת בידיה - גם כשמשטרה דמוקראטי לחלוטין - מכשיר-כוח שבעבר לא נודעו כמותם. עם זאת ידענו להישמר מהשפעת תפיסות אטאטיסטיות הנובעות מיחס הביטול כלפי המאמצים העצמאיים והחופשיים של אזרחים מאורגנים, ביטול שנדבק בו משהו מן הנטייה להאלהת המכשיר הממלכתי, כאילו הוא כול-יכול וניחן מלידתו בתכונותיו של הקב"ה...
שאלתי: נכון שההסתדרות היא תנועת פועלים ובכל זאת, למה? - "בכל ארחות חייה של תנועתנו" לאחר שמייחס חשיבות לישוב וכוחו הלאומי, נכון היה להגיד "בכל ארחות -חייו של עמנו"?
היום: איפה הפועלים, איפה ההסתדרות, איפה העמידה במבחן העבר והעמידה במבחן התפקידים של התקופה החדשה??? ואיפה העמידה האיתנה נגד האלהת המכשיר הממלכתי???
2013, יוני 10, 22:39
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!