יום שני, 31 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: על הנקה. אינקובטור של סבתא. כתבה שלי על הנקה שפרסמתי בעיתון "הצופה". שיחה עם אמי בקשר להריון לידה והנקה.

שלמה שפירא

נולדתי במוצאי יום כיפור 
אינקובטור של "סבתא"
אמי הייתה "מוכתר של זמן"
נולדתי במוצאי יום-כיפור, שעתיים אחרי הפסקת הצום. אמי הדגישה תמיד ש- "צוותא משפחתית" סביב שולחן מלא מכל טוב עם שבירת הצום היא למען יום הולדתי.
והייתה מדגישה שיצאתי מהר לעולם והייתי רעב מאד ולא ייחסה את רעבי הכבד לאחר הולדתי לרעב שלה מהצום.
אמי צמה בכל ימי הכיפורים גם בהריונותיה. (על זה יש לי טענות לאמי לאחר מותה כי היום הרפואה אומרת שצריך להיות מודע לגוף בצום כשאישה נמצאת בהריון. ואמי המסורתית כמעט אדוקה, כנראה, התנהגה כך שזירזה את לידתי ונולדתי פג ובזמנים ההם אין אינקובטור ולך תבטיח חיים לפג הנולד.) (על האינקובטור המאולתר ארחיב בהמשך!)
ומאחר שמיהרתי לצאת לעולם ותמיד שמעתי " לאחר שמונה חדשים ושעתיים" , סקרן אותי תמיד איך ידעה לדייק אמי בזמנים . היא הייתה "מוכתר הזמן" לכל בני המשפחה המורחבת ובבואנו ארצה הייתה מלאת עבודה כי כל מי שרצה לדייק ברישום יום הולדתו בארץ שאל אותה מתי נולד , והייתה עושה חישובים כמו – נולדת אחרי חמישה ימים לפני ... והוא נולד כמה ימים לפניך ... והלידה התרחשה כששש...
ומה עושים לרך הנולד שמיהר לצאת לעולם וכאשר הלידות, התרחשו בבית? איך יחזיק מעמד במשקלו הדל?
מתגייסת כל המשפחה המורחבת. מגייסים מהר אשה מיניקה מן המשפחה המורחבת שופעת חלב-אֵם המספיקה להיניק את ילדה שלה  ובשארית חלבה היניקה גם אותי כי אמי לא שפעה חלב להניקני. אני הייתי שותף לחלב אם של אמהות אחרות ובמיוחד של אישה מן המשפחה המורחבת - אמו של עזרא (עזרא יהלומי). וכך הפכנו אחים וידידים שנים רבות כמעט לנצח.


על האינקובטור
מיהרתי ונולדתי אחרי שהייתי בבטן אמי שמונה חדשים ושעתיים.
פעם נשים דייקו וידעו מתי הן נכנסות להריון.
על אינקובטור מאולתר - שׂק חטים ועליו מזרון כשגחלים לוחשות בסביבתו ימים רבים - כך שׂרדתי בקושי (כך ספרו לי אמי ואבי ואחרים מן המשפחה המורחבת)
ובברית אברהם אבינו נימולתי כעבור חצי שנה מלידתי. השמחה הייתה גדולה כל-כך שלאחר הברית הייתה מסבה גדולה והביאו אדם עם קוף להצחיק את הנוכחים. 
אמי כמעט ולא היניקה אותי מחוסר חלב בשדיה ואת חלב-האם ינקתי מכמה אמהות שילדו סמוך ללידתי.
צריך לזכור - למיניקות יש אורח חיים כזה שחייבות להיעזר אחת עם השנייה כדי להבטיח לעצמן ביטחון תקווה ואושר.


הנקה, על הנקה, בזכות ההנקה
כתבה שלי שפרסמתי בעיתון "הצופה" ב-   27.08.2002


לפני מספר שבועות התקיים בארה"ב כנס של נשים מניקות. בכנס השתתפו 1,128 אמהות שהניקו בצוותא את תינוקותיהן. זה היה שיא גינס חדש ששבר את קודמו. הכנס בא לעודד הנקת תינוקות. 
פעם היתה ההנקה תופעה אוניברסלית, והאישה ידעה מה חלקה בתהליך החשוב של גידול ילדיה. החברה המודרנית הציעה "יניקה מדעית" במקום "יניקה אימהית" והציעה "גמילה תוך הזנה מלאכותית" במקום "חביקה אינטימית ויניקה מהאם". למרות שהיו סיבות רבות לכך כמו: יציאת האישה לעבודה מספר חודשים בודדים לאחר הלידה, האורבניזציה המהירה של אזורי הכפרים וההתקדמות המהירה בהזנה מלאכותית של תינוקות, וגם הרפואה שהתחילה לנטות לטובת ההזנה המלאכותית ולזלזל בערכה של ההזנה הטבעית (גם חלקן של חברות המזון, שהרעיפו ביד רחבה דוגמאות לרופאים ולרוקחים ולאחיות טיפות החלב ועודדו את השימוש ב"חלב המלאכותי", גדול בנושא זה). 
כל הדינמיקה הזאת שהייתה בשיא בשנות ה 50 וה 60, הולכת ומשנה כיוון ושבה ל"הנקה" במקום ה"האכלה", ובמקום המגע בפטמה הפלסטית ישוב התינוק וינק ישירות מאמו באותו אושר ובאותו שקט נפשי גם מצד האם והיילוד. חלב אם הוא בריא, מחסן, לא יוצר גזים, טוב נגד אלרגיות ומונע הרבה מחלות (למשל, ידוע שהנקה מונעת סכרת!). 
עוד ידוע שאישה המניקה לפחות חמש פעמים ביום, עשר דקות לפחות בכל פעם, לא תיכנס להריון. כלומר בתנאים מסוימים הנקה מונעת הריון. גיסת אמי שהייתה תופרת, המשיכה בעבודתה בביתה בבגדאד ובן הזקונים שלה היה יונק חלב מאמו כמעט עד גיל ארבע - דבר כמעט יוצא דופן כי עד שנתיים הנקה זה היה מקובל, וזה לא הפריע לאיש ואמו הייתה צוחקת עם חברותיה שכך היא לא תכנס להריון.
צריך לזכור שיש מצבים שבהם אשה מנקת חשה שהיא לא עומדת בדרישת תינוקה לספק לו את החלב, ובמקרה כזה התחליף לחלב האם, יכול לעזור גם לאם וגם לתינוק. 
דווקא בארץ הייתה אסכולה די חזקה שנמנו עליה רופאים, אחיות, אחיות טיפות חלב ונשות בריאות הציבור שניסתה לעודד את האמהות להמשיך ולהיניק. 
כבר במאי 53, כתב ד"ר ר. קוכמן על ערך ההנקה במעברות, ובאוגוסט 60 כתבה פיליס פלגי, אנתרופולוגית ממשרד הבריאות על השנויים המתרחשים בהנקה אצל העדות השונות בישראל, ועל האספקטים האנתרופולוגיים של בעיות התזונה של התינוק, ובאותו הזמן מסר ד"ר ח.ש. הלוי, סגן המנהל הכללי במשרד הבריאות דאז נתונים סטטיסטיים על הנקה וגמילה בישראל. 
כך שהמצב של שנות ה 60 הולך ומשתנה ושב קצת "לאחור" כמו ב"אותם ימים". ב 1936 ציין ד"ר א. מנסבך, רופא שינים מישראל (המנדטורית) בקונגרס הבינלאומי התשיעי של רופאי השיניים בווינה, שאצל יוצאי המזרח מיניקה האם את תינוקה עד לשנה השלישית לחייו, דבר שהוא שונה אצל יוצאי המערב, ובכל זאת מצא שהשיניים רעות יותר דווקא אצל ילדי העולים מן המזרח. הוא משער ש"יתכן לומר בוודאות, שרקב השיניים מותנה מהסביבה ואין הוא דבר שבתורשה". 
משה סטבסקי בספרו "הכפר הערבי" כותב כך: יניקתו של הילד בבית הפלח נמשכת זמן רב, לעתים היא נמשכת עד גיל חמש ושש. חזקה שחלב-אם מוסיף כוח ומחזק את העצמות. 
מאז, נשתנו הזמנים ולא ישובו כמקודם, אך בנושא ההנקה חל שינוי משמעותי. הדעה היום היא שחלב אם טוב ליילוד, ואמהות רבות יותר מודעות לכך. יש אמהות שעבורן שיבה להנקה אינה שיטה רק טבעית, אלא גם עניין עקרוני, ועד כמה שיותר נשים מניקות הרי זה משובח.

שיחה שקיימתי עם אמי רימה ב-23/7/1984 בקשר להריון, לידה והנקת תינוק עד גיל שנה בבגדד 

"כשאשה נכנסת להריון וזה מדובר בילד-בכור, חובה על הורי האשה להביא לה מגש-גדול של שקדים וסוכר טחון וצלחת "נומי-בצרה"="לימון של בצרה"כדי שתכין תה ממנו שלא תקיא. גם היו מכבדים אותה בבגד כלשהו. זאת עושים כדי להשביע את בית בעלה(=הורי בעלה). כשמגיעה לחודש התשיעי, הוריה יכבדו אותה בתרנגול ותרנגולת "מבושלים" ויביאו לה גם מיץ=שארבת. גם מזמינים את שני הצדדים-צד האשה וצד הבעל - וצד האשה מראים להורי הגבר את ה-" ג'האז" המיועד לילד שיוולד. וכשנולד התינוק מביאים הורי האשה "ג'ניג'יל מזהב" ושתי "עפצות", ומביאים גם דברי מתיקה. בפורים- מביאים הורי האשה מתנת-פורים שכוללת בין השאר-"כוס לקידוש מכסף" ודברי מתיקה."
 "לילד שנולד היו נותנים "מי-סוכר בהיר" ו" מי-ב"נאפשה". בימים הראשונים עד שיופיע חלב בשדי האם וזה קורה בעיקר ביום הששי ללידתה ואז יש חלב, ואז היולדת מרגישה "תנגאיי"="כד=מלוא כד חלב" בשדיה. ועד ליום הששי,בערך, אחותה, קרובת-משפחה או אשה זרה מניקה את התינוק. היו נשים שהציעו עצמן לשם כך, ה-"דאיי".למשל.  ה"דאיי" היתה בעצם מיניקת שידעה להרגיע את התינוק וידעה גם איך לפתוח את פיו של התינוק שירצה לינוק מהשד. שכרה של ה"דאיי" היה מתנה ולפעמים, כמו "תרנגולת לכיפור". אמי זוכרת ששני בני-דודים שלי, סבתי שגם היא היתה מניקה, הניקה אותם. אני, למשל, הניקה אותי,בין השאר, גם גיסתה של אמי. אם התינוק מניקה אותו כשנה ולפעמים יותר , גם כי בזמן ההנקה, האשה לא מקבלת את מחזורה. יש תינוקות שסבלו ממתן חלב פרה. וסבי יוסף,למשל, היה הולך ברגל כדי להביא "קופסת אבקת חלב" מממשפחה של ידידים עשירים שהשיגו קופסאות חלב לתינוק. כמה פעמים היו שלשולים אצל תינוקות, וזה קרה בזמן ששינו להם את "האוכל". אחת הדודות שלי נולדה רזה מאד ושתתה אבקת חלב מקופסה והשמינה ובביתה שמחו והיו קוראים לה בקול רם "עומר,עומר", כי תינוק השכנים היה שמן להורים מוסלמים וקראו לו בשם "עומר". (כמובן מיד) היה חשש שהשכנים ישמעו, והפסיקו את הבדיחה הזאת, כדי שלא יהיה סכסוך עמם. בסביבת שלושה חדשים לאחר לידת התינוק היו מתחילים לתת לו לטעום טעימה פה וטעימה שם. זה יכול להיות מרק, ריבה, דבש, שמנת ולאט לאט עוברים לתת לו מלוא הכפית ולאחר מלוא הכף. אמי זוכרת, שאבי-סבי רחמים התחיל ל"הטעים" תינוק אחרי ברית מילה. בגיל כארבעה חדשים נותנים לתינוק דייסה דלילה של אורז בחלב ולאט לאט מוסיפים לו דברים נוספים וממשיכים לתת לו מנה אחת ליום מ- "אבקת חלב" במידה ויש ולנו היה כי סבי, אבא של אמי היה רוקח וגם היה לו בית-מרקחת.


שלמה שפירא: לתשׂומת חברת בזק וטוב שהציבור ידע / הערה לתשומת הלב

שלמה שפירא

לתשׂומת חברת בזק וטוב שהציבור ידע

אתמול יום א' ה- 30.10.2016 עבדו שני גננים בבית סמוך לביתי בגינת בית ליד ביתי.
הגננים חרוצים דוברי ערבית, כי באותו זמן גם אני הוצאתי "גזם" מגינת ביתי וברכתי אותם בשלום בשפה הערבית.
הם גזמו את הגדר והגדר הייתה גבוהה ובמסור הארוך שברשותם לא ניתן להגיע לצמרת הגדר החיה.
תוך כמה דקות מגיע טנדר עם גגון והאוטו נשׂא פלקט גדול של חברת בזק.
הנהג שהופיע היה גבוה עם גוף מלא ולי נראה שהוא ממוצא רוסי. הגננים עלו על גג הטנדר וכך השלימו את גיזום הגדר.
תמהתי איך רכב הנושא פלקט "בזק" על רכבו בא לגננים כדי שיעלו על הרכב ויגזמו את הגדר.
שאלתי את נהג הרכב "אם בזק מתעסק עם גננות" והוא חייך ואמר לי - "תמיד".
וכאן תהייתי:
או שהרכב של בזק ומפעיל הרכב של בזק עושה חלטורה בזמן עבודתו.
או שהרכב היה של בזק ונמכר לאחֵר עם השילוט של חברת בזק על המכונית ובזק לא דאגה להסיר את השילוט.
הדבר קצת מפחיד בעיני שיתכן מקרה ואוטו עם שילוט "בזק" יכול להגיע לידיים לא רצויות והוא ישמש לרעה והציבור לא יהיה מודע וערני לכך.

31.10.2016

שלמה שפירא: פתגם יהודי-בבלי ששמעתי הרבה - לפעמים "כל עַכָּבָּה לטובה" - על "תודותיו" של דוד בן-גוריון למופתי של ירושלים / מפי אחרים

שלמה שפירא

פתגם יהודי-בבלי ששמעתי הרבה - לפעמים "כל עַכָּבָּה לטובה" - על "תודותיו" של דוד בן-גוריון למופתי של ירושלים

בכנס אח"י (8.11.2008) סיפר ביו השאר פרופ' זכי שלום עם קבלו את "פרס אח"י:
דוד בן-גוריון רשם ביומניו
שצריך להגיד "תודה" למופתי חג' אמין אל חוסייני או צריך לתת פרס למופתי אלחוסייני
וציין שהתודה הזאת הייתה בהתחלה תמוהה בעיניו, עד שהבין ממחקריו על דוד בן-גוריון -
שבן גוריון רצה להגיד שאפילו מדברים שנראים כאסון צומחת לבסוף טובה.
כמו :
הקצנת עמדתם של הפלשתינים להקים מדינה ערבית בכל שטחי ארץ-ישראל,
דחיקת כל רגלי המתונים הפלשתינים שסברו אחרת,
ומשלילה ועוד שלילה לבסוף קבלנו מתוק חיובי, לא נתקבלה ולא קבלנו את "תכנית החלוקה" וקבלנו את מדינת ישראל בגבולות עד 1967 ולא לפי החלוקה שתוכננה על ידי הוועדה הבינלאומית לחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות.
הדבר השני שציין בן גוריון שחייבים לחוסייני תודה על זה שעשה את "החרם בנמל יפו", כי בלי החרם לא היה נבנה נמל תל-אביב .
הדבר השלישי שציין בן גוריון ביומניו הוא שלולא האמברגו של הנשיא דה-גול, נשיא צרפת, לא היינו מקימים תעשייה אווירית מן המתקדמות בעולם".

אזכיר את הפתגם היהודי-בבלי -  לפעמים, "כל עכבה לטובה"! ובהקשר למופתי אני אומר: הדברים האלה היו אז נסים לנו ולעתיד מדינת ישראל. 

10.11.2008

יום שבת, 29 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: זאת יפו - מקום של אמנות חיה קונספטואלית-קונצפטואלית - עץ הדר,,,/ שיר

שלמה שפירא


זאת יפו - מקום של אמנות חיה קונספטואלית-קונצפטואלית - עץ הדר...


יפו מקום של אמנות חיה קונספטואלית-קונצפטואלית - עץ הדר שניתן להשיבו ולהרימו ביד אחת ובשתי ידיים לנדנדו כערסל עתידים.
יפו תלויה באוויר ולא באוויר:
היא אדמה בתוך גרעין ובלי גרעין, אך אדמתה בטוחה חיה ונושמת
והעץ שצומח בהּ נישׂא ונושׂא בחובו הרבה היסטוריה
אני גליתי בה גם היום אוצרות אנושיים:
ציירת  - שתמונת הנפש בביתה בין סכו"ם אנושי למשטח שָיִש קר 
לא הרחק ממנה עוד ציירים ועוד ציירים מפוזרים בהּ פה ושם והרבה פשפשים אנושיים מפוזרים ומפתיעים,
כל השטח הגדול של דן בן-אמוץ דחוס בציורי ברכה היום ופתוח לרווחה עודנו חי גם ברגע זה
אפילו הארכיאולוגיה הטמונה בסמוך לאנשים, פרושׂה ומונחת  על כף יד.
לא הרחק ממנה, הנמל - מעגנים של עיר שתססו בו גלים של עבודה קשה דגים יין ושיר.
חשוב שתפנימו אוצרותיה הבטוחים אשר נמצאים בהּ גם היום בהישׂג-יד. 
לאחרונה, נוסף בהּ גרעין אמת ויציב - מרכז שמעון פרס.

כך שמתחת לפני האדמה ומעל פני האדמה תוססת עיר - זאת יפו!

28.10.2016

שלמה שפירא: כל הכבוד והיקר לך מעין אהובה / שיר

שלמה שפירא

כל הכבוד והיקר לך מַעְין אהובה

כל הכבוד והיקר לך מַעְין אהובה!
את על הסוס הבאת לנו מדליה
ואני אם אכתוב אלף שירים על סוס לא אביא מדליה.
לרכב על סוס זה לא כמו לרכב על שיר גם אם הדהירה באותה השתהוויה.

29.10.2016

יום שישי, 28 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: זאת יפו - מקום של אמנות חיה קונצפטואלית-קונספטואלית - עץ הדר,,,/ שיר

שלמה שפירא


זאת יפו - מקום של אמנות חיה קונצפטואלית-קונספטואלית - עץ הדר...


יפו מקום של אמנות חיה קונצפטואלית-קונספטואלית - עץ הדר שניתן להשיבו ולהרימו ביד אחת ובשתי ידיים לנדנדו כערסל עתידים.
יפו תלויה באוויר ולא באוויר:
היא אדמה בתוך גרעין ובלי גרעין, אך אדמתה בטוחה חיה ונושמת
והעץ שצומח בהּ נישׂא ונושׂא בחובו הרבה היסטוריה
אני גליתי בה גם היום אוצרות אנושיים:
ציירת  - שתמונת הנפש בביתה בין סכו"ם אנושי למשטח שָיִש קר 
לא הרחק ממנה עוד ציירים ועוד ציירים מפוזרים בהּ פה ושם והרבה פשפשים אנושיים מפוזרים ומפתיעים,
כל השטח הגדול של דן בן-אמוץ דחוס בציורי ברכה היום ופתוח לרווחה עודנו חי גם ברגע זה
אפילו הארכיאולוגיה הטמונה בסמוך לאנשים, פרושׂה ומונחת  על כף יד.
לא הרחק ממנה, הנמל - מעגנים של עיר שתססו בו גלים של עבודה קשה דגים יין ושיר.
חשוב שתפנימו אוצרותיה הבטוחים אשר נמצאים בהּ גם היום בהישׂג-יד. 
לאחרונה, נוסף בהּ גרעין אמת ויציב - מרכז שמעון פרס.

כך שמתחת לפני האדמה ומעל פני האדמה תוססת עיר - זאת יפו!


28.10.2016

שלמה שפירא: כל-כך הצטערתי עם הסתלקותו של שמעון פרס / שיר

שלמה שפירא

כל-כך הצטערתי עם הסתלקותו של שמעון פרס

כל-כך הצטערתי עם הסתלקותו של שמעון פרס:
איפה העץ הגבוה האיתן המתמיד באדמה זרועה לפריחה סביב?
עבר חודש וגם אחרי מותו רואים בעצם תמונה חיה שדרכה מרגישים את הנפש שציירה אותה ואין טשטוש בהּ - צוואה אמתית לכל דבר ועניין אשר גם בהּ מורגש ניחוח אמתי של פריחה גם לאחר ניחום-אבלים.

28.10.2016



יום רביעי, 26 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: מכתב ששלח לי הדרוזי דאהר האיל לאחר שעיין בספרי "קות אלטיור" / מכתב תודה

שלמה שפירא

מכתב ששלח לי הדרוזי דאהר האיל לאחר שעיין בספרי "קות אלטיור" שבו מתורגמים 120 שירים משלי לשפה הערבית על-ידי סמיר נקאש  
(שם הספר בעברית - "לחמו של צפור"). 
המכתב נשלח ביום 11.08.2007

לידידי שלמה שפירא ,

אור בוהק ביצבץ לי מבין שורות שיריךָ . 
בכל פינה ופינה אפלה בעולמנו החומרי , נסיתָ להזרים "אור" ,כדי שאותו אור 
יְשַנֶּה את בני-האדם ויהיו "בני-אדם" שיחפשׂו כמוךָ את ה"אמת" האלוקית ואת "האור הגנוז" הטמון בהם .
הרמב"ם אמר : "מי שלא מחפשׂ את האמת -האור - הרי הוא חיה בצורת אדם" 
והרי אתה האדם שנוצץ מאור כוחו .
כולי תקווה שאורך לא יאזל ולא ידום – עלה והצלח
ותודה לך מקרב לב ,

דאהר האיל

שלמה שפירא: הָרַב שמשׂמֵּח לבב אנוש / שיר

שלמה שפירא


הָרַב שמשׂמֵּח לבב אנוש
         מוקדש לקובי ו.

הָרַב שמְשׂמֵּחַ לבב אנוש!
מי אני וכל לבבי המנוסה שמנסה וממשיך עדיין להניס לאטו יגון ואנחה?
מי הַשַּׁר שהגדי הטוב נָעשׂה יותר מתמיד ויותר ממנו תְיש של שירה?
רב כוחך יותר ממני וממשיך יותר ויֻפִּית לעשׂות טובות ונצורות
זכורה לי עזרתך - יוצאת ויוצאת מן הכוח אל הפועל והייתה בי כוח עולמים.
גם בכֵהות עיניים שבדור הזה, כהונתך חשובה ועוד ועוד יותר
מונחת היא לפניך להמשיך ולעודד ולשׂמֵח לבבות שיר.

16/7/2010 05:19   

יום שלישי, 25 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: הנמלה לא נמצאת וכן נמצאת - היא נמצאת בכל מקום - הוקוס פוקוס לאדם / שיר

שלמה שפירא

הנמלה לא נמצאת וכן נמצאת - היא נמצאת בכל מקום - הוקוס פוקוס לאדם

הנמלה לא נמצאת וכן נמצאת - היא נמצאת בכל מקום - הוקוס פוקוס לאדם.
איך יודעת בן-רגע לקרוא לחברותיה להגיע אל מקום מבטיח שָׁלָל והשָלָל רב עמה ׂומביאה אותו באמונה רבה לְשֶׁלֶל של ביציה.
האדם לא משליל פועלהּ וגם לא יכול להשליל פועלהּ
מחְַקֶּה אותהּ כל הזמן בְּשֶׁלֶם-תודה לחריצותהּ

25.10.2016

יום ראשון, 23 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: פגשתי אותה אתמול בלב מוזיקלי על אחד ההרים סביב ירושלים / שיר

שלמה שפירא

פגשתי אותה אתמול בלב מוזיקלי על אחד ההרים סביב ירושלים

האמת חייבת להיאמר - טוב לפגוש ידיד בתוך המון מדברי חוגג הזורם מן הלב אל הנשמה.
פגשתי אותה בלב מוזיקלי על אחד ההרים סביב ירושלים.
היא ישבה ליד שולחן עם חבר לפני קונצרט
אני ישבתי ליד אותו שולחן עם חברה אחרי קונצרט.
שנינו חייכנו כשנפגשו עינינו.
היא נשארה אותה אביבה יפה ומחייכת כמו לפני הרבה שנים
אך גם עסוקה בניירת ספרותית כמו אז כן עתה, אפילו  בהמולת ההר שעל אבו-גוש.
הגברים בקושי דיברו ביניהם
הנשים שתמיד מפתיעות להיפתח לשׂיחה
הן מוצאות להיות רדויות להתחדש תמיד בכל מקום ברדידי יופי.

23.10.2016

שלמה שפירא: שירת הלב בוקעת בהשקותך את הצמחים / שיר

שלמה שפירא

שירת הלב בוקעת בהשקותֵךְ את הצמחים
                                     
ואת יפה כמו נוף טבעי בהר אביבי
שירת הלב בוקעת בהשקותֵךְ את הצמחים
עומדת ומשקה. מתכופפת ומשקה. אוחזת בילד ומשקה את הצמחים.
אם את אוהבת גינת-יופי, את אוהבת גם את הילדים בגן-הילדים,
ילדייך עומדים מחובקים לידך, עוזרים לך להשקות את הצמחים,
שׂמחת-חג היום, את שׂמחה וצוחקת, ילדייך שׂמחים וצוחקים, הגינה שׂמחה וצוחקת
גם אני מרווה צימאון יופייך ושׂמחתךְ מצחוקית צחות צֵיץ עפרון מעוף פלאךְ.

23/10/2016, ערב שׂמחת-תורה

יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: הושענא-רבה / שיר

שלמה שפירא

הושענא-רבה

בסוכת ילדותי:
שבעת אושפיזין עדי-ראיה לשׂמחת היחדיו, 
בימות ולילות חג הסוכות ובמיוחד בליל הושענא-רבה, האושפיזין באים 
יורדים ועולים, עולים ויורדים עם מלאכים לשׂמחת חג
ובליל הושענא-רבה מדריכים האושפיזין את הנשים להכין מפתיתי בצק שׂעורים וטעם השׂמחה נטעם למחרת מתבשיל-הקְּדֵרָה שהוכן ל"שׂמחת-תורה".
בסוכה הורגשה חָכְמָה לאשה לא רק בקדֵרה:
אמי, למשל, הייתה אשת לפידות, וודאה שיהיו נרות רבים לשמחת אורה.
היא ידעה שהסוכה היא נמל חי תוסס לגאולה
על כן עודדה אותנו הילדים להמשיך ולהיות עֵרִים כל הלילה
כי ילדים בלי עוונות הם, ראשונים לגאולה,
גם לא כפתה על הילדים הר-תפילה כגיגית
בליל הושענא רבה, התפילה היא שׂמחת-אורה והודיה,
גברים ונשים, צעירים וצעירות וילדים הדליקו נרות רבים  על מגש-ענק לצדיקים, לשפע ברכה רווחה שׂשׂון ושמחה בחִנָּה ובתפילה, 
המזמורים בשירה, בקעו ונצצו מהסוכה עמוסי פאורות הַלֵּל של חיים טובים בקודש
ומהקודש לחיים טובים  ולשפע לימי חול יבואו במשך כל השנה.
החתימה הסופית בליל הושענא-רבה הייתה מובטחת ומוטבעת: "חתמנו בספר חיים טובים למשך כל השנה!"

21.09.2013

יום רביעי, 19 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: משהו על "סלופה" - (רבים-סוָאלִף) / מלה יהודית-בגדאדית

שלמה שפירא

משהו על "סלופה" - (רבים-סוָאלִף)

בימים האחרונים אני מפשפש ב"בוידעם הניירת שלי" ומוצא רמז ל"סלופה" אחת (רבים-סוָאלִף) שספרה לי אמי.

סלופה- היא סתם סיפור או סיפור שעבר מדור לדור, משהו מן השורשים שהפך סיפור וכל אחד השומע אותו, לפעמים, מוסיף משלו כיד הדמיון עליו כדי שיהיה עוד יותר מעניין או מוסיף תרגום משלו לסיפור. 
וכל החברותא המשפחתית המורחבת יושבת כמו ב"פרלמנט בגדאדי" וזה מוסיף וזה מעיר ומסיפור לסיפור כך עובר הזמן ...) 
ותוך כדי הפשפוש אני נזכר בקונוטציה אחת שאמר לי ידיד יוצא לוב בזמן  ששמע את המילה "סואלף" ,הוא אומר לי ש"סואלף" בערבית-לובית
זה מחלפות השׂער של האישה ולשׂערות במחלפת חייבים להיות שרשים חזקים וזה הוכח כבר בשמשון הגיבור .

.
(קטע שפרסמתי ב-6.08.2008)

שלמה שפירא: אווירת הבית שלי בבגדאד - שנת 1948 / שיר

שלמה שפירא

אווירת הבית שלי בבגדאד - שנת 1948

בבית - פנים מאירות מסבירות ויפות כל יום.
ולא רק הפנים יפות:
יום בישול
יום נקיון
יום כביסה
יום תפירה
יום שוּק 
יום סְוָאלִף* 
יום החלפה בהחלפה
יום ששי לשבת
יום שבת...
ובתוך היום-יום - החום בבית,חינוך טוב, סוד-קירבה ואהבה-כמוסה
חלום-גואל ובשפע חיוּת-חיוך - הברכה!
לא רק פנים יפות... - גם בחול גם בקודש חשובה התפילה ועמוקה האמונה.- האמונה שניתן לעשׂות את היש גם מאיין.
ובאותה שנה התבשׂרנו על הקמת מדינת ישראל. ומלבנו שפענו - "תחי מדינת ישׂראל!"

10.03.2011


שלמה שפירא: מה יהיה עם אלה שידם אינה משׂגת...הדג קר קר וגם שותק / שיר

שלמה שפירא


מה יהיה עם אלה שידם אינה משׂגת...הדג קר קר וגם שותק

יש האוכלים בשׂר כבשׂ, בשר עגל, בשׂר שור, בשׂר דג...
מה יהיה עם אלה שידם אינה משׂגת
ובקושי אוכלים דג פעם בחודש, בערב שבת בערב חג
גם אז הדג קר קר וגם שותק.

9.12.2010

יום שני, 17 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: והרי את מקודשת לי בטבעת ארץ זו כדת משה וישראל. אֵם אהבתי ואני עַבְדֵךְ בלֶכֶת - לאן שתלכי אלך / שיר

שלמה שפירא

והרי את מקודשת לי בטבעת ארץ זו כדת משה וישראל.

אֵם אהבתי ואני עַבְדֵךְ בלֶכֶת תמים ולאן שתלכי אלך:

תלכי לנחל דן אני שם
תלכי להרי תמנע אני שם
למדבר פארן אני שם
לשמורת החולה אני שם
למקורות הירקון אני שם
לסוכת דוד היפה השמורה אני שם
לכותל המערבי הנחלם אני שם
משומרי אהבה אני אחרייך ושׁוֹמרֵךְ לעד.
10.10.2012

שלמה שפירא: מטיבת-הלכת שלי מהי מבקשת / שיר

שלמה שפירא

מטיבת-הלכת שלי מהי מבקשת
                              להני


מטיבת הלכת שלי מהי מבקשת:
קום ונתהלך בארץ
בגבולות בוודיות בהרים בשמורות בימים - בים התיכון ובים המלח.
הארץ פרושׂה לפנינו בחג הסוכות הזה עם כל קהל ישראל 
ואהבה פרושׂה מכל אחד לכל אחד מאתנו
ואני חשבתי שבמילותייך תדריכי חגיגיות הארץ לְהַלֵּךְ בהּ משירת אהבה,
אהבה היא אֵם כל חי.

10/10/2012

שלמה שפירא: על סרט צרפתי: "היהודים" בביומו של איוון אטאל. סרט עם הרבה הומור מצחיק וגם עצוב באותו זמן. הצחוק עצוב בעומק נורא. רבים יאהבו אותו אך מעטים לא יעריכו את חסדי הסרט

שלמה שפירא

על סרט צרפתי: "היהודים" בביומו של איוון אטאל. סרט עם הרבה הומור מצחיק וגם עצוב באותו זמן. הצחוק עצוב בעומק נורא. רבים יאהבו אותו אך מעטים לא יעריכו את חסדי הסרט

על סרט צרפתי: "היהודים" בביומו של איוון אטאל שהוא בימאי-שחקן בסרט. הוא הולך לפסיכולוג כי סובל מאובססיביות עמוקה להיות יהודי וזה מציק לו ואינו יודע באיזה כלים להתמודד עם הבעיה. בגמר הסרט הוא נשאר עם יותר שאלות מאשר תשובות ואולי זה גם ההגד בסרט. הצגת הבעיה היהודית היא מורכבת וכנראה שאין לה פתרון. למעשה, אטאל הלך לפסיכולוג כאשר ידע שלא יעזור הפסיכולוג, אבל הפסיכולוג אפשר זמן לחשבון-נפש.
זהו סרט מצחיק עם הרבה הומור מצחיק ועצוב באותו זמן. הצחוק עצוב בעומק נורא.
הסרט חכם ומתוחכם ודי ליהודים חכימא ברמיזא. מאד מקורי והייתי רואה אותו כגאוני ורבים יאהבו אותו אך מעטים לא יעריכו את חסדי הסרט.
איוון אטאל בוחר דוגמאות מאד אמתייות מאד משכנעות כדי להעביר לצופה את המורכבות של להיות יהודי בגולה, ובמקרה הסרט, יהודי צרפתי. צריך לזכור שהמורכבות קצת שונה מארץ לארץ, אבל היא קיימת בכל הארצות.
הסצנה שבה מובא סיפור להרוג את ישו ביזמה של המוסד (הישראלי) הורגת בעצם את היהודי שנצלב והתפילה לאחר צליבתו לא אל ישו אלא ל-נוברט המופרע המופיע בסרט. כך שגם המוסד לא מסוגל לפתור כל בעיה מבעיות היהודים. הסצנה יש בה גם משהו לא ברור, אך הוא העז בה לעשות צחוק מהדת ואולי מכל דת.
גם עם התלמוד היה מאד גאוני - איך שהתלמוד מנסה להתבטא בפשטות בהגד מה ולמרות הפשטות שבדבר אין תשובה וחוסר תשובות נמצא לאורך כל הסרט. אפשר להתווכח הרבה בעזרת הדוגמה הזאת ולנסות להבין הרבה אינטרפרציות אך בסיכומו של דבר יש הרבה פנים ליהדות.
אחת השאלות בסרט - האם אפשר להפסיק להיות יהודי?
ראו את הסרט ותרגישו שלא ולא. 
בגאונות המתבטאת בסרט לא רק שאי אפשר לא להיות יהודי, אבל אפשר להציע, למשל, פרלמנטרית שפריז תהיה יהודית ואם תיפול החלטה שכן, גם אז על פריז יגיעו הטילים, כי פריז יהודיה היא פריז אויבת. 

התרשמתי באותו ערב שראיתי את הסרט היו הרבה צעירים וזה בקולנוע שאחוז הצופים בו מבוגרים או קשישים.
את הסרט הזה כולנו חייבים לראות! 





יום ראשון, 16 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: שלמה בונה סוכה חוגגת ושמחה / שיר

שלמה שפירא

שלמה בונה סוכה חוגגת ושמחה

שלמה בונה סוכה חוגגת ושׂמחה

ארבעת עמודיה רמזורי אלוהים
היא סוככת שׂובע ידידות אהבה שלום וחמלה
ובישיבה, באכילה ובשינה האורהּ בהּ בשׂמחה גדולה גדולה
אושפיזין פוקדים אותהּ לברכה  ומוסיפין לה מעלות טובות של חג
גם עניים מוזמנים לסוכה ולברך ברכת-המזון
כי העניים הם אלה הסוחפים את כולנו מעלה מעלה באורה גדולה עם תקווה וישועה 
כל אחד מבני ישראל יש לו מקום חם בלב סוכתי.

24.09.2015

שמעון פרס: לפעמים אדם לאדם הוא תווית. "הנץ"ו"היונה" כתוויות./ אומרים

שלמה שפירא

קראנו בוואשינגטון
שמעון פרס: לפעמים אדם לאדם הוא תווית. "הנץ"ו"היונה" כתוויות. 
ראיון ל"דבר" עם שמעון פרס, 15.4.1977
  
  
"דבר": קראנו שבוואשינגטון טוענים כי אתה כמועמד לראשות הממשלה נוח פחות למה שנקרא "ההתקדמות לשלום", מראש בממשלה הקיים: שאתה "ניצי" יותר. מה אתה אומר על טענה זו?
  
פרס: קודם כל אינני מרגיש כל צורך להצטדק. יש בליבי הסתייגות מוחלטת מכל הדבקת התוויות האלה. לפעמים נדמה לי שבישראל ובעולם אדם לאדם הוא תווית.
בעצם, אינני יודע מה זה "נץ" ומה זה "יונה". עבדתי שנים מרובות ליד בן-גוריון, ואולי מישהו יאמר לי מה הוא היה - "נץ" או "יונה". בך הכל הלא בדברים העיקריים אנחנו מאוחדים, והבעיה האמיתית היא תרגום מצב פוליטי לשפת ההכרעות הריאליות, ואני חושב שיש מצבים המחייבים הכרעות. אני מכיר "יונים" שמוכנות להילחם עד טיפת דמן האחרונה שלא לעשות הסכם, אלא אם כן, זה הסכם שלום מלא. למשל, ואני מכיר "ניצים" המוכנים לוותר על שטחים בגלל מצב מלחמה...

13.10.2012

יום שבת, 15 באוקטובר 2016

שלמה שפירא: לפי מידת הלב הכל דבש / שיר

שלמה שפירא

לפי מידת הלב הכל דבש

באור דולק באור כבוי, בבית ולא בבית, בשפע ולא בשפע - הדבש!
לפי מידת הלב הכל דבש.
כל כולך דבש - הדבש במחשבתי בגופי בדמי ובנשמתי!
אטהר לבי לאהוב אותך לנצור אותך להמתיק את יומך
כי כך אמתיק גם את יומי.

בהערצתי אלייך,
המשורר

24.04.2011