שלמה שפירא
העיר עכו בשבילי כמעט מוות מצד אחד וודאות חיים מצד שני - סיפור ה- Valonia algae
העיר עכו בשבילי כמעט מוות מצד אחד וודאות חיים מצד שני - סיפור ה- Valonia algae
בשנת 1968 נסענו במכונית אוניברסיטת תל-אביב לעכו כדי להגיע לאי הזבובים - שרידים של קירות אבנים - שנמצא במרחק כמה מאות מטרים ממעגן סירות הדייגים בעכו, כדי לגרד מן הקירות הירוקים אצה ירוקה חד-תאית שגודלה יכול להגיע לסנטימטר ויותר.
האצה נבחרה כדי להראות לסטודנטים בקורס פיזיולוגיה של הצמח, איך צמח שצריך מלחים עובד כמשאבה למלח - מכניס מלחים ממי הים שריכוזם נמוך בהשוואה לריכוז המלחים הגבוה בתוך התאים.
נסינו להשכיר סירה שתביא אותנו קרוב לאי והיו שם עשרות סירות ואף אחד מבעלי הסירות לא הסכים. כולם סירבו ולא אמרו מה הסיבה. והנה בא בחור צעיר שהסכים לקחת אותנו עם סירתו ל"אי".
באנו לעכו ארבעה אנשים: צבי גלינקה, אברהם בורבין, סטודנטית שעבדה במחלקה מספר שעות בזמנה הפנוי שאת שמה אני לא זוכר, אבל הבנתי שהוריה היו בעלי מכולת ברחוב פינסקר קרוב למוגרבי ואנוכי.
כשכולנו על הסירה לכוון האי, התהפכה הסירה בסמוך לו. בורבין שידע לשחות עם כושר גופני טוב שחה עד החוף. גלינקה והסטודנטית שידעו לשחות, איך שהוא ניסו לצוף על פני המים, אבל לא יכלו להתקרב לחוף. ואנוכי שלא יודע לשחות נאבק במים הסוערים, עולה וצולל עולה וצולל וחשבתי לעצמי שהגיעה שעתי למות.
הדייגים על החוף התחילו לצעוק, ולמזלי ולמזל כולנו, שהייתה סירת משטרה קרובה למזח, התקרבה אלי במהירות ומשתה אותי מן המים ולאחר מכן את גלינקה ואת הסטודנטית.
בסופו של דבר כולנו ניצלנו בריאים ושלמים.
לאחר המקרה הזה, בוטלה המעבדה שעסקה בהכנסה ובצבירת מלחים לתוך התא הצמחי.
כמובן, שהלכתי לבית הכנסת בשבת הקרובה שלאחר מכן לברך את "הגומל"
ואני הייתי בשנה השלישית לנשׂואי עם ילדה בת שנה.
אומרים יש מזל בחיים וצדקו הדייגים בחוף שחיבקו אותי וצעקו רבים לעברי "אללה שמר עלייך".
נזכרתי באירוע הזה כשהגעתי אתמול ה- 6.04.2017 לעכו במסגרת טיול גמלאים מאוניברסיטת תל-אביב.
