יום חמישי, 31 ביולי 2014

שלמה שפירא: צריכה להיות הפריה חוץ-שירית / שיר

שלמה שפירא

צריכה להיות הפריה חוץ-שירית

כשאני רואֶה אותךָ
אתה לא רואֶה אותי
שלחתי שיר ועוד שיר
אתה ,כנראה, חסר-הבית.
איך אתגלה בתוככם
כדי שתצוצו ותציצו אל לבי.

שלמה שפירא: פנייה אחרונה / שיר

שלמה שפירא

 פנייה אחרונה

פנייתי האחרונה:
מעתה אסתיר גבי
אעלים שירי
אשוב להיות ככל האדם.

שלמה שפירא: היכן נעלמים הדגים לעת ערב - איך מנסים להמשיך ולבצבץ מחשבות על דג בגשר-אנושי של נייר / שיר

שלמה שפירא

היכן נעלמים הדגים לעת ערב - איך מנסים להמשיך ולבצבץ מחשבות על דג בגשר-אנושי של נייר

לא נשאר לנו איך להמשיך ומה לעשׂות - שתינו את התה את הקפה
טעמנו שוקולד של "ארומה" ו"טֵק"-תק עשׂרים שקלים כולל שרות כל אחד,   
נגמרו הסיפורים על בעיות גב וריצה לשרותים וחיפשׂנו אם להמשיך ואיך להמשיך,
צפינו על בריכות הנופר הצפוף מלמעלה וירדנו לברר להיכן נעלמים הדגים לעת ערב:
האם מישהו חומד לצון ו"שולפם"  לעצמו
האם מישהו מכניסם ל"בית זכוכיתו" ומחזירם למקומם עם זריחת האור
או מוצאים לעצמם מסתור מתחת לנופר הסבוך
ותהינו אם לשלשת  הבוץ סמיכה כל כך שהדג נקרם בה כמעט בחוסר תנועה
ורק זימים ומכסיהם וסנפירי הצד מעמידים ומשאירים את הדג ברפרוף קל על בטנו ...
לתשובה קלה לא הגענו
שהרי אנחנו העומדים מהצד -
כסיל האדם הבו­הה על דגו
ועוד יותר כסיל האדם הבוזה את תכליתו 
שבמעט האור שנשאר לו
ובמעט האור שקיים בינו לבין חברו
ובמעט המילים שינקפו סבכי האדם בתחושתו 
איך מנסה הוא להמשיך בכוח ולבצבץ מחשבות על דג בגשר-אנושי של נייר
והרי מחשבות הן טפה בים וגם האדם עצמו. 

שלמה שפירא: חקר הגֵּנים / שיר

שלמה שפירא

חקר הגֵּנים
                  לעדינה ברימן 


ממתינים וממתינים.
סביר להניח שברצפו של הזמן שהוא מדיֵּק ומדויק
הַ- די אן איי שמור מכל משמר
אפילו קצות שלדו מוגנים מאד
גם עלותו החורפית, גם פריחתו האביבית, גם קיפולי חיוכו ההיולי.
עקרב בארסו
שֻׁמַּר בחומר דחייתו
אדם בשאלותיו ...
כך מחויבים אנחנו בכל אלה ובשאר כל חֵקֶר
לראות להבין לבדוק ולהֵראות
אבל לא לגעת.

שיר זה נכתב ביום-עיון - במחלקה לבוטיניקה באוניברסיטת תל-אביב
ביוזמתה של פרופ' עדינה ברימן בתאריך 10/3/1999 והשיר הוגש לה
בסיום "יום העיון" בהוקרה רבה.

שלמה שפירא: מגישים לנו לטעום ולטעום. סְיָג לטעם אנינותו / שיר

שלמה שפירא

מגישים לנו לטעום ולטעום. סְיָג לטעם אנינותו.

מגישים לנו לטעום ולטעום.
מצהירים ומטמיעים לנו מכל טוּב.
אנחנו טועמים וטועמים, אך עד כמה הטעם טעם
כי סְיָג לטעם אנינותו .

שלמה שפירא: שבעה מעיינות-תקווה אינם הולכים לאיבוד / שיר

שלמה שפירא

שבעה מעיינות-תקווה אינם הולכים לאיבוד
  
שבעה מעיינות תקווה אינם הולכים לאיבוד.
אנחנו אלה שעלולים ללכת לאיבוד.
מי מעיין תמיד מפגישים דרכי ידידותינו
במפגש לבבות, ביחד לחיות, ביחד לשיר, ביחד לרקוד
תורת אמת בזרימתנו
צעדינו תמידים כסדרם כהרגלנו כנסחינו
קריאות יובלי רצוננו נגד בני עמי המלוכדים יחדיו תמיד.

שלמה שפירא: הַצְּחוֹק - מים חיים והוּא העִקּר / שיר

שלמה שפירא

הבכי והצחוק -- הַצְּחוֹק - מים חיים והוּא העִקּר


הַבְּכִי וְהַצְחוֹק
הֵם אַבְנֵי פִּנָּה בְּחַיֵּינוּ.
הבכי - סיד חי.
הַצְּחוֹק - מים חיים והוּא העִקּר.
הוא שֶׁמְקָרֵבֶנוּּ לְשָׁמַיִם וְאֶרֶץ בִּגְדוֹלוֹתָם,
לְצִפּוֹר וְיוֹנָה בְּכִיסוּפָם,
לְכִכְּרוֹת שִׁגְרָתִיות הוֹמוֹת אָדָם,
וְלאדָם בְּרִשְׁתִית לֵב רֵאשִׁית תִּקְוָתוֹ וְבכָל יוֹם טירתו,
הוּא בְּעֶצֶם
עוד אֶבֶן פִּנָּה לעוד חלום טוב.

שלמה שפירא: מה לתבן את הבר / שיר

שלמה שפירא
  
מה לתבן את הבר

בפסיכואנליזה מודרנית - העבד של היום
הוא לא העבד של אתמול
עבד של היום הוא אדון לעצמו - האדון בעצמו ובכבודו.
בדילמת השנויים החדשה שנוצרה
כל אחד מנסה לפתור עַבְדותו בעצמו.
דוגמא אחת לפתרון מני רבות - מצאתי באינטרנט:
" אני עבד מזוכיסט באתר הכלוב המגדיר חייו - חיים חולניים של מובטל מנוול "
האדונים נהיינו?
מַה לַּתֶּבֶן אֶת הַבָּר ?
כתוב על אליעזר מ"דמשׂק אליעזר" - חצי-עבד - האם היה לו, למשל, סיכוי לחלום?

הלואי והייתי עבד השׂדה
הלואי והייתי לְעֶבֶד-ישאף ליד רבו. 

שלמה שפירא: אתה והאשה - מזווית-ראיה של קדחת-השחת / שיר

שלמה שפירא

אתה והאשה  -  מזווית-ראיה של קדחת-השחת

ההבדל בין אשתך הוותיקה לאשתך הטרייה - בהתייחסות לקַדַּחת השחת שלךָ:
קדחַת הַשַּחַת שלךָ - היא מובנת לאשתך הוותיקה, אך אינה מובנת לאשתך הטריה.

קדחת השחת של אשתך הוותיקה לא הייתה מובנת לךָ, אך קדחת השחת של אשתך הטרייה מובנת לךָ.

שלמה שפירא: נִצּוֹת לחמך - לֶחֶם אמֶתך עִמִּי גַּם יַחַד / שיר

שלמה שפירא
  
נִצּוֹת לחמך -  לֶחֶם אמֶתך עִמִּי גַּם יַחַד

מְעוֹרֶה אֲנִי בְּשָׁרְשֵׁי כּוֹכָבֶךְ
כָּל שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה זוֹרֶמֶת גּוֹמֶרֶת הִלּוּכָהּ
בַּעֲרוּגַת בּוֹשֶׂם, בְּנוֹף כַּרְמֵלֶךְ הַפּוֹרֵחַ
נִצּוֹת :
אֲמִינוּת
יְדִידוּת
כֵּנוּת
וְרֵעוּת
כַּפְתּוֹרֵי אַהֲבָתי מְצִיצִים פּוֹרְחִים
אָיַחֵד לְבָבִי לָךְ - לֶחֶם אמֶתך עִמִּי גַּם יַחַד.

שלמה שפירא: "לִקְלוּב סְוָאקִי" - לבבות הטובים זה לזה , נפגשים כמו המים הטובים הבאים מיובלי-נחלים / לְ עדינה ב. / שיר

שלמה שפירא

"לִקְלוּב סְוָאקִי" - לבבות הטובים זה לזה , נפגשים כמו המים הטובים הבאים מיובלי-נחלים
                                                                                                                         לְ עדינה ב.


אמי היתה אומרת בערבית-בגדאדית - "לִקְלוּב סְוָאקִי" 
(=יש סיכוי ללבבות הטובים זה לזה , להיפגש כמו המים הטובים הבאים מיובלי-נחלים)
היום נזכרתי במה שאמרה:
פעם רציתי להוכיח שאפשר להוציא בן-אדם מתפקיד
אך אי אפשר להוציא תפקיד מבן-אדם.
את זאת הוכחתי בחיי בדרך קשה מאד.
אז - את היית לי לעֶזר בשעת עמידה על עיקרון זַכּוּת הצדק 
סַלּותךְ נתיבִי בחמצן חשוב וטוב לנשימה.

מאז מַקְשָׁן הייתי לשלומך
גם כשהמראת לִסְבוֹב עולם, בשוברת-קרח הגעתי בנפשי עד אנטרטיקה
מצאתי מראיתך - חממת פינגווינים צוהלת מוחאת לך כפיים
כל-כך נפלא הרגשתי כחום הלב.

נפגשנו באקראי ובמפתיע בערב פתיחת תערוכת הצילומים שלךְ
ו- לקלוב סוואקי! - לבבות הטובים זה לזה , נפגשים כמו המים הטובים הבאים מיובלי-נחלים.

יום רביעי, 30 ביולי 2014

שלמה שפירא: בשוק האוניברסטאי / שיר

שלמה שפירא


בשוק האוניברסיטאי


בקמפוס האוניברסיטה
בשעות הבוקר המוקדם שלאחר "יום הסטודנט"
הכל פחיתים, הכל שׂקיתים
הכל בירה שׂכירי חֲצֵרִים
ערמות ערמות מנשרים ועורבים חוגגים.
שלמה שפירא

לכל יום ויום יש את האור שלו

לכל יום ויום
יש את האור שלו
את קריאת התרנגול שלו
את הנמלה החרוצה שלו
את ברכת המזון שלו
את הידידים שלו
את ציוצי הצפרים שלו
את צעדת הנפש שלו
את פניני התקווה שלו.


יום שלישי, 29 ביולי 2014

שלמה שפירא: לא נשקוט כי אם כלינו את המלאכה במחריבינו...וישובו ילדינו ושקטו ושאננו באין מחריד / שיר

שלמה שפירא

לא נשקוט כי אם כלינו את המלאכה במחריבינו...וישובו ילדינו ושקטו ושאננו באין מחריד

בגרר החיים הישראליים שלנו
ברגעי האימה הסיוטים המתגוללים ממזיקינו ואויבינו מפחי הטרף של שׂונאינו, 
לא נשקוט כי אם כלינו את המלאכה במחריבינו,
נס ועוד נס ועוד נס חייבים לגאות בתוכנו פתאום 
ישובו העוגנים בבית, הפרנסה בשוק
חייבים אנו לשוב ולחיות בבתינו בשלום 
וישובו ילדינו ושקטו ושאננו באין מחריד.



שלמה שפירא: עוזבו לנפשו כמו פאטה-מורגנה והאדם נודד ונודד / שיר

שלמה שפירא

עוזבו לנפשו כמו פאטה-מורגנה והאדם נודד ונודד

האיש מגיע חֶרֶק משובש עם כיסי יניקה
להכניס הכל תחת שליטתו בגנֵבַת דעת
לאחר מכן עוזבו לנפשו כמו פאטה-מורגנה
והאדם נודד ונודד.

שלמה שפירא: העגיל היפיפה שלך / שיר / מוקדש לדר' שנטל מלול (רופאת-עיניים שלי)

שלמה שפירא

העגיל היפיפה שלך
                             מוקדש לדר' שנטל מלול (רופאת-עיניים שלי)

הֶעָגִיל הַיְפֵהפֶה שֶׁלָּךְ שֶׁהוּא מֶרְכָּז לָעֵינַיִם
שֶׁבְעֶזְרָתוֹ אַת בּוֹחֶנֶת אֵיךְ רְאִיָּה עוֹקֶבֶת אַחַר הָחַיִּים
וְאֵיךְ יוֹתֵר אוֹר מְפַלֵּס דַּרְכּו לְפִכְחוּן לֵבָב
הֲרֵי כָּל אֶחָד מְאִתָּנוּ מְחַכֶּה בְּתוֹרוֹ לִבְחוֹן רְאִיַּת לִבּוֹ
הוּא קוֹבֵעַ תּוֹר
הוּא לוֹקֵחַ מִסְפָּר
וְשָׁב לְגַלּוֹת שֶׁרְאִיָּתוֹ אֵיתָנָה כְּמִקּוֹדֶם
וְהֶעָגִיל שֶׁלָּךְ שׁוּב הַיּוֹם מֶרְכָּז עֵינַיִם
שׁוּב יְפֵיפֶה מְבַשֵׂר טוֹב.

הערה: השיר נכתב במאי 2008

יום שני, 28 ביולי 2014

שלמה שפירא: בחלוף הימים הקשים האלה תאזור כוח ובמקבילית כוחותיך תתקדם בכוח רצונך אל מה שחלמת ורצית להשׂיג / שיר

שלמה שפירא

בחלוף הימים הקשים האלה תאזור כוח ובמקבילית כוחותיך תתקדם בכוח רצונך 
אל מה שחלמת ורצית להשׂיג

יורד בכבלים לנקרות היונים של הומיית לבך
ומוצא ים רגוע ומלטף את יסודות קירות הנצח של אהבתך למולדתך הגדולה
ובדבקות שבדבקות תפילתך המיוחדת אתה עולה כמלאך מעלה מעלה
רואה גם בעיין בלתי מזויינת
כמה הים לא סובל ולא נושׂא כל סִלּוּד של חרדה
ואתה גם משיק בהדר אל בתי עתידך אשר על החוף
ומקווה שלא תיפול עוד שם  שום קטיושה ותפר את רוגע החיים הטובים התוססים במעונך בזמן הזה.
בחלוף הימים הקשים האלה תאזור כוח ובמקבילית כוחותיך
תתקדם בכוח רצונך אל מה שחלמת ורצית להשׂיג .

יום ראשון, 27 ביולי 2014

שלמה שפירא: הזכרתי לה את הנחליאלים שנלחמים על הקו בין הגבולות / שיר

שלמה שפירא

הזכרתי לה את הנחליאלים שנלחמים על הקו בין הגבולות    

הזכרתי לה את הנחליאלים
שנלחמים על הקו בין הגבולות
כדי להבטיח את הטריטוריה שלהם.
הזכירה לי
את האנשים שידעו לשבת
סביב שולחן באפרופו
ולטחון הבנה יותר משלוש שעות.
אמרה לי שיש אנשים שאוהבים אנשים ...
אמרתי לה
ש- אל אנשים יש להתייחס כמו לנחליאלים ...
בשורה התחתונה הסכמנו
שכל ההבדל בינינו
תלוי בַּזמן ובַמּקום
ועלינו למצוא שוב מקום וזמן
כדי להרהר בצוותא
וללגום כוס שנייה של קפה .



שלמה שפירא: יורדים בכבלים לנקרות היונים של הומיית הלב / שיר

שלמה שפירא

יורדים בכבלים לנקרות היונים של הומיית הלב

יורדים בכבלים לנקרות היונים של הומיית הלב
ומוצאים שהים רגוע ומלטף את יסודות קירות הנצח של אהבה גדולה
ובדבקות שבדבקות - תפילה מיוחדת
עולים מעלה מעלה ורואים גם בעיין בלתי מזויינת
כמה הים לא סובל ולא נושׂא כל סִלּוּד של חרדה
ואם משיקים בהדר אל בתי העתיד - לא תיפול עוד שום קטיושה
ותפר את רוגע החיים הטובים התוססים כאן בזמן הזה.
ובחלוף הימים הקשים
נאזור כוח ובמקבילית כוחותינו
נתקדם בכוח רצוננו
אל מה שחלמנו ורצינו להשׂיג.

שלמה שפירא: עיניים יפות - שלוש נשים! - שלוש נשים יפות המתקשות לחיות עם יופיין! / שיר

שלמה שפירא
  
עיניים יפות - שלוש נשים! - שלוש נשים יפות המתקשות לחיות עם יופיין!

שלוש נשים עם עיניים יפות,
שתיים מהן דברו ביניהן,
האחת אמרה לשנייה
" מה שוות עיניים יפות אם עיניים יפות
של זוֹ היושבת מולנו על כיסא-גלגלים לא הִצּילוּה  ... "
והוסיפה -
"גם עינַי היפות - עיניים שלי לא עזרו לי בחיי 
שעיניים יפות אצל נשים מזמינות עיניים קנאיות ורעות
ועיניים רעות מחבלות  בכרם, בכרמךְ שלךְ 
יותר מעכבר השׂדה.
כך - שעיניו של אדם קשורות לא רק בו ובמעשׂי ידיו אלא גם בעיני רוֹאיו
ובמקרה הזה בעיני הנשים.

שלוש נשים! - שלוש נשים יפות המתקשות לחיות עם יופיין!

שלמה שפירא: אודסה אודסה בגדאד בגדאד - מי יקום ויקבע בשבילי שאני ב"כאב השורשים הכפולים" / שיר

שלמה שפירא

אודסה אודסה בגדאד בגדאד - מי יקום ויקבע בשבילי שאני ב"כאב השורשים הכפולים"

אודסה אודסה
בגדאד בגדאד
לו היינו צעירים, היינו פורשׂים שטיח מעופף
ובאים מיד לארץ ישראל
עכשיו שאנו בארץ ישראל, וכל דבר לא חסר לנו
הוי אודסה אודסה בגדאד בגדאד
פתאום, כל-אחד מראה לשני מאיפה בא, מאיזה ארץ הוא בא
אך אם מישהו מרגיש שצריך לנסוע ולבקר שם
שיסע לאודסה, שיסע לבגדאד ומה ימצא שם
האהבה צמחה שם
המשפחה המלוכדת חבקה אותנו שם
חוף בטוח בתעוזת-לב ובתשוקת-נפש-לעתידנו היו שם
אבל תמיד היה בלבנו שם האֵי-שם
ולמרות שהיו ויש כאלה שלא שוכחים את הדגים  הדגים הדגים
(ויש שמרנינים אותם בפתוס!)
ולהם אני אומר:
האם חשובים לנו רק הדגים הדגים והדֻּבים-הסיפוריים למזלינו - שמחזירים אותנו לשם?
ומה הביאֵנו ל "שׁיבה", אל ארצנו - ארץ-ישראל - כדגים במים'
הוא חלומנו לארצנו - בן אלפיים - בשנות גלות עיקשת וארורה, 
ולבסוף ובאמת באמת אני שואל:
עברתי את כור ההיתוך כמו כולם
עברתי את הפלוריזם כמו כולם
עברתי את הרב-תרבויות כמו כולם
אז מי יקום ויקבע בשבילי
שאני בכאב השרשים הכפולים.

אפילו מחקר לא ישכנע אותי- אני - שלמה שפירא - "עץ-ישראלי עם שורש בגדאדי" 
ובארץ-ישראל נתברך שורשי עוד יותר בשורשי שבעת-המינים והייתי אך שׂמח בחיי
אורח-חיים שׂובע שׂמחות פני אלוהים חיים.

שלמה שפירא: עשׂייה ציורית / שיר

שלמה שפירא

 עשׂייה ציורית
                       לְ- רנה

במשתאות הציורים שלך 
גומעים דמויות עם הרבה פנים 
המאכלים שלך פסיפס בצקי במאפה זהוב 
בקרנבל גדול עם שלושים ושבע ציירות-נשף לצידך
הכל חוויתי מעניין וחם בלב 
הדמויות גם אם אינן עטויות גלימה ומסכה קסמן אגדי
בהן חגיגה עמוסה הנאה רבה.

הערה: השיר נכתב ב- מאי 2008, בזמן ביקור בתערוכתה של רנה.

שלמה שפירא: פסיפס יצירתי נשי (השיר נכתב לרגל תערוכה ל- יצירות נשים ב- פברואר-מרץ 2008) / שיר

שלמה שפירא

פסיפס יצירתי נשי (השיר נכתב לרגל תערוכה ל- יצירות נשים ב- פברואר-מרץ 2008)

פסיפס נשי עולה לפנינו:
בשלושים ושבע מדרגות-נשים, האישה מגיעה עד השמים
ואין זאת אגדה
כי אין כוח שבעולם, שיסיר ממנה את  כוחה היצירתי ורִינָּתהּ
האישה - מין אגדה - פסיפס נשי עם המון יצירה
בציור ובפיסול ובסיפורים ובתפלה, אדם המעלָה, שלושים ושבע מעלות לה
ערי נפשה היכלים עצומים בנשמתה
אז ימלא שׂחוק פינו, לבוא לראות ולהרגיש את הרנה את הנאווה, את החדווה
את הדרורה, את הלביאה , את איריס (ברֵיחָהּ האִירוּסִי  בזמרהּ האירוֹסי)
ו- דפנה, ו- אל רחֵלי, וה- נאוה, ה- מרגלית,רות,שׂרה, לאה, וחנה, נטע, אופיר
ועוד בערי הזהב תמצאו - נשים חזקות יוצרות ויפות עם רוך חמלה ואהבה.    

יום שבת, 26 ביולי 2014

שלמה שפירא: "הומלס" זה שמחפשׂ ...אז מיהו "הומלס" / שיר

שלמה שפירא

"הומלס" זה שמחפשׂ ...אז מיהו "הומלס"

הומלס - זה מי שמחפשׂ לו דירה ואין לו ורע לו
או זה שמחפשׂ - כל הזמן את עצמו וטוב לו:
קמע מזל בידו, או קמֵעַ שלווה חרוט על מצחו
הוא גיבור ההמתנות
עם נעלים ובלי גרביים עשׂוי לבקש מים
שׂימו לב - איך הוא יודע לקושש מעט חלומות.

שלמה שפירא: החידה באהבה / שיר

שלמה שפירא
  
החידה באהבה
  
הִיא חִידַת אַהֲבָה.
חִידַת הָאַהֲבָה הִיא אַהֲבָה לְחִידָה שהִיא עַד לְאֵין סוֹף אַהֲבָה
לִפְעָמִים הִיא רַמְזוֹר תּת-אֱלוֹהִי:
יוֹדַעַת מָתַי לִפְתּוֹחַ שׁעַר, מָתַי לִסְגוֹר שׁעַר, מָתַי לְהַכְנִיס פּרָה קְדוֹשׁה עַל מְסִילּתָהּ,
מָתַי לְסַלּק כּל חוֹב מְמִכְשׁוֹלָהּ
עִקּר עִיקּריה לְהוֹשׁיב אֵשׁ לְיַד אֵשׁ, לִיקוד אֲגַם לְאַהֲבָתָהּ
שׁנְחָלַיו יֵרָאוּ מִלּה לְמִלּה עַד סוֹף הָעוֹלָם בּפְנֵי כּל הַבּרוּאִים
עֲדִי עֲדָיִים שְׁבָחֵיהָ
וּלְאחר שׁמַכְנִיסָה גּם אֶת עַצְמָהּ אֶל הַכּלָל הֲרֵי שׁכָלּנוּ נִשׂכּרִים מְשׁלְהַבְתּהּ.

שלמה שפירא: לראות ולהֵראות...ואני מתעקש. מה תתעקשנה שׂפתותינו להתערב עד אמת השיר / שיר

שלמה שפירא

לראות ולהֵראות...ואני מתעקש. מה תתעקשנה שׂפתותינו להתערב עד אמת השיר

לראות - אני בורח.
להֵראות - אני בורח
לראות - אני מתעקש
ואני בורח
להֵראות-  אני מתעקש
ואני בורח
ואני מתעקש ומתעקש.
מה תתעקשנה שׂפתותינו להתערב עד אמת השיר.

שלמה שפירא: ורק החיטה / שיר

שלמה שפירא

ורק החיטה

אתה נושׂא פרפר-שיקולים בקרבךָ:
פרפר שמְקצֵר זמן, פרפר שמאריך זמן, פרפר שמתנפח ל- שור-פר,
ורק החיטה בגשם, היא צוף חייך המדייקת בחניטת זרעיךָ, מחזור חייךָ.

יום חמישי, 24 ביולי 2014

שלמה שפירא: איפה את עכשו לפי חדרי תימן / שיר

שלמה שפירא

איפה את עכשו לפי חדרי תימן

איפה את עכשו לפי חדרי תימן,
בשיירת רועים מנגינת חלילים
מן העקודות הטלואות הברודות בנמלים
ונמלה יודעת לעבור ממקום למקום
ואת כרמל בלב אדמה
ואני אדמה בלב מדבר
ובאישוני עיניים
כל אחד מנסה להתקרב אל השני
לועסים ברזל ומלט
בונים בית לחדר משׂכית בחדרי החדרים .

שלמה שפירא: אזהרה / שיר

שלמה שפירא

אזהרה

שלא נתנדנד רק בצד החשוך של המטֻטֶּלת
כולנו עופות
נֵאסף נִדּם נישן.
זה עשׂרות שנים נעשׂה נשמע
בלי תֵיבת תהודה של אור
ומה הלאה נשמע
ומה הלאה נשמע ומה הלאה נעשׂה?

שלמה שפירא: מוחלט הזמן שנושמים בו ניחוח של חרות / שיר

שלמה שפירא


מוחלט הזמן שנושמים בו ניחוח של חרות
  
מוחלט הזמן שנושמים בו ניחוח של חרות
רק מעטים מתוכנו כופים חרם על עצמם
בשביל לגמוע מנה קטנה ממנו
שקשה להשיגה בשעה של כפיה חוגגת
אמונה ברה
ברה אמונה העוזרת לנו
להחליט מה רצוננו על פרשת דרכים .
להתוות דרך יש מאין .


שלמה שפירא: אנו באנו ארצה בקווים ישרים מן השמש / שיר

שלמה שפירא

אנו באנו ארצה בקווים ישרים מן השמש

אנו באנו ארצה בקווים ישרים מן השמש
והשמש מוקד רעידה של המשכיותנו ורציפותנו.
בכמות הקבועה של ה- DNA 'דִּי-אֵנ-אֵי' שבתוך בנין הוויתנו
אסור לגעת - ולו ב- גנום אחד
פן נאבד משהו מצלמנו מדמותנו
בגלל אור העלו להידחות על פני חושך אל תהום רבה.

שלמה שפירא: אדם סתיו-אביב / שיר

שלמה שפירא

אדם סתיו-אביב

החיטה צומחת דווקא בסתיו
פסיגיה זורמים לאור לקמה הבוגרת
בו בזמן העצים ערומים עד אביב השקדיות.
אדם סתיו-אביב בעת ובעונה אחת
מעבֵד אדמתו והולך אחרי סוסו מחרשתו
גם עובר ג'בלאות קור לוודא פריחתו
בתוך עצמו וסביבתו
רק כך יש מענה אמת לחייו שלא צומחים רק אל הסתיו.

שלמה שפירא: הכהן מבית-כנסת "בית-אל" / שיר

שלמה שפירא

הכהן מבית-כנסת "בית-אל"

זקן חלם כמיהות ארץ-ישראל
היה מתהלך בסביבה מתלבטת
כהן מבית הכנסת
שׂם ידו על ראשי ברחוב הומה ברכני
רגע גשר השקיט צעדים
מקום הליכתנו אי נדח של תקוות
הכניסני על כנפיו
"יברכך השם וישמרך ... ישׂם לך שלום "
כפות ידיו אור אלוהים
כנראה , מן השמים שׂמוהו לעודד את הבריות
תמיד היה שׂמח בחלקו
וכך שנן סיכום חייו בהֶפְגש ובלֶכת:
"בבניין הארץ עבדתי שלשים שנה
ופדיתי בכורות שבעים שמ
בשביל זה נתן לי אלוהים אריכות ימים , 
בריאות ללכת , כוח לעשׂות נחת 
לשׂמֵח נפשות אחרות"
בסוף ימיו
כשישב לבדו במרפסתו הקטנה
מסוידת בכחול ערבים
צפה בדאגה סביבו והוסיף עוד תפילה וברכות לסביבתו
אמרו בקהל :
"עיניו כהו מזמן למרחקים"
אך הקדוש ברוך הוא הכיר לו כל פנה 
מחוף אל חוף העולם הזה
והצדיק הודה לו במשנה קודש כל רגע מחייו.