יום שלישי, 31 בינואר 2017

שלמה שפירא: פקידת בנק קראה לי פעם מפסידן / שיר

שלמה שפירא

פקידת בנק קראה לי פעם מפסידן

פקידת בנק קראה לי פעם מפסידן.
אך האריתמטיקה שלי לא חלשה, הזיכרון שלי לא מתעתע והאמונה שלי לא מפוגגת
קופקסון מעלה גם מוריד, בורסה עולה וגם יורדת
אין מתנות חנם מן השמים.
כל השנים לא קניתי לא מכרתי מניות בבורסה והרבה חשבו שאני מפסידן 
הצילו כספכם כמוני
גם אם בעלי-ממון ויוצאי-מניות לבורסה תכלת וארגמן, אינם ראויים לגעת בכסף שהרווחתי ביושר ובזֵעת אפי.

31.01.2017



יום שני, 30 בינואר 2017

שלמה שפירא: עוד מעט פריחת השקדייה ופריחת האביב / שיר

שלמה שפירא

עוד מעט פריחת השקדייה ופריחת האביב

אישה שהייתה פעם חזקה היום עצובה
עיניה עצובות פניה עצובים קמטי פניה חרושים בעצב
קומתהּ שבורה מגובנת דאגה
צעדי רגליה נמלים
שמן-זיתהּ בשוקת יבשה ושבורה
פריחתהּ צמוקה ותלושה
שייכת היא לעשׂירון התחתון ומחכה לחגיגת אביב וחסד.

30.01.2016

שלמה שפירא: האוגר משוק הפשפשים / שיר

שלמה שפירא

האוגר משוק הפשפשים

למי הוא מוכר? מי קונה?
האגירה לא הגירה אלא שקיעה והיא עמוקה עד פשפשי-האדמה.
אדם בחנותו בשוק הפשפשים - החנות תפוסה
תפוסה מן הרצפה עד התקרה בפשפשים שונים ומשונים
גם הרחבה הקטנה מול חנותו תפוסה עוד יותר מן האדמה ועד השמים.
אתמול השמיים סערו הורידו לו גשם עז עד תכולת-תַּחֲרוזת-הדם 
והאיש שהיה ישן בחנותו לפני שנה הפך הומלס וישן בלילות על ספסל מול חנותו.

30.01.2017

שלמה שפירא: מדוע אני אוהב אותך / שיר

שלמה שפירא

מדוע אני אוהב אותך

אשת אשכולות - אשכולייה נאה וחמודה
אשת תזוזה - רקדנית מלידה
אשת הבנה - מבינה בדעת ובחכמה
אשת הליכות - הולכת בשבילי החיים והארץ לאורכם ולרוחבם.
אשת חן - נאמנת וכשצריך מושיטה עזרה.
אשת יופי - יופייהּ מתבטא עד-שיגעון.
ומעל לכל - ידידה וחברה טובה
ובסוד שירהּ - האהבה.

30.01.2017

יום שבת, 28 בינואר 2017

שלמה שפירא: והכלנית שפעה בשׂדות נעורי ומה קורה היום בערך הפלגתהּ / שיר

שלמה שפירא

והכלנית שפעה בשׂדות נעורי ומה קורה היום בערך הפלגתהּ

והכלנית שפעה בשׂדות נעורי
ומאדום-הכלנית התעודדנו חייכנו וגם אהבנו
וצבע הכלנית היה עומק יופיינו.
אך מה קורה היום בערך-הפלגתהּ בנוף-ארצנו?
מוחקים את הנוף, אורחת פורחת דאגת הנוף במרחבי ארצנו.
הארץ הופכת בטונדות מזוגגות חידתיות חלמאיות-חילופיות מיום ליום
פרחי הבר בסכנה. חיות הבר בסכנה. אויר הרים צלול כיין בסכנה.
איפה תמצא היום נערה פינת שׂדה חמודה אדמדמה אפילו בהרצליה הירוקה?
                          איך היא תֵּנִצָּה לבלובי תקווה מפריחה לאהבה?

28.01.2017

שלמה שפירא: תרופות / שיר

שלמה שפירא

תרופות

תרופות לגוף: לעיניים, לאוזניים, לברכיים, לגב עליון ותחתון, לדילול הדם ולהורדת לחץ-הדם, תרופות לשינה טובה, תרופות לאין-אונות מעמיקה מייסרת וקצובה, תרופות לשמירה כנגד השבירה של חוקי-הגוף...
וכשהגוף מוקצה מחמת חסרון-כוח
הנפש הַזְּקֵנָה נשארת חזקה אוהבת ונאמנה
והנשמה מצודה על כולם ותיפרס על כל החיים.

28.01.2017

שלמה שפירא: המאושרת המאמינה. השיר מוקדש לאחותי אופירה זהבי שתזכה לחיים ארוכים וטובים

שלמה שפירא
  
המאושרת המאמינה
               השיר מוקדש לאחותי אופירה זהבי שתזכה לחיים ארוכים וטובים
            
אין לה אושר וכשיש להּ אושר היא נותנת את האושר לאחֵר מן הנשמה.
אין להּ כוח וכשיש להּ כוח היא נותנת את הכוח לאחֵר מן הנשמה.
אין לה גרוש וכשיש להּ את הגרוש היא נותנת את הגרוש לאחֵר מן הנשמה.
אין לה צער וכשיש להּ צער היא משאירה אותו בלבהֹ עמוק עמוק בלבהּ וגם באָשְרָהּ הצער והאבֵדָה.

28.01.2017

שלמה שפירא: זְקַן-השבעה דוקר כמו מטאטא-רצפה בנשמה / שיר

שלמה שפירא

זְקַן-השבעה דוקר כמו מטאטא-רצפה בנשמה                     
                         השיר מוקדש לזכרו של בני איציק יצחק ע"ה מנוחתו בגן-עדן


זְקַן-השבעה דוקר כמו מטאטא-רצפה בנשמה.
עד-כמה מגיע זְקַן-השבעה עד לרצפת הנפש ודוקר בנשמה.
לא הבנתי עד-כה את עצמי ואת ההודים במות יקיר-חי בגני-תקוותם והקשר בין החי עם המת בדבר הנפש והנשמה.
הפעם הרגשתי שהנפש והנשמה בי הגיעו עד רצפת-הווייתם ללמדני לעצור קמעא כדי לעשׂות שוב חשבון-נפש בדקור נפשי ונשמתי.
ודוקרת תמיד בלב האבֵדהָ הגדולה הצדיקה הנאמנה וממשיך בי הרֶצֶף החי מן הנשמה.

28.01.2017

יום שישי, 27 בינואר 2017

שלמה שפירא: היד השׂמאלית של דולנד טראמפ קארֵטית ונחושה / שיר

שלמה שפירא

היד השׂמאלית של דולנד טראמפ קארֵטית ונחושה

היד השׂמאלית של טראמפ קארֵטית* ונחושה.
עד כמה היא מסוגלת ואיך מסוגלת להכות על תוף להכריע לֵב לְבֵנָה וברזל?
יד מסמלת גישה פתוחה וגם קמוצה
יד מסמלת תורה רחבה וגם צרה
יד מסמלת עין רכה וגם קשה
אך גם צריך לזכור שרק יד אל יד חרוצים תעשיר הווה וגם מחר.

* מן המלה "קארטה"

27.01.2017

שלמה שפירא: האם אורלי מ- "תכנית - הבוקר עם אורלי וגיא" מחפשׂת "מלוכה"? / שיר

שלמה שפירא

האם אורלי מ- "תכנית - הבוקר עם אורלי וגיא" מחפשׂת "מלוכה"? 

הבוקר - ה-27.01.2017 - תשאלה אורלי מרואיינת ובין השאר, שאלה שְׁאֵלָה והשאלה נברה בכוונת המרואיינת להמצאתה -
נעלים המציאה המרואיינת, נעלי-סעד לרגלים במצוקה.
אך המרואיינת במקום לענות לאחת מן השאלות ה"נוברות" של אורלי המראיינת, מיד ענתה המרואיינת בשלילה ואמרה: "ידעתי שאת תחפשׂי אותי".
צריך לזכור אורלי שלא תמיד כאשר מחפשׂים "מלוכה" מוצאים גם "אתונות".
עיתונאי חייב לחפשׂ בכל דבר מהות עומק ועניין ולא רק לעסוק בחמדת-הרכילה!

27.01.2017

שלמה שפירא: היד השׂמאלית של טראמפ דונלד קאראטית ונחושה / שיר

שלמה שפירא

היד השׂמאלית של טראמפ דונלד קאראטית ונחושה

היד השׂמאלית של טראמפ קאראטית ונחושה.
עד כמה היא מסוגלת ואיך מסוגלת להכות על תוף להכריע לֵב לְבֵנָה וברזל?
יד מסמלת גישה פתוחה וגם קמוצה
יד מסמלת תורה רחבה וגם צרה
יד מסמלת עין רכה וגם קשה
אך גם צריך לזכור שרק יד אל יד חרוצים תעשיר הווה וגם מחר.

27.01.2017

יום חמישי, 26 בינואר 2017

שלמה שפירא: אחותי הגדולה חסרה לי מאד. השיר מוקדש לאחותי המנוחה - רותי (בדריה) ע"ה

שלמה שפירא

אחותי הגדולה חסרה לי מאד
                    השיר מוקדש לאחותי המנוחה - רותי (בדריה) ע"ה

אחותי הגדולה חסרה לי מאד:
היא דאגה לילד שבי
היא דאגה לחובק שבי
היא דאגה למקשיב שבי
היא דאגה לאוהב שבי
הייתה כמו אימא ואולי יותר מאימא.
היא דאגה להרגיע את החושש שבי
היא דאגה לחבק את ה- "מג'נון-לילה"* שבי
הייתה סלעית וקטיפתית
הייתה כוורת אהבה
הייתה שמיים לברך ברכה
הייתה ראש ממשלת התעוזה העזרה וההצלה
הייתה אֵם-על-אֵם לדאגה ולפתרונה
חנוּנָה מקשיבה מרגיעה ושומרת סוד
שׂפתהּ עממית מתובלת בחכמת השנים ובהגיגי ערב.

* מושג הלקוח ממחזה ערבי על אהבה טוטאלית של בחור לבחורה בשם "לילה"

26.01.2017

שלמה שפירא: וכחלק מהתנהלות אנושית וחבֵרוּת כֵּנָה / שיר

שלמה שפירא

וכחלק מהתנהלות אנושית וחבֵרוּת כֵּנָה

וכחלק מהתנהלות אנושית וחבֵרוּת כֵּנָה
כל-כך רציתי לראות אותך ולהרגיש בקרבתך ידידות מוצפת בנחלים
הקב"ה אינו עוזב רחמיו עלינו - רֵעוּת אהבה ברכה כבוד ושלום.

25.01.2017


יום רביעי, 25 בינואר 2017

שלמה שפירא: בתעסוקה מלאה סביב הנשמה וכבודהּ / שיר

שלמה שפירא

בתעסוקה מלאה סביב הנשמה וכבודהּ

בחיים לקראת המוות ובתחילת המוות בהילוך בין העולמות
עסוקים כל-כך בתעסוקה מלאה ובריצה כל אנשי האמונה שאבדו והנשמה תבטא בעזרת כל-חי את מצוקתהּ וגם תברך ותהדר בעזרת כל-חי את ישועתהּ - קרובים ושכנים, שליחי-מצווה, שליחי-ציבור, עובדי ציבור, נציגי ציבור, חכמים, רבנים, רכילים (שלא רכילאים), סוחרים ומבני-עמך ישראל...כולם עוסקים במהות הנשמה.
כמה רבות משונות וססגוניות הנשמות בבני העם-האחד הזה?
שהרי, כל נשמה ונשמה יוצאת ברבבות שאלותיה ותשובותיה מן העולם הזה אשר כולן מנסות להאמין ולזַכּוֹת את נשמת המת ב"שבעתו".
נשמה מאמינה ומזוכה שבהילוך בין העולמות תימצא במנוחה נכונה בסופה של הריצה הזאת כאשר הכבוד חייב לספון בהּ.

25.01.2017

שלמה שפירא: הסרט השחור שניבט בחזה לאות אבל / שיר

שלמה שפירא

הסרט השחור שניבט בחזה לאות אבל

מאיפה הסרט השחור ששודך כאות אבל לחזה-הבגד בצד שמאל אצל הבנים הרכים הצעירים והמבוגרים.?
אבי עולה חדש מעיראק נפטר בפתע בשנת 1955 ואחַי המבוגרים ממני - אחד שירת בצבא ושני היה פקיד בבנק ואני ואחִי הצעיר ממני היינו תלמידי בית-ספר, אני בכיתה יוד ואחי בכיתה ד'.
אני ואחי הצעיר ממני התעוררנו בשנת האבל בשחרית כוחותינו כל בוקר שעתיים לפני לכתנו לבית-הספר, בהליכה בת שני קילומטרים לבית-הכנסת האשכנזי שהיה בו מניין לאמירת קדיש. גם בבית-הכנסת הסרט השחור היה על חזה בגדינו בכדי לשדר לכולם שאנחנו אבלים.
מאות תלמידים בבתי ספרנו ראו את הסרט ולא הבינו מהו קשור ללימודים.
אך אנחנו הבנים בשלנו והסרט המשיך להתחזות על בגדינו במשך שנת-האבל, כי-כך היה מנהג האבלים.
(אומרים שבאירופה כמו בבבל היה גם מנהג כזה!)
וכאבי מן החזה היה גדול מנשׂוא, שהרי הייתי משׂחק עם חברים ומבקר במוצאי השבת בסרטים עם חברים ואני לא ידעתי את נפשי, הרי הצער הוא בנפש ובלב ולא בסרט שהוא לוח חלק שחור שאין לו חלק באבל הכבד בבן אָבֵל.

יבינו הורים שלא להכביד עוד צער בלב ילדים!

25.01.2017

שלמה שפירא: שלשום - אחותי אופירה דרשה ממני שאכתוב ואקדיש להּ שיר

שלמה שפירא

שלשום - אחותי אופירה דרשה ממני שאכתוב ואקדיש להּ שיר
השיר מוקדש באהבה לאחותי היקרה אופירה (בת רימה וגורג'י)
שתזכה לחיים ארוכים ובטוחים!

כולם יודעים שנולדת לחזק חייל באהבה ובגבורה.
כובע צנחנים אימצת מחייל וחבקת מלבך לראשך בהיות התרגשותך ילדה-נערה.
ילדי ישראל אמיצים, צנחנים בני צנחנים עם תעודת-הזהות אשר בלבם במרחבי ביטחון החיים במחזורי הברכה ואת מעבירה אותם יום-יום שעה-שעה בכבישי צו-השעה בבטחה.
לא תועה אדם ולא טועה אדם בהיותו איש-חָיִל בְּטַל השמים ובמשמני הארץ באהוב חֵרות עמו ומולדתו כאשר הקמה שעל אדמתו רוקדת זוהרת בקרני שמש.

25.01.2017

יום שלישי, 24 בינואר 2017

שלמה שפירא: נערת-חֵן שירה תמימה נשמה יְתֵרָה בהכלת הטוב / מוקדש ל- מירב / שיר

שלמה שפירא

נערת-חֵן שירה תמימה נשמה יְתֵרָה בהכלת הטוב
                                       מוקדש ל- מירב

נערת-חֵן שירה תמימה נשמה יְתֵרָה מתבוננת מרגישה עולם יחיד ומיוחד במינו
שני עולמות בהּ עולם אחד יחדיו
מחייכת מחויכת חיוך יחיד יחדיו
אוהבת נאהבת אהבה יחידה במינה יחדיו
יש בהּ את הפזורה ואת המליאה בהכלת הטוב לשלבם ולהחיותם יחדיו.
אהבתי בךְ את הנפש העדינה בחיפושׂ הטוב המתבונן בשירת לִבֵּךְ לשירת האדם.
נערת-חֵן שירה תמימה נשמה יְתֵרָה מתבוננת מרגישה בוא תבוא בהּ הישועה.

24.01.2017

יום ראשון, 22 בינואר 2017

שלמה שפירא: מעיראק לישראל לעבודת-השׂדה לאהבה ולמשפחה / השיר מוקדש לאחותי ויולת*חן הנפש - ויולט ע"ה - שנפטרה היום, כד' בטבת, תשע"ז, 22.01.2017

שלמה שפירא

מעיראק לישראל לעבודת-השׂדה לאהבה ולמשפחה
       השיר מוקדש לאחותי ויולת*חן הנפש - ויולט ע"ה - שנפטרה היום,
כד'בטבת תשע"ז, 22.01.2017

נערה עולה-חדשה בתחילת שנות-החמישים במאה-שעברה
בזמן-שיכון-בזמן-מעברה
עבדה שמונה שעות ביום בחקלאות השׂדה, קטפה פלפלים חצילים תותי-שׂדה ופרי-אדמה
בשני ערבים בכל שבוע למדה במסגרת "הנוער העובד והלומד"
שם מצאה גם אהבה - התאהבה בבחור שלא מגלותהּ, הבחור בעל-הֶעָזָה התאהב בה והפך בעלהּ.
היום - בהלווייתהּ, בנהּ קרא שיר בהפתעה שנכתב בערבית בכתב-ידה ותורגם לאחרונה לעברית
שיר מדהים!     והכותבת יכולה הייתה להפוך משוררת נשמה:
השיר נבוע מנפש נערה
השיר מאומת מעומק נשמה
השיר בנוי מהקדשת אהבה
השיר מלווה ממידת הֶצְנֵעַ וְהַרְצָנָה
"...עד-עולם אהיה שלךָ ורק שלךָ אהוב-לבי מחמד-נפשי."
ואני חשבתי - במעברה ובשיכון-עולים לא פרחה האהבה והיצירה.

לכל זמן, וְעֵת לכל נשמה טהורה בשמים הנחמה
                           ת.נ.צ.ב.ה.

* (ויולה = viola)

22.01.2017

יום שישי, 20 בינואר 2017

שלמה שפירא: מלכת הצבעים / שיר

שלמה שפירא

מלכת הצבעים

למה אני מבחין במרפסת קטנה זו ולא באחרת - בגלל החתול המפוטם
היושב בהּ כל יום וכמעט כל היום לבדו והוא רגיש כמו קלפן ומתבונן כמו מלך.
לפעמים, מפריעה לו בעלת הבית כשבאה ללטפו בזמן שהיא תולה בגדים על חבלי הכביסה ומניחה מגבות על מעקה המרפסת.
מן הבגדים העליונים התחתונים והמגבות רואים שבעלת הבית אוהבת צבעים עזים שונים ומשֻנִים.
בעלת הבית לא השתזפה מעולם על גג ביתהּ, משתזפת במרפסת הקטנה בימי שמש יפים בחורף קר כשהחתול לצידהּ ומלוטף על-ידה.
ראייתי מרחוק חצי-חצי ולוקה בחסר - יש לה שׂער ארוך ומפוזר, פניה לא מוכרים היטב, גובהה חצי מעל חצי-משקוף וגילה, כנראה, בין העשרים לשלושים ושמונה.
יותר משנתיים לא נשמע ממנה כל ציוץ וכל קריאה בחילופי דברים ובחלל חצר-הבית, אפילו העורבים שאננים מעל ראשהּ
איני מבין מרחוק ברגשות - נדמה לי שלבעלת הבית ולא לחתול חסרים אֲוִוירֵי משמעות באוויר הצח בעומק נשמתהּ.

20.01.2017

יום חמישי, 19 בינואר 2017

שלמה שפירא: רעיון גאוני להמציא את הקפה ורעיון עוד יותר גאוני להמציא אותו בעולם מודרני / שיר

שלמה שפירא

רעיון גאוני להמציא את הקפה ורעיון עוד יותר גאוני להמציא אותו בעולם מודרני

רעיון גאוני להמציא את הקפה - התמדרנו התרגלנו לשתות המון המון קפה
עוד יותר גאוני להמציא אפילו כשרות לקפה
עוד יותר גאוני לספח כְּבֵדות מוחית לקפה
עוד יותר גאוני לזייף הכל - את הקפה ואת מכונת הקפה
מה יש בקפה שמטריד את הקפה שמטריד אפילו את העופרת היצוקה בקפה
אז מה עדיף היום - האם המשוקע בבוץ הקפה עדיף מן האוורירי בפילטֵרִי
כי בבוץ המשוקע היו ויהיו מסביבו סיפורי סבתא למדורה ופינג'אניה לרוב
וגם אז, המים כבר כבדים ולא יכולים לשוב לשתות קפה מן הפינג'אן ואפילו לא לשתות תה מן הגינה.

19.01.2017



יום שלישי, 17 בינואר 2017

שלמה שפירא (המשורר): הערבים לא מרוצים מהשמאל הישראלי / כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום ד',ט"ו באב תשס"ב, 24.7.2002

שלמה שפירא

 הערבים לא מרוצים מהשמאל הישראלי
כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום ד',ט"ו באב תשס"ב, 24.7.2002

גופים שונים פרסמו סקרים שבהם נשאלו הנסקרים: "האם החוק בנוגע לישובים היהודיים בלבד הוא גזעני או ציוני?" חוק זה שנקרא "חוק עוקף בג"ץ" (קציר) הוא, למעשה, "חוק חונק השמאל היהודי". הערבים יודעים מיהו השמאל הישראלי, מיהי מרץ ו- "נביאי המזרח התיכון החדש". בעיני הערבים השמאל רק מדבר ולא עושה למען העניין הערבי מה שציפו ממנו. הערבים מדגישים שאין לשמאל "קבלות" על עשייה למענם.
צריך לזכור שהערבים בישראל עברו מזמן מהמפלגות הציוניות מבחינה פוליטית, למחנה(ות) לאומי(ים) ערבי(ים), והשאיפה הערבית היא ניתוק מוחלט מהציונות.
החוק של הרב דרוקמן אומנם מפלה את האזרחים הערביים במדינת ישראל הדמוקרטית אך מה לעשות שאנחנו עדיין במדינה שלא הגיעה עדיין אל המנוחה ואל הנחלה, היא נלחמת על בטחונה ושלומה ועל הייחוד היהודי-ציוני שלה. אמר לי השבוע איש שמאל: "אני לא רוצה שערבי יגור בשכנותי, אבל אעדיף שערבי יגור בשכנותי, אם הברירה האחרת היא חרדי".
באותו רגע נזכרתי באותו ערבי שאמר לי לפני כשנה "אינני מבחין בין יהודי חרדי לבין יהודי שמאלני. בשבילי כל יהודי הוא שחמטאי שיודע להכתיב גם את המהלכים וגם את התוצאה וכמובן שתמיד התוצאה לטובתו. כל פגישת עבודה עם יהודי היא פגישה שחמטית, ואנשי השמאל בעיקר הם, שחמטאים טובים, כאשר הדמוקרטיה משחקת לטובתם ומשחקת לרעתנו, כי, תמיד היהודי, גם איש השמאל היהודי, כמעט ואינו זז לקראתנו משום מקום".
הבעיה שנוצרה על ידי המשפחה הערבית, המתוארת כמשפחה ערבית "על רמה" שרוצה לרכוש בית בתוך יישוב יהודי ולגור בו, היא אולי בעיה מקומית תמימה, אבל יכולה גם להיות בעיה כללית, המוכתבת מלמעלה על ידי גורמים אנטי ציוניים תוך ניצול ההומניות בדמוקרטיה שלנו, וזאת כדי למנוע אחר כך את הציונות שלנו מלשׂרוד כאן. ההתעוררות ההמונית הכבירה והמידית, נגד החוק, גורמת לנו לחשוד בכוונות הערבים.
לפי התפיסה הערבית מרץ ומחנה השמאל היהודי, היו מוכנים לקבל את חוק דרוקמן, כי הוא לא נוגד את השקפתם. השמאל הישראלי חסר כל קו עצמאי, ואין הבדל היום בין מרץ לעבודה. ההבדל הוא בהתנגדות מרץ להיות בממשלה עם הליכוד, הרי שכל המלחמה לזכויות האזרח ולזכויות האדם, לדעת הערבים, היא כיסוי לעמדתם הציונית שרואה בעם הפלשתיני אויב.
הערבים סבורים שמה שמייחד את מרץ היא התנגדות לדת ולכפייתה ולא עמדתה כלפי הבעיה הפלשתינית. בוחרי מרץ ותומכיה משתייכים לרובד החברתי העליון וגם אם מזרחיים הם חלק ממנה, זה נובע משיקולים של השתייכות מעמדית ולא פוליטית.
גם בחלום "מזרח תיכון חדש" אין תקווה לערבים, לפי תחושתם. עניין השלום הוא שיטה שבאמצעותה תתאפשר ההסתננות לעולם הערבי, לכלכלתו, לתרבותו, וזאת כדי לזכות במונופול אזורי לשם הרחבת שווקי ישראל באיזור תוך ניצול כוח העבודה הערבי הזול.
השמאל היהודי לגבי הערבים הוא שמאל רעיוני ולא מעשי. כאשר ערבים נפגשים עם יהודים, הערבים רוצים להגיע אל הקונקרטי וקשה להם העיון והליבון, כי הוא מרחיק את המימוש.
לפני חמישים שנה אמר ערבי ישראלי קומוניסטי כך: "אני והיהודי, שנינו אנשי שמאל, תלמידי מרקס, אנגלס, לנין וסטלין, אבל אני הייתי מוכן לסגת הרבה מעמדותי הבסיסיות, בעוד היהודי נשאר במקומו, ויהדותו תמיד צפה בכל אירוע למרות היותו סוציאליסט וקומוניסט."
כך או כך, בעיני הערבים, אנחנו היהודים כולנו בסירה אחת, גם אלה בימין וגם אלה בשׂמאל. על כן חרה לי לשמוע השבוע מפי איש שמאל יהודי שאמר "הבעיה שמפריעה לי הם הדתיים. הם בשבילי סדין אדום. אני לא יכול לנתק אותם ואני לא יכול להתנתק מהם. הם נכנסים לשעות העבודה שלי, למטה שלי, לאוכל שלי, בגללם נהרגים ילדינו החיילים בשטחים. למה הם צריכים לפנות אלי להניח תפילין, כאשר אני לא יכול לעמוד בבני ברק ולפתוח דוכן לחזרה בשאלה..."
האם זאת האופוזיציה הלוחמת, הדינמית והרעננה שעתיד השמאל הישראלי להעניק לחברה היהודית בישראל, אל "מול חזון הבלהות והאטימות של הימין..." (לפי דבריו של רומן ברונפמן)
אני כישראלי שרואה עצמו איש מרכז, לא ימין ולא שמאל, אעמוד ואצעק: שפיות. דרושה שפיות בעיקר מצד השמאל אבל גם מצד הימין. נזכור כולנו כי "מה ששנוא עליך אל תעשה לאחר".
24.07.2002

יום שני, 16 בינואר 2017

שלמה שפירא (המשורר): הקאובוי המסגדי-חמאסי מאום אל-פאחם / כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום ג' , י"ח בתשרי תשס"ג, 24.9.2002

שלמה שפירא

הקאובוי המסגדי-חמאסי מאום אל-פאחם
כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום ג' , י"ח בתשרי תשס"ג, 24.9.2002

בטבורה של מדינת היהודים, באצטדיון הכדורגל של אום אל-פאחם נכתב על שלט גדול כי "מסגד אל-אקצה בסכנה". השלט מתנוסס דרך קבע באצטדיון ולא הוסר עד רגע כתיבת שורות אלו. הוא קורא לערבים בשטחים ולמאמיניו מערביי ישראל, לצאת ולעזור במאבק למען השבת ירושלים והר הבית לידי הערבים.
אין זה מפתיע ששלט כזה תלוי דווקא בעיר הזאת. בראשות עיריית אום אל-פאחם עומד שייח' ראיד צלאח מחאג'נה, חבר בחבר-הנאמנים של האוניברסיטה האסלאמית בעזה, מעוזו של החמאס, ונדבן ידוע שהקים שורה של עמותות המעבירות כספים למשפחות העצורים הביטחוניים והשאהידים הפלשתינים, לרבות אלה שהיו מעורבים בפיגועי התאבדות. השייח' משמש, במסגרת תפקידו, כחתרן מספר אחת הדואג לבדלנותו של המגזר הערבי בישראל ובקיום הפגנות סולידריות עם אחיהם הפלשתינים. הוא התייצב בגלוי לצד החמאס והטרור והזדהה ומזדהה באופן פומבי עם השמדת מדינת ישראל. אל לשכוח, שמדובר באזרח במדינת ישראל שלא מכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל והוא ראש עיר בישראל. איש זה שונא, נוטר ומחבל במרקם הלאומי החברתי והדתי העדין הקיים במדינת ישראל והוא מצליח לתפוס תאוצה אוהדת בו בקרב ערביי ישראל.
גם העובדה כי הוא מצליח לגייס, ללא קושי, אלפים מתומכיו באום אל-פחם ובישובים אחרים כדי לעזור "בהצלת מסגד אל-אקצה", מוכיחה, בדרך פשוטה וחד משמעית, כי זו דרכו וזו שאיפתו וכי הוא רוצה בכל דרך "להציל את המסגד" מידי היהודים.
מדוע אנחנו צריכים להיות ליברלים כלפיו, גם היום? טוב שהמפכ"ל אהרונישקי שוקל לבחון את הנאום שנתן בעצרת התנועה האסלאמית, שהתקיימה בסוף השבוע שעבר. טוב שהנשיא קצב מתריס על הקשר שבין דברי ההסתה בעצרת ובין הפיגועים בהם מעורבים ערביי ישראל.
הקאובוי המסגדי החמאסי מאום-פחם, אסור לו להתפרץ מעבר לנורה האדומה ומעבר לקו האדום לגבי אזרחי ישראל ומדינת ישראל. צריך לברר לבדוק ולחזור ולבדוק מהו היחס שצריך לתת לו ולתנועתו, במידה וחבריה כמוהו ולבער את התופעה.
אזרח שלא מוכן ולא יהיה מוכן אי פעם להכיר במדינת ישראל (על כך יעיד ד"ר יוסף אל-קרדאוי מהמפרץ הפרסי) צריך לדרוש בו ולדרוש בו עד חשיפת "התום". לא יתכן שאזרח שאינו נאמן למדינת ישראל ולחוקיה (ולא מהצד העקרוני) יוכל לשמש כראש עיר בישראל ולא ייתכן מצב בו במדינת ישראל תוכל להתקיים תנועה שרוצה להוציא את היהודים מעל אדמתם ומעל פני האדמה.
צריכים היינו מזמן לשנות ולהכניס חוקים שיתאימו בטיפול במציאות ההכחדה של תנועות המבקשות לאבד את מדינת ישראל. כשם שיש חוקי חירום וחוקי מלחמה, חייבים להיות חוקים נגד הכחדה. כבר היום, הבעיה צורמת והיא עלולה להיות צורמת יותר בעתיד. אם לא נדאג לשינוי התמונה כבר היום, ברור שיקרע חור ענק בתוף חיי קיומנו. 
24.09.2002

שלמה שפירא: רגשות קרני תקווה להכיר מקרוב את החושך ואפילו את השמש להאיר / שיר

שלמה שפירא

רגשות קרני תקווה להכיר מקרוב את החושך ואפילו את השמש להאיר

את אתה ואני שונים זה מזה ודומים זה לזה.
שונים ודומים אנחנו בינינו בגלל הרגשות.
כמה מושך מאד להכיר מה שווה בינינו ומה שונה בינינו ואם הצלחנו
אנחנו אנשי-חיל של תקווה.
רגשות קרני תקווה להכיר מקרוב את החושך ואפילו את השמש להאיר.

16.01.2017

שלמה שפירא: המשנה מקטינה את הממדים של הר-הבית קנאות-הסיפוח מגדילה את הממדים של הר-הבית / שיר

שלמה שפירא

המשנה מקטינה את הממדים של הר-הבית קנאות-הסיפוח מגדילה את הממדים של הר-הבית

המשנה מקטינה את הממדים של הר-הבית
קנאות-הסיפוח מגדילה את הממדים של הר-הבית
אם השניים ממשיכים להיות קשורים יחדיו וממשיכים להתווכח זה עם זה,
בסופו של דבר, הר-הבית יימצא בממדיו הנכונים.

16.01.2017

שלמה שפירא: נאבק אדם ומחפשׂ ציפור-רפואה למצוקות נפשו / שיר

שלמה שפירא

נאבק אדם ומחפשׂ ציפור-רפואה למצוקות נפשו


נאבק אדם ומחפשׂ ציפור-רפואה למצוקות נפשו
הוא מנסה להקשיב ולדייק בשעון-רפואתו
דמות הרמב"ם באה לעזרתו
אם קם בבוקר משנתו והוא בריא ורענן - זאת הצלחתו.

16.01.2017

שלמה שפירא: עוד יותר פלא-זכייה אם שרים גם את התנ"ך כל-כך יפה. השיר מוקדש למשורר משה שפריר

שלמה שפירא

עוד יותר פלא-זכייה אם שרים גם את התנ"ך כל-כך יפה
                                            השיר מוקדש למשורר משה שפריר

לשיר לחוד
לשיר ביחד
לשיר לחוד וגם ביחד
השירה מתנת-זכייה לאוהבי שירה ועוד יותר פלא-זכייה 
אם שרים גם את התנ"ך כל-כך יפה.

16.01.2016



יום ראשון, 15 בינואר 2017

שלמה שפירא: איך להביע אהבה אם לא בשירת אהבה, שירת חיים / שיר

שלמה שפירא

איך להביע אהבה אם לא בשירת אהבה, שירת חיים

איך להביע אהבה אם לא בשירת אהבה, שירת חיים.
תפקיד כל אוהב להיות שָׁעוֹן מעורר לאהבה.
והרי את מקודשת לי בשירה זו כדת האוהבים והאהבה.
ואם כבר אנחנו כבני יותר משבעים שנות אהבה
ומרגישים אהבה גם אל מי שלא מבין אהבה
ואהבה צריכה להיות מן הנפש והנשמה
הרי אוהב אמתי לא ימעיט אהבתו על הר האהבה.
חמש מאות אמה על חמש מאות אמה קודש קודשים משמר עולמים בהר מוריה לאהבה.

15.01.2017


יום שבת, 14 בינואר 2017

שלמה שפירא: לו רק יכולנו להחכים ולחיות בימינו ולא רק מן הפחד עצמו / שיר

שלמה שפירא

לו רק יכולנו להחכים ולחיות בימינו ולא רק מן הפחד עצמו

בעולמות שלובים של שׂשׂון ושׂמחה ושל בכי
חלומות וטקסים הם אמונות חשובות להביא ברכה או למנוע קללה לפי הצורך.
ומה עשׂו ועושׂים האינדיאנים בחלומות ובטקסים?
קוסמים ברפואה כושפים ברוחות הרעות ומסלקים איומים.
אך מי יכול להיכנס כמוהם בעולמם הקמאי כאשר נשמות חוזרות ומחזירות חכמה גדולה במאיים ובמפחיד?
כך ידעו והקֵלוּ על האדם מן הבכי ומכל סדק בּעֵזֵּי הזמן.
לו רק יכולנו להחכים ולחיות בימינו ולא רק מן הפחד עצמו!

14.01.2017



יום שישי, 13 בינואר 2017

שלמה שפירא: ריקוד האפליקציות / שיר

שלמה שפירא

ריקוד האפליקציות

הפסיכולוג כבר לא פסיכולוג ורוצה לרקוד פרסומאי
הפילוסוף כבר לא פילוסוף ורוצה לרקוד פרסומאי
הרופא כמעט כבר לא רופא ומחפש דרך לרקוד פרסומאי
והפרסומאי האמתי טרמפ על כולם ורוצה לרקוד פסיכולוג פילוסוף ורופא ומה לא!
כולם רוקדים את הפרסומאי, חווים את חווית הסריקה חווית המדידה חווית הדריכה חווית הנדידה ואת הזרקורים בפליאה חדשה
והאדם מן השורה גם הוא פרסומאי כמו כולם, מתעניין בכל מועך הכל בגופו ובנפשו וממדידה למדידה משנה את ריקודו, שוב ושוב משנה את דעתו לעתים תכופות ופרסומיו נחלה בריקודי עמו.
פרסומאי האדם המודרני וגם האזרח הפשוט מאד מאד - יש בו 
סֵלְפְ-מידיקאשין לעילה ולעילה - חיישני אפליקציוני מוליקולרי ומקרולרי, סורק הכל וחושב שיודע הכל
גם מבקש לדעת הכל הלאה והלאה וליהנות מיד מריקודי עמל מדריכוּת דריכוֹת ריקודו .
רק צריך לזכור - תמיד תמיד היה ונשאר - שביר האדם.

13.01.2017

יום רביעי, 11 בינואר 2017

שלמה שפירא: הפחד שלי מאמנות

שלמה שפירא

הפחד שלי מאמנות

קחו את שירין נשאט - אמנית איראנית ידועה חבוקה באמריקניות ובמערביוּת
שמשדרת לעולם סוג של יונה וולך עם פמיניזם (בעיקר מערבי) ואמנות.
רבים מבינינו מסתכלים עליה בשׂשׂון ושׂמחה וגם אנוכי.
חושבים שהיא תביא את הגאולה לאיראן ולנו דרך אמנות הרעלה ובמתח גוף עטוף כולו מסתורין היוצר קשר עמוק בבני אדם וכך תשתנה המציאות.
אמנות לחוד ומציאות לחוד.
נשאט רוצה להמשיך להיות איראנית ולא באיראן.
נשאט רוצה להמשיך ברעלה רק באמנות 
נשאט רוצה להיות ללא רעלה ביום-יום באיראן.
הכל טוב ויפה אם הימים יפים לה במערב.
אך מה יהיה אם ייגרעו ימיה לרע גם במערב?
מה יהיה כשיבוא יום גרוע לה גם במערב?
ואני תוהה ושואל: האם אמן יכול להפוך פתאום לשאהיד וירטואלי בעזרת האמנות?
יש לי תשובה ואין לי תשובה.

כתבתי את השיר בהרהורים לאחר ששמעתי את הרצאתה המעניינת של גב' איריס גלעד  
                             בבנין גילמן באוניברסיטת תל-אביב אתמול ה-.01.2017 10)

11.1.2017

יום שני, 9 בינואר 2017

שלמה שפירא (המשורר): היהודים הם השעיר לעזאזל של סדאם חוסיין והבעת' העיראקי / ציונות וחומיניזם גורמים חורבן לעיראק / כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום 5.06.2002

שלמה שפירא


היהודים השעיר לעזאזל של סדאם חוסיין והבעת' העיראקי
ציונות וחומיניזם גורמים חורבן לעיראק
כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום 5.06.2002
    
בשנת 1980 יצא לאור ספר בברכתו של סדאם חוסיין, שעיקרו מחקר השוואתי בין בתי הספר היהודיים והאיראניים בעיראק. בשנה זו פרצה מלחמת איראן-עיראק על רקע המאבק העיקש ביניהן על המפרץ הפרסי ושאט-אל-ערב. וכרגיל, היו היהודים והישראלים מוקד הסתה ושעיר לעזאזל, כדי לחזק את השורות בתוך עיראק. באותה נשימה מוזכרים בספר מטרות התנועה הדתית ואיראן הכובשת, תפקיד היהודים והאיראנים בחורבן עיראק, הציונות והחומניזם כתופעות מתפרצות שעלולות להביא להרס החברה, הפוליטיקה, והדת בעיראק.
בתי הספר היהודים שפעלו בעיראק עד שנות ה 50 מושווים לבתי הספר האיראנים הפועלים בעיראק משנות ה 40-50. כך נבנתה תיאוריה שלמה ומקיפה על התפקיד המסוכן ששיחקו בתי הספר היהודיים והאיראניים להרס התשתית של העם העיראקי, על כל מרכיביו, לאומיותו, דתו ומורשתו.
מלחמת איראן-עיראק נסתיימה וכמעט שאין התייחסות למלחמה ההיא מצד שני הצדדים, אבל היהודים ימשיכו להיות השעיר לעזאזל של עיראק. הבעת' העיראקי ממשיך ומטפח את הדימוי המפלצתי של ישראל, ואף קורא למאבק אידיאולוגי קיומי, פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי כדי לחסל את ישראל.
5.06.2002

שלמה שפירא: לא רק עמוד השדרה והגב אשמים / שיר

שלמה שפירא

לא רק עמוד השדרה והגב אשמים

לא רק עמוד השדרה והגב אשמים
כאבי הגב הם גם כאבים מן הנפש 
ועמוד השדרה הוא גם עמוד השדרה של החיים.
אדם בנו יש ואשנבי עַלְוָתוֹ בנפש יבשילו.
גב בנו יש ויש לו הכוח לטפס לחנוכת חייו.

9.01.2017

יום ראשון, 8 בינואר 2017

שלמה שפירא (המשורר): חרבו של חוסיין שלטון ערבי (איסלאמי) מודגש כשלטון השולט בחרב ובספר כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום 25.10.2002

שלמה שפירא


חרבו של חוסיין
שלטון ערבי (איסלאמי) מודגש כשלטון השולט בחרב ובספר
כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום 25.10.2002


כשהייתי נער, בן שתיים עשרה-שלושה עשרה, התחלתי ללמוד בבית ספר תיכון יהודי בבגדד. כל המורים, חוץ מן המורה לספרות ולשפה הערבית, היו מוסלמים (כך חייבה הממשלה העיראקית). המורה לספרות היה במקור ממצרים, והגיע לעיראק במסגרת חילופי מורים ואינטלקטואלים בין שתי המדינות. השלטונות העדיפו כנראה שילמד אצל היהודים. 
יום אחד, תוך התעסקות הכיתה בנושא המלחמה (והימים ההם היו ימים של כמעט עליה לישראל), הוא שאל אותנו מהן החרבות הכי מפורסמות בעולם שאנחנו מכירים? הרמתי את היד ומניתי לפי הסדר הבא: חרבו של שלמה המלך, של דמוקלס, של סקאליבר (ריצ'רד לב הארי) ונעצרתי. המורה הסתכל עלי וחיכה. אחר כך המשיך למשל על "חרבו של חוסיין". אבל אני, כיהודי, נשכחה ממני החרב של חוסיין, למרות שהוזכרה קודם בשיעור. ואז הוא המשיך והדגיש כי "דין האיסלאם בחרב". 

בכל פעם שאני רואה חרב או שומע עליה, מיד אני נזכר במעמד ההוא (יש לזכור שנושא החרב מאוד מפותח באיסלאם). והנה, הראו את סדאם על מרקעי הטלוויזיה, מקבל חרב ארוכה ורחבה לידו במעמד התכנסות של "מועצת מפקדת המהפכה" שנחשבת לגוף הסמכותי החשוב ביותר בעיראק ואשר סדאם בעצמו עומד בראשה. תוך כדי כך שנאמר כי סדאם זכה בתמיכת העם במשאל שהתקיים באמצע אוקטובר. 100% מהעם בחרו בו שוב, דבר שאומר כי החרב הזאת של סדאם תאיים על עוד אלפי אנשים. החרב הקודמת שהייתה בידו, טוענים שלא הספיקה לו למרות שהייתה בעלת שני להבים כחרבו של "עלי" - עלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מוחמד וחתנו, שבעיני השיעים הוא יורשו החוקי והיחיד של מוחמד והשני לו במעלה.
וכאן האבסורד אצל העיראקים (וגם אצל ערבים אחרים) שגם אם ישנו מנהיג שמשתמש בחרבו חדשות לבקרים, כנגד בני עמו, הוא ממשיך להוות עבורם "גבר לעניין". העיקר שהוא "משלהם" ולא "משל העולם". 

ומה יזכרו העיראקים אחרי סילוקו של סדאם? 
המשורר העיראקי הידוע, "מערוף אלרצאפי", שחי בתחילת המאה שעברה, כתב שיר בשם "הולוקו ואלמוסתעצם" - פואמה היסטורית שבא שר את "נכבת בגדד" מידי הטטאר "הולוקו" ששדד והרס את כבודה של עיראק, את תשתיתה, מוסדותיה ותרבותה. סדאם חוסיין כמו "אלמוסתעעצם" כך יישאר חקוק בזיכרון העם העיראקי. 
שלטון עיראקי או ערבי (מוסלמי) תמיד מודגש כשלטון השולט בחרב ובספר, וסדאם נמנה על שליטים מסוג אלה. התיאורים שמתארים העיראקים והערבים את המערב, ובעיקר את האמריקנים, דומים לטטארים.
המערב היום מדבר על "החרב של האיסלאם המיליטנטי". לגבי המוסלמים ורוב הערבים אין דבר כזה מיליטנטיות. סדאם חוסיין שחושב את עצמו לנבוכדנצר שכבש את ירושלים, ולצלאח א-דין שהביס את אויבו הנוצרי בכפר חיטים, כל "המילטנטיות" בעיניו ובעיני רבים הם שטויות. לגבי המערב, אין מה לעשות עם סדאם. אימוץ סמלים קדמונים על ידי סדאם אינה הצגה כלל בעיניו ובעיני בני עמו. זהו "מיתוס אמתי שחי לעד", ואנחנו יודעים עד כמה הוא חשוב לאזרח העיראקי.
סדאם חוסיין, כמו "הגנב הגדול" מבגדד, שהתעשר על חשבון עושרה של עיראק, למרות שאינו יכול לחבוש את הכפייה האדומה (כי רק בני זרע מוחמד רשאים לחבוש אותה), עוד יחבוש אותה כשתינתן לו במחול החרבות של בני "המדבר". במלחמה שתבוא, צריך לקחת בחשבון שיהיו בה לא רק טילים, אלא גם קרבות של חרבות, של מתאבדי חרב. מלחמה זאת לא תהיה זבנג של שבוע וגמרנו, אלא מלחמת חרבות עקובה מדם.
 
25.10.2002

שלמה שפירא: נזכרתי ב- "יונתן רטוש" שכתב:..הרֶוַח החשוב שלנו רֶוַח הקיום ." / שיר

שלמה שפירא

נזכרתי ב- "יונתן רטוש" שכתב:...הרֶוַח החשוב שלנו רֶוַח הקיום

נזכרתי ב- "יונתן רטוש" שכתב:
"ההבדל הדק הזה בין המעט לַפָּחות
  הוא הרֶוַח הגדול שלנו -
  הרֶוַח החשוב שלנו
  רֶוַח הקיום."

מבית לשבט לעֵדָה לקהילה לעם, בכל הריבוניות האלה
שמרנו באיפוק על הבית שלנו ועל מוצאי הבית שלנו.
גם בדמוקרטיה הנוכחית נסינו ומנסים, שמרנו ושומרים על ריבונות הבית שלנו.
ומה קורה בכל הריבוניות במתחי-שׂנאה במתחי פיגוע נמשכים ונמשכים?
"המעט לַפָּחות
  הוא הרֶוַח הגדול שלנו -
  הרוח החשוב שלנו
  רֶוַח הקיום."
אז נמשיך ונמשיך לנסות להתקיים ואם יתמזל מזלנו ותעמוד לנו זכות, נֵאָסֵף אל אבותינו בשלום מ- רֶוַח הקיום.
האם זה לא מזכיר לנו משהו?

8.01.2017

יום שבת, 7 בינואר 2017

שלמה שפירא: כאשר המשבר בשמאל נותן אותותיו גם בספרות...על מוטציות בספרות. האם הקשת הדמוקרטית המזרחית יורה לעצמה ברגל? כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום 15.05.2003

שלמה שפירא

כאשר המשבר בשמאל נותן אותותיו גם בספרות...על מוטציות בספרות. האם הקשת הדמוקרטית המזרחית יורה לעצמה ברגל?
כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום 15.05.2003

גבריאל מוקד, עורך "עכשיו" (ביטאון ספרותי-תרבותי, חצי-שנתון), מביע בגיליון האחרון (67/68) פתיחות ללבן אי אלו עמדות תרבותיות וספרותיות על רקע המצב הביטחוני והכלכלי הקשה ועל רקע המשבר הפוקד את השמאל היהודי-ישראלי בזמן האחרון. פתאום זועק מוקד מפני הוצאה לאור של מסות אנטי-יהודיות, אנטי-ישראליות ואנטי-ציוניות, ורואה בהם שטחיות וחסרות אמינות.
ייאמר לזכותו של מוקד, הוותיק מאוד בקהילת התרבות שלנו, שהוא בעד יצירה עברית טובה, והוא ניסה להביא לאור כמה שיותר טקסטים עבריים. אבל מוקד, שהיה בעבר אחד המובילים בתחום מאבקי התרבות בארץ, ואשר קירב חבורות יוצרים על פי טעמו, לעתים אוונגרדיות, ואימץ יוצרים מהבוהמה ה"משוחררת", דחק הצידה יוצרים איכותיים שהיו "שונים" לטעמו ורחוקים מדרכו.
היום מוצא מוקד את עצמו נדחק אל השוליים, כאשר המשבר בשמאל נותן בו אותותיו. הספרות והתרבות אין בהן לתת רמת חיים גבוהה ליוצר חשוב כמוהו, בצד החרות המוחלטת של היצירה, ואז המתח האינטלקטואלי הופך קשה יותר משהיה קודם. האנרגיות האינטלקטואליות פתחו בפני מוקד גישה קצת יותר שונה, עם פתיחות לדרכי חיים ותפישות עולם של יוצרים "אחרים", כך שהאוונגארד החדש הניאו-מודרניסט עושה גם הוא היום את חשבון הנפש.
בתוך הפתיחות הזאת אולי תימצא עכשיו פתאום המצוינות גם ברקעים ובמתכונים שונים של תרבות.
מוקד מודע היום יותר למפד"ל, ועוקב מקרוב אחרי "הדתיים של המפד"ל". פתאום הוא מוצא שאינם רוצים בהפלת התרבות בפח הקלריקאליזציה ויש על מה לדבר ולהתדיין אתם מבחינה תרבותית-חברתית ודתית. פתאום אצה הדרך למוקד לפתיחת במות דיון במסגרות שונות, והוא מציע לצורך זה, למשל, את ביטאונו "עכשיו", את "הצופה" את "משיב הרוח" ואחרים, כי צריך לדעתו למהר ולהעמיד יחד, זה מול זה, את ה"מוטציה" האנטי-יהודית-ציונית וה"מוטציה" הפרו-חרדית-קלריקאלית.
בחוברת שיצאה בימים אלה מופיעים רשימות של סופרים ומשוררים מכל גוני הקשת ומספר ביקורות על יוצרים וספריהם. המיוחד בחוברת היא "המוסיף הסוציאליסטי" (עמ' 263), כאשר אחד מכתבותיו הוא יומן השמאל, שכנראה נכתב על ידי מוקד עצמו, והמתייחס לנושאים הבאים: התקציב והחרדים, שירות בצה"ל וגמולו, שכר נמוך, מיסוי גבוה על עובדים ופער מעמדי, התערערות הכלכלה והשקל, הייטק, בורסות ואבטלה, וגם תשובה על השאלה, האם הקשת הדמוקרטית המזרחית יורה לעצמה ברגל? בסוף הכתבה הזו נכתב: "אבל קודם כל עלינו להתארגן לעמידה נגד... וליצור קווי הגנה של שמאל חברתי...". עדיין יש כאן דגש מסוים של השמאל ש"ידו" היא שתשפיע, תאזן ותבריא את המצב. בתוך החוברת מוצג המוטו שלה: "יהודי-משבר אשר עטם עברי כולו", שהם קומץ מאתנו החופשים מכל שיעבוד רוחני ודיסציפלינה מפלגתית..." נשאלת השאלה, האם יכול להתקיים דיאלוג אמתי, הדדי ופלורליסטי בין כולנו?
ועוד מצוין במוטו: "ומה עם לא אנשי-המשבר?" והתשובה: "שילכו להם".
דיאלוג על דרך החיים בארץ ועל תפישת עולמנו וגורל תרבותנו צריך להיות שווה בין כל המידיינים ופתיחות הדדית בין כל משתתפיו, ואסור שתהיה עמדת מוצא אכסיומטית אחת. 



15.05.2003

שלמה שפירא (המשורר): אליהוד אליהוד - לעמוד על משמר הזהות היהודית / כתבתי בעיתון "הצופה" מיום 4.05.2002

שלמה שפירא

אליהוד אליהוד - לעמוד על משמר הזהות היהודית. אנחנו אזרחי ישראל נעמוד על משמר הזהות היהודית שלנו
כתָבָתי בעיתון "הצופה" מיום 4.05.2002

בחודשים האחרונים ישנה הרגשה כי מנהיגינו מדגישים את יהדותה של המדינה וחשיבותה כמדינת היהודים. העולם כמעט ששכח שמדינת ישראל היא, בין השאר, מדינת היהודים והסיבות לכך רבות, אך שתיים מהן עיקריות. האחת - אנחנו רוצים לקיים מדינה דמוקרטית של כל אזרחיה, ובקיום השוטף הזה גם אנחנו התחלנו לשכוח את הפן היהודי שבבסיסה. השנייה - אנחנו כל כך רוצים להתקרב אל הערבים ולהגיע אתם להסכמי שלום, שמנהיגינו ואנשי הציבור שלנו והרבה מאזרחינו  שוכחים לעמוד על המשמר בהדגשת צביונה היהודי של ארץ ישראל. לשכחת העמידה על המשמר הזו מתווספת פעילות מסיבית של הערבים למחוק את שורשינו היהודיים בא"י.
הישות הלאומית-יהודית שהייתה בגדר "אוויר" בגולה כמעט אלפיים שנה מצד יחסם של הנוצרים והמוסלמים, ממשיכה להיות כך גם היום, בעיקר מצד המוסלמים. לא רק שאין הכרה ביהדותה של ארץ ישראל, אלא גם בישראליותה ולגביהם הישות היהודית הנוכחית היא של מקום ולא של זהות, וההשלמה עם הקיום הישראלי הנוכחי הוא מכוח אילוצים ובלית ברירה. ישנו ניסיון עקבי ומר מצד הפלשתינים למחוק את "היהודי" בא"י ולהפכו ל- "פלשתיני-ישראלי", שע"י וע"י כך הם מביאים להריסת הכרתנו ותודעתנו הלאומית-יהודית ולהפסקת מהותנו וזהותנו היהודית בנות אלפיים השנים. 

לפי טענת הערבים, יהדות יכולה להתקיים מעצם סגירותה כמו בחוצה-לארץ, ועם פתיחותה היא הופכת לחלק במכלול סביבתה ותפסיק להתקיים.
כך מנסים הערבים להכניס גם חיץ אדיאולוגי בינינו-היהודים-האזרחים בא"י ליהדות הפזורה. ג'ורג' פרידמן, מאוד מקובל עליהם כי הוא מבטא בדיוק את תפישתם לגבי "סופו של העם היהודי". ה"איסראליוּן" (הישראלים) הם עם ללא שייכות דתית כמו ה"עיראקיּוּן" (העיראקים) שעשרות של כתות ודתות חיים בה.
בעבר נשמעו בתכיפות רבה המושגים כמו "אִדְּאולָה אל-יהודיה" (מדינת היהודים) או "אלקוּדְסְ היהודי" (ירושלים היהודית), ואילו היום כמעט ואינם נשמעים, לא מפי מנהיגים ולא על ידי כותבי העט הפלשתיני, למרות שבהפגנות של ההמון ברחוב הפלשתיני נשמעות הקריאות "אליהוד" "אליהוד".
הערבים מדגישים שארץ ישראל היא ארץ כבושה, שערביה הפליטים חייבים לחזור אליה מכוח זכות השיבה. במקביל אנחנו היהודים, אזרחי מדינת ישראל, זלזלנו בעמידה על משמרתנו בנקודה החשובה ביותר של "היהודי השב למולדתו". השאלה המוחצנת של אותו סטודנט ערבי הלומד יהדות לרב בקשי דורון (מרץ 2002) "מדוע השבת כל כך קדושה ליהודים שראשי הממשלה לא רשאים לקיים כל דיון מדיני ביום זה?" היא אחת מאותן שאלות רבות שהרחוב הערבי מרשה לעצמו "לשאול" כאשר ניתן לו אור ירוק מצד מנהיגיו. השם "פלסטין" אומץ על-ידי הפלשתינים כשם למולדת שלהם, כדי להראות בזה שהם מצאצאי הפלשתים שקדמו בישיבתם בארץ ישראל כאשר בני ישראל שבו מארץ הפרעונים אחרי ארבעים שנות במדבר. 
לפי זה, לפלשתינים יש גם חזקה בראשיתית על חלק החוף של א"י, כלומר על א"י שבתוך הקו הירוק.
אין מנוס אלא לשוב ולחזק ולשנן לעצמנו את ה"שמע ישראל" היהודי יום יום, כדי שנקדים חוסן אחיזתנו כאן למכת סילוקנו על ידי הערבים.
נצח ישראל לא ישקר!

4.05.2002

שלמה שפירא: אני לא יודע אם אני אוהב אותה ואם היא אוהבת אותי / שיר

שלמה שפירא

אני לא יודע אם אני אוהב אותה ואם היא אוהבת אותי

אני לא יודע אם אני אוהב אותה ואם היא אוהבת אותי:
מה קורה כאשר פרפרים משתוללים בבטן והכבשׂים והצבים נייחים בראש?
מחכים יום מחכים יומיים מחכים שבוע מחכים שבועיים, מחכים חודש מחכים חודשים
ואם יתחילו לחגוג בלבו ובלבהֹּ הפרפרים הכבשׂים והצבים יחדיו, סימן שבאה השעה לאוהבים לחיות יחדיו 
זאת מתנה מן השמים.

7.01.2017