עמודים 76- 77
...הליל משמש ובא. ליל זועה; איננו הוד היכל, מקדש אהבה מקודש; עלה מן המרחקים כמדבר אופל פולט נקם, כתהום אימה וים אבדן אין גבול.
הצליל, אף הוא אבד ואיננו. - צמרצורת דוממת, איומה, השתרגה בהמית האנשים, באושת הרוח, ברשרוש העלים...שעמום תהומי, מפלצת המרפה ידים חזקות, עלה מכל עבר. רעב התעורר בנפש, רעב ללא נשוא, אשר מאומה לא ישביענו, חלל ריק מסביב , אטום ואילם, ומעבר לו קבור הכל באדמה. שבתה העבודה בעולם, קפאו חיי העולם הזה, אשר היו פעם שמחת לב ער והתפעלות נעורים.
כרע נפל כוח האהבה. גלה כל חלום. המציאות אשר חלמה ואיננה...להיוכח, כי ערה היא, וכי לא חלום בלהות הוא שהתרגש עליה, ועתה מה לעשות? לאן לפנות כאן? כיצד תמשיך תחיה?...מי אני? מה עושה אני? - שאלה את עצמה ותנעץ את עיני רוחה במחשכים אשר אפפוה, וכה אמרה לה נפשה בדמע:
- נפש גלמודה אני, אשר מאסו בה, ואין לי תומך ועוזר. כלי שבור אני, אשר אין חפץ בו.
הכל רואים את חטאי, חטא לבבי, וכי תאבה אני לחטוא, - עד בלי גבול, עד בלי גבול.
אנא הושיעני, אלי! עזרני אתה, המפיק רצון לכל חי. אתה, אשר לבדך ידעת את האמת...חטאי הוא כחול רקיע אשר לפפני, - אתה ידעת! - אשר חיבקני בזרועותיו. חטאי הוא - עינים - ורשוש - וצילו של לחש. אהבתיו את חטאי, שוכן לבבי, ושנאתי את כל מי שירחיקני הימנו, כי מחוץ לו חושך,...חטאי הוא ענף הלילך המלבלב. שיר תפלה סגלגל, אשר חסה בצל חומת העצים הירוקה, עת צפיתי לאהובי...מאין יבוא עזרי?
- הנני החזק באדם - לחשה בהתפעלות - השלכת אותי, אותי אשר כה אהבו עיניך השחורות! אותי, אשר הייתי בקרבך, אשר הייתי עצמך. עקרתני מן החזה, כעקור לב פועם בידים העשויות ללא חת. פיך נגע בסיד הקיר הקר בנשיקת פרידה. את המות נשקת. ואני האומללה מאומה לא ידעתי! מדוע לא התעוררתי ברגע ההוא! לא אבית לראותני יותר...מה מעריצה אני אותך! ציוית עלי לשכוח, אך צו זה שלך - לא אמלא. לעולם לא!...
2013, יוני 14, 17:33
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!