יום שלישי, 31 במרץ 2015

שלמה שפירא: על פסח, הגדה, מצות, ליל סדר ומימונה - מזווית ציבורית אישית פולקלוריסטית ומן המקורות

שלמה שפירא


על פסח, הגדה, מצות, ליל סדר ומימונה - מזווית ציבורית אישית פולקלוריסטית ומן המקורות
  
  
על ההכנות לחג-הפסח בעיראק, על החג ועל מוצאי-החג
מחג הפורים עד חג פסח - הנשים והבנות עבדו קשה מאוד לנקות את הבית, למרק כל חפץ, להכין את המצעים הלבנים הרקומים "ברודרי" שכיסו כל ספה וכל כורסה וכמובן את המפות הלבנות המיוחדות לפסח שהונחו על השולחנות, ממש הפיכת הבית ללבן צחור ונקי מכל רבב.
מיד אחרי פורים ישבו הנשים בבית וגלגלו את כל גרעיני החיטה מהשקים הגדולים על המגשים כדי לנפות כל אבן וכל פסול שיימצא בתוכם, ואז תבוא המטחנה ובתוך הבית ייטחנו הגרעינים לקמח. לבסוף הובאו שני תנורים גדולים של חרס אל החצר הפנימית של הבית ונאפו המצות. כך אפו כל בית אב ואב אצל יהודי עיראק, מצה ביתית כשרה לפסח למהדרין וכמובן גם מספר מצות עבות יותר מצה שמורה.
מי שעבד קשה לקראת הפסח היו הנשים והבנות (וגם הבנים הקטנים). אני לא זוכר את הגברים שהיו שותפים למעמסה הקשה הזו.
האימהות דאגו גם שילדיהן הקטנים יצטרפו למבוגרים, כדי לשנן את קריאת ההגדה, כדי שבערב פסח כל ילד ייקרא את פסוקו נכון בטעם ובחן.
אני זוכר את אמי ואחיותיי כורעות מרוב עבודה, אבל עם רון בלב וחיוך על השפתיים ותקווה גדולה לבסוף השמענו קולנו ביציאת מצרים: "לצאת מעיראק אל ירושלים", וידענו כולנו שאם לא השנה, אז זה יהיה בשנה הבאה, הרי יש כבר הגאנה (ההגנה) בארץ-ישראל. החג נחוג ברוב הדר ושמחה ולובן-תפאורתי-מבריק בכל הבית...
בחול המועד היו ביקורים הדדיים בין קרובים, כך שהאישה והבנות המשיכו להיות עמוסות עבודה לעייפה. רק במוצאי שביעי של פסח קמות הנשים והבנות ויוצאות עם כל בני המשפחה מהבית, והפעם הגברים הם שדאגו לכיבוד ולדגים שייצלו על האש "דג מִזְגוּפ".
בעצם היום הזה הוא בעיני "יום שחרור האישה מעבדות לחירות". בשנות השמונים במאה שעברה, ראיינתי מספר זקנים וזקנות מיוצאי עיראק והן סיפרו לי שליום שאחרי שביעי של פסח היו קוראים בבדיחות הדעת "יום הבטלה".סוף סוף מגיע לאישה שתתעצל ותתבטל והגבר הוא שיפנק ויכבד. זקנה אחת סיפרה שכמעט בכל שנה הייתה חולפת ליד הפרחים וכמעט ולא שמה אליהם לב, אבל ביום הזה היו עיניה רואות פרחים. הפרח הנפוץ ליד מקווה המים היה ההרדוף. אותה קשישה הזכירה לי שנשים היו מטיילות עם זרי פרחי הרדוף ביד לאורך הנהר, כי ההרדוף היה לאישה מעין סמל, סמל לפריחה הגדולה של האישה ושל האביב. "כשאביב מגיע פסח בא".
מיד עם צאתו של חג הפסח מגיעה המימונה של יוצאי צפון אפריקה. דלתות הבתים פתוחות בערב זה לכל דכפין וכיבוד מונח על השולחנות, שקדים ותמרים וכל טוב. כך כשהייתה מימונה אצל יוצאי צפון-אפריקה, יום-בטלה וכֶּף היה אצל יוצאי עיראק.
אצל יוצאי עיראק יש במנהג היציאה אל הטבע הדגשה על הצורך להימצא בקרבת מים. היו משפחות שהלכו ושקשקו במטבעותיהם בתוך מי הנהר, ואם לא הלכו לנהר ונשארו בבית, שקשקו מטבעותיהם במים שבכוסות היין עשיות מכסף, כדי שתהיה שנה כלכלית טובה ומוצלחת!
מנהג נוסף הוא לטפוח בענפים ירוקים על הכתפיים ולקרוא "סנתק כצ'רה", כלומר "שנה ירוקה". נאחל לעצמנו: שנה ירוקה וטובה!      
על הגדת פסח:
ההגדה שכאן, היא אותה הגדה שהייתה בעיראק...
ומה עכשיו:
בהגדה ששם,
הייתי ילד
ו"לפני מה נשתנה"
כל הילדים שהתחבאו מעבר לדלת
התפרצו פנימה לשולחן הסדר
ובקריאת-ניצחון ובקול חגיגי השיבו לשאלה
"לאן אתם הולכים?"
והילדים ענו:
"לשנה הבאה בירושלים!!!"
(השאלה הייתה בעברית וגם בערבית-יהודית-בגדאדית).
הבית לבן מצוחצח וחגיגי בלי זרי-פרחים "שבדרך".
זֵר הפרחים שכאן, הוא אותו זר פרחים ששם
הבוקר לא מיהרו אנשים לקנותו כדי לא להחמיץ את
                                                       "סעודת-החמץ-המפסקת"...
עכשיו כניסת-חג,
הַזֵּר שכאן מחירו כפול מהזֵר ששם,
חושבים שהזֵר בצדי-הדרכים טרי יותר, - אז חושבים...
האנשים ממהרים ב"כנפיים"-של-חג לקרוא מהר את הגדת הפסח
ומה בחפזה אוכלים לאחר צלי-הבשר
"מצה עם שוקולד", "על מצות ומרורים יאכלוהו".    
  
על חג-הפסח, הגדה ו- סדר פסח
על "הגדות"
על "אין חשש-מזיקים" בליל-הסדר
על "הארצישראלי הרך"
מתוך "הצעד השני/גישה חדשה ללימוד הלשון  העברית למתקדמים"/יהודה רדאי/הוצאת מס
"ארגון עולי מרכז אירופה" שראה חובה לעצמו מאז היווסדו להחדיר את השפה החדשה בקרב העולים...
אביא כאן פיסקה מתוך קטע מתוך כתב היד של יומנו של יהודה הרי לוין "ירושלים הנצורה 

24 באפריל 1948.
לא הייתה אמש עליזות רבה ב"סדר", אך מצב הרוח היה טוב למדי. היינו ארבעים איש. נעים היה לראות שוב אנשים כה רבים מכונסים גם יחד ולשבת בסוד-ידידים.
קראנו בהגדה לפי תור. ערב-רב של מבטאי-עברית: אנגלי, גרמני, רוסי, וארצי-ישראלי הרךגם ההגדות הזכירו את תפוצות-היהודים וזמנים שחלפו: זאת המהודרת מוצאה מאוסטריה מלפני יובל שנים, זאת הוצאה אמריקאית מצוירת, זאת בת מאות בשנים ויקרת-ערך שבעליה העלה אותה מן הגניזה, הגדות ארץ-ישראל הצנועות ואף הגדה אחת עם תרגום אפריקני. הסעודה הייתה "כיד-המלך": מרק, שני מיני דגים, ירקות, לפתן ויין. קריאות ההתפעלות היו מוצדקות.
פקודת היום של מפקד ההגנה הודיעה שאין לצפות הלילה לגדולות. "ליל התקדש חג לנו הלילה," נאמר בה, "ומחר יימשך המאבק."בהגיענו בהגדה אל המקום בו תיפתח הדלת, לפי המנהג, הדהדו יריות בודדות מעבר קווי הערביים. בהגדה מצאתי כתוב: "כאן פותחין את הדלת ואין חשש-מזיקים משום ליל-שימורים." ואמנם הרגשנו כולנו ברגע זה שאין חשש-רעה. מה רבו העתים והארצות בהן התרחשו רדיפות היהודים ברבי-פסחים דווקא! אולם חדורי ביטחון ותקווה מאמינים וחוזרים ומאמינים ישראל כי "אין חשש-מזיקים" בלילה הזה. געגועי-נצח שזורים בתיבותיה העתיקות של ההגדה ומובן-משנה לנו בהן בשנה הזאת. "עבדים היינו... לשנה הבאה בירושלים הבנויה..." 
  
המימונה היא סגולה
כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום 7/4/2002
אני מאמין להצהרתם של מתכנני המימונות הציבוריות, שלא כמו כל שנה, השנה לא היו חגיגות ציבוריות המוניות בגלל תחושת הצער של הימים האלה. ובאמת, הצער היום קשה מנשוא, ולא רק בגלל היעדר הביטחון האישי והמלחמה בטרור שנכפתה עלינו.
ולעצם חגיגת המימונה, היא נחגגה פנימה, בבתינו, במעין מפגשים אישיים, שכן-שכן, חבר-חבר, מכר-מכר. כי חשוב מאד להמשיך ולחגוג את המימונה גם בימים אלה שהרי יש האלה בינינו שהמימונה בשבילם היא יום סגולה לכל השנה. וכאן ברצוני להדגיש שמסורת דומה למימונה ("המרוקאית") הייתה נהוגה כמעט אצל כל עדות המזרח. אצל יוצאי עיראק, למשל, יש מנהג לצאת לחיק הטבע במוצאי שביעי של פסח וגם למחרת, להימצא בקרבת מים. וישנו מנהג לטפוח בענפים ירוקים על הכתפיים ולקרוא "סנתק כצ'רה", כלומר "שנה ירוקה". גם דלתות הבתים היו פתוחות בערב זה לכל דיכפין, וכיבוד מונח על השולחנות. אצל עדות אשכנז באה השמחה לידי ביטוי באמירת זמורות במוצאי החג. הרבה שנים הייתה תזמורת המשטרה מנגנת זמירות ושמחת חג אמיתית שרתה על תושבי ירושלים, כשהילדים רוקדים ומוחאים כפיים. עצם העובדה שערב זה ולמחרתו מהווים ראש השנה לראשי החודשים, ראו בהם כמעט כל עדות ישראל סימן טוב לכל השנה.
אני לא שמעתי על המימונה, למרות שהיו לי שכנים יוצאי מרוקו, עד שנת 1967. אז, בשנות עבודתי הראשונות באוניברסיטת תל אביב, ניגשה אלי עובדת משק שבקושי השיגה את לחמה וביקשה ממני לסור לביתה במוצאי החג השני של פסח ולחגוג בביתה את המימונה. בביתה היו מוזמנים רבים, קרובי משפחה, ידידים וחברים. לאחר מכן היא התוודתה בפני שהוציא את מיטב חסכונותיה, כפי שהיא נוהגת כל שנה, לצורך האירוע, כי בשבילה המימונה הוא יום סגולה יחיד ומיוחד. לפני כחמש שנים הוזמנתי לחגוג את המימונה אצל איש רוח, שהוא גם איש ציבור ידוע, ולביתו הגיעו אנשים מן האליטה של הציבור הישראלי, פוליטיקאים, אנשי תרבות, אנשי ציבור, אך האמת היא שלא נהניתי באותה מידה כפי שנהניתי אצל אותה אישה פשוטה.
אז הרגשתי את החמימות הביתית, האמתית, היוצאת מן הלב ונכנסת פנימה. שמחה לשמה ולא למראית עין או לניצול פוליטי-ציבורי כלשהו. במימונה כל אחד מאתנו יכול למצוא בה רגע של רוחב לב והנאה, התוודעות למנהגו של האחר ואווירה של התקרבות. מימונה בהחלט יכולה לקרב לבבות גם בין שכנים עוינים. בערבית ישנו פתגם "סאעה לרחמאן וסאעה לשיטאן" (שעה לרחמן ושעה לשטן), ובהחלט המימונה היא שעה לרחמן.
שלא כבשנים עברו, במימונות הציבוריות של היום וגם במימונות אישיות רבות מי שמסב ליד השולחנות הם הפוליטיקאים ואנשי הציבור, ורוב המוזמנים עומדים. העמידה הזו מזכירה לי את "עמידת האחים גם יחד", והיום בימים טרופים אלה, היא משמעותית עוד יותר, שהרי כולנו צריכים לעמוד ביחד כאחים ולדחות כל רוע ושטנה ומשחית מעלינו.
זכורה לי רשימתה של תמר אבידר ב"מעריב", בפינתה "חיים ואוהבים" בקטע "זכות המיעוט" (1985), שביטאה בהומורסקה עוקצנית את המימונה הציבורית ההמונית והציע מימונה פולנית-רוסית. אחת המגיבות לכתבתה כתבה: "טוב שהצעת לכוון זרקור קטן, אך קולע על ה"טראסק" הגדול של המימונה שהכל רוקדים סביב...".
אני, בכל אופן, רואה בעין טובה אפילו את האירועים הממלכתיים המנופחים של השנים האחרונות (מתחילת שנות השמונים) במימונה, והזמן יעשה את שלו לטובה.
  
מימונה אשכנזית (לפי נירה רוסו) 
7 ימים – ידיעות אחרונות – 25.7.2008 עמ' 72
למימונה אשכנזית –
ארבעה דברים דרושים לכך :
1. מאורע שפוקדים אותו כל שנה .
2. משפחתיות (אשכנזית רצויה !) .
3. הצורך ב-פְרֵחיוּת .
4. שילוב אינטלקטואליות .
נירה רוסו מוכנה "לרדת לעם" ולהיות "לפְרֵחָה במשפחה" .
הדברים נאמרו בציינה את פסטיבל "קול המוזיקה" שמרכזו ב"כפר בלום"
שה/מתקיים בימים אלה  .
ו"המוזיקה"-"המוזיקה" לעומת "תרבחו ותסעדו"!-אבל בתשלום    
  
חג-הפסח משתלב כמדי שנה, ב- "חזרה המימונית-השנתית" בחוצות יישובינו. והפעם גם באקדמיה.
יום עיון אקדמי התקיים בנושא זה:
יום העיון התקיים ביום רביעי, ט' בניסן תשע"ד, 9 באפריל 2014, ב- מרכז הקונגרסים, המכללה האקדמית אשקלון ובו יברכו, ישמעו הרצאות:
 פרופ' אהרן ממן - מקורו של חג המימונה: אמונות ודעות
הרב פרופ' משה עמאר - אפיית מצות בפסח, ומצה שרויה
ד"ר אלישבע שטרית - המינדרה / משחק ילדים בחול המועד של פסח
ויהיו שירה ופיוט מטעם התזמורת האנדלוסית החדשה ב- אשקלון עם הסולנים: אמיל זריהן ובנימין בוזגלו. 

כך חגגו את המימונה בתארודאנת שבעמק הסוס - כתבה ארוכה מאת ד"ר יוסף שטרית, ב"דבר", עמוד 14, יום ראשון, כ' בניסן תשמ"ד, 22 באפריל 1984 (בכתבה, שתי תמונות מן המימונה בארץ במסגרת "תרבחו ותסעדו)

עד עצם היום הזה החוויות המרשימות ביותר שנשארו לי מחג המימונה, מאז הייתי ילד ועד היום, אלה חוויות הקושרות את חג המימונה לטבע. קיימות תיאוריות וסברות רבות לגבי מוצאו של חג זה. אמנם, החג מבחינה היסטורית (כנראה) הוא חג די מאוחר, מהמאה ה-18 ועד היוםאין עדויות על קיום החג קודם ל-200 השנים האחרונות. החג כנראה קיבל את אופיו, ואת צביונו הידוע, מהמאה ה-19 ועד ימינו. אני עצמי לא גיליתי שירים בהם מוזכר חג זה בתקופה מוקדמת יותר. בשירים שגיליתי, לכל המוקדם מהמחצית של המאה ה-18, מוזכר חג המימונה. במיוחד ע"י המשורר רבי שלמה גוזלאן, חי בדרום מרוקו על פאתי מדבר סהרה. בקהילת תאמגרות. בתוך שיר על פסח ועל סמליותו של פסח, חג המימונה מוזכר בסוף השיר בערבית יהודית. בשירים אחרים שגיליתי גם מהמאה ה-19, חג המימונה מוזכר בהקשר למלחמה אפשרית, בין היהודים למוסלמים (אויביהם).
את השירים מצאתי בכתבי-יד, שנכתבו בדרום ומערב מרוקו, או בהרי האטלס. האם אלה הם הדים למלחמות של ימי הביניים בין היהודים למוסלמים, אולי? האם אלה הדים לעוינות ששרה בקהילות מסוימות, במיוחד בקהילות של הרי האטלס, או בקהילות של העמקים הדרומיים, בין הקהילות לבין שכניהם? זאת קשה לדעת במצב העכשווי של המחקר.
בשירים מסוימים יש בהחלט זכר ואזכור לחג זה, אבל ללא הסממנים שאנו מכירים, של אירוח ושל אוכל, מטעמים, דברי מתיקה ועוגות.
למעשה, רק רבי דוד בוזאגלו הקדיש שיר בערבית לחג המימונה. השיר נכתב כנראה בשנות החמישים או השישים, ובו מתואר הווי החג באופן שחיו אותו קהילות מסוימות במרוקו. החג נתפס כסמל לידידות ששררה בין היהודים למוסלמים, בין ההמונים היהודים להמונים המוסלמים. המשורר יוצא חוצץ נגד המנהיגים הערביים המסיתים את ההמונים נגד היהודים, למרות העובדה, שהשכבות העממיות חיו עם היהודי ואף קיבלו אותו כאח.
החג הזה נקשר אצלי לטבע. כל סממניו הם סממנים של התחדשות הטבע. היהודים חגגו את חג המימונה אחרי צאתם מתפילת מנחה, בשמיני של פסח. מיד אחר התפילה, המתפללים נהרו אל מחוץ לשכונת היהודים, לכרמים ולפרדסים, כדי לראות את האילנות והעצים בלבלובם, וברכו את ברכת האילנות, וזאת משום שהאילנות פורחים ומלבלבים בזמן זה של השנה.
אחרי מנחה והברכה, הגברים עם הילדים שהתלוו אליהם חזרו לביתם לאכול סעודה אחרונה של החג. לאחר מכן, כיוון שכמעט כל משפחה בקהילה הייתה קשורה עם מכר מוסלמי, החי מחוץ לשכונת היהודים, הגבר או האישה או שניהם יחד, הביאו למוסלמי הידיד סל מלא מטעמים יהודיים של פסח. הסל הכיל פשטידה מביצים ובשר, מטעם יהודי מובהק, וכן מטעמי בשר אחרים, מצות וסלטים, גם אם המוסלמי היה ברוחק מספר קילומטרים מהיהודי...המוסלמי קיבל את היהודי על-פי כל כללי טקס האירוח המזרחי, והגיש ליהודי מטעמים, בעיקר פֵרות. בסל שהתרוקן בינתיים היהודי קיבל מוצרי חלב (חלב, לבן, חמאה9, קמח ושמרים. את השמרים אי אפשר היה לקנות בשוק, ולא ניתן להחזיק בבית בימי הפסח, מחמת החמץ, והכנתם דרשה זמן רב. כך שאת השמרים סיפק המוסלמי. המשפחה המוסלמית ידעה שבלי שמרים היהודי לא יוכל להכין לאותו ערב בצק.
חג המימונה בעיני מסמל את היחסים הטובים בין אדם לאדם, בין היהודי למוסלמי, בין היהודי למוסלמי השכן...
המנהג הזה הקיף את כל הקהילה היהודית, בעיירות ובכפרים, כמו תארודאנת, וכן בקהילות חצי-עירוניות. לא כן הדבר בערים הגדולות, בהן הניכור בין היהודי למוסלמי גדול יותר, להוציא ערים כמו מרכאש, סווירא (מוגדור) ואגאדיר...
...במישור אחר, החג בארץ קיבל אופי חדש לגמרי, בלתי מוכר, אופי המוני שברוב המקרים קיבל צביון פוליטי יותר מאשר צביון חברתי-תרבותי. כינוסי ההמונים של יוצאי מרוקו בחג המימונה, שבאו על רקע תדמיתם ודימוים של יוצאי צפון-אפריקה בארץ, נתנו צביון חדש, צעקני, ולפעמים זול. לחג שהיה במהותו משפחתי בלבד, מסורת הפיקניקים ההמוניים שרווחה בארץ השפיעה על מהותו של החג.בגלל סממנים של ריקודי בטן ושל זלילה לא מבוקרת יצאו רבנים נגד צביון זה, ובשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות של מתן כיוונים חדשים לחג, כמו הפצת ידע על תרבות צפון-אפריקה וניסיונות לשינוי תדמיתם ודימוייהם של יהודי צפון אפריקה.  

יעקב ועקנין ממורשה על המימונה: אנחנו (המרוקאים / יוצאי מרוקו) נהפוך אותה לשמחה של כל עם ישראל
"העיר", 27/4/1984
...משה ורבין, ראש מועצת רמת-השרון, שהסתובב בגלימה מפוספסת ועל ראשו תרבוש אדום, כמנהג הגברים במקום, והלך לאכול בליווי פמלייתו מהמופלטה שהכינה סילביה אזולאי. "המימונה זו השמחה הכי גדולה שלנו, ואנחנו נהפוך אותה לשמחה של כל עם ישראל," אמר יעקב ועקנין, תושב מורשה. אם לשפוט על פי מספר הפולנים, העיראקים והפרסים שהסתובבו שם, אנחנו בדרך הנכונה...   (בכתבתה של ורדה ינון)
הערה שלי: למעשה, "המימונה" או "המרוקאים" תפסה/ו גל באור ירוק תמידי עם הגל המחאתי-חברתי מ/בתחילת שנות השמונים!      

יום שני, 30 במרץ 2015

שלמה שפירא: כי מה מסתתר מתחת לשטיח פרס-השירה: כוונות, כוונות לא שיריות ששיורן המון לכת למחאות / שיר

שלמה שפירא

כי מה מסתתר מתחת לשטיח פרס-השירה: כוונות, כוונות לא שיריות ששיורן המון לכת למחאות

ומתרחק אני מן ההמולה שאינה שירית
כי מה מסתתר מתחת לשטיח פרס-השירה:
כוונות, כוונות לא שיריות ששיורן המון לכת למחאות
ולא פרס שירה להן, אלא פרס ניחומי-מחאות להן
ורק מי ששובר עיקר ראשו בשירה
מגיע לו פרס-שירה וְחַיָּתִי לו מצוות שירה.
שמרני אֵל. שמרני אלוהים אם חטאתי ועוויתי לבאי-שיר.

30.03.2015

יום ראשון, 29 במרץ 2015

שלמה שפירא: חג פסח שׂמח - "סאנתאק כצ'רה" = "שנה ירוקה וטובה"! מאחל: שלמה שפירא



חג שׂמח!
חג שׂמח לאוהבי החג, לאוהבי החֵרות, לאוהבי האביב
רון-החֵרות האביבי ישכון עלינו, על כולנו כל השנה
מקווים שנעבור את פרעה, כל "פרעה" הבא לכלותנו ולהצר צעדינו,
וכמו שהורַי מ-בבל, גם אחרי בואם לישראל איחלו
 וגם אני מייחל
"סאנתאק כצ'רה" = "שנה ירוקה וטובה"!

שתהיה השנה הבאה, שנה טובה עם אור בראשית
 
החמה תמשיך ותפציע
האילנות בלבלובם
הפרחים באתרי ארצנו נרקיסיים בגווני-מנוח
ניחוחות מן הפרדסים
שׂמחה בקציר
נחלינו נקיים
מחשבותינו זכים וטהורים מתחילתה של השנה הירוקה החדשה
והתשובה היא לקום ולעשות מנוח לאור שבצד החושך
נקום  ונמצא את הדבש במשאלות לבנו
לטובה לברכה לשׂשׂון ולשׂמחה
שתהיה השנה הבאה, שנה טובה עם אור בראשית
ונחתום לבנו באמונה לשלום-אמת ולגאולתנו
בארץ-אמת-אהבה-וצדק, בדיברות-שמיים רקומים כוכבי-תקווה לרוב.

מאחל: שלמה שפירא

שלמה שפירא: הסרת לוט ומוכנות לפרידה / שיר

שלמה שפירא

הסרת לוט ומוכנות לפרידה

בשבוע שעבר ענדת לב גדול הודי יפיפה
ואני שאלתי את עצמי איפה לבך האנושי האמתי.
בירושלים לבבות רבים מהותיים סביב לה, היו בהּ וישנם בהּ
ולבך אבן-לב אבן-רגז.
האם מכשול לבך צפוי לכבוש את לבךְ בתשׂומת-לב רבה,
ולמה שׂפת-היתר? דברי אמת וקצרות.

18.03.2008

יום שבת, 28 במרץ 2015

שלמה שפירא: אמונה ותפילות ורפואה עממית אלטרנטיבית בצד הרפואה הקונבנציונלית - מושג ה- "המְּנַשִׁג" אצל יהודי בבל / מן המקורות העממיים

שלמה שפירא

אמונה ותפילות ורפואה עממית אלטרנטיבית בצד הרפואה הקונבנציונלית - מושג ה- "המְּנַשִׁג" אצל יהודי בבל


בקו התפר בין הרפואה הקונבנציונלית  לרפואה העממית והאלטרנטיבית מוצאים את האמונה והתפילות ולפעמים, במקרים מסוימים חושבים שהן יעילות על החולה ובני משפחתו. מה עושׂה אותן לתוספות ונדבכים חשובים בריפוי ?

בעיראק היה מושׂג המְּנַשִׁג ברור ושגור לעיני כל. המְּנַשִׁג היה חצי רב, חצי שמאש, חצי מרפא, חצי פסיכולוג, חצי מגשר, חצי פותר חלומות, חצי מוכתר ...
אצל יהודי עיראק בעיראק – המְּנַשִׁג הוא דוגמה של אדם שעסק באמונה בתפילות ובפתרון בעיות. 
בשנות הששים הסתובבה תמונה – צילום מודפס - בארץ שנמכרה
בתחנה המרכזית – מהציירים הקלאסיים של הרנסנס – אשה וגבר עם כובע שידו השׂמאלית על כתפה וידו הימנית על בטנה מתחת לשדיה ואשה מבוגרת מאד מן המשפחה המורחבת – מעיראק - ראתה את התמונה ושאלה אותי בתמימות אם האיש הזה הוא - מְנַשִׁג – ופעולתו
היא בערבית בגדאדית – "קַיְנִשִּגְלָה" ואז דובבתי אותה וקבלתי שיעור קצרצר עד כמה היו בקהילה הבבלית – בעיקר אצל הנשים המבוגרות והתכוונה לנשים בגילה -  
הצורך בהליכה ובהתייעצות אצל ה- "מְנַשִׁג" שידובבו יחדיו על בעיות וגם על אמונות (בעיקר תפלות) שצצו פתאום מחיי היומיום וגם מן החלומות כדי להרחיק צרה ורעה. 
וכאן אני רוצה להדגיש את "התמימות" ואת "הנגישות הקלה" למשהו נגיש עממי אמונתי ותקוותי...משהו שעשה ועושה טוב. 
קשה לשפוט, אז למה לא? 

יום רביעי, 25 במרץ 2015

שלמה שפירא: בחגיגת המוזיקה באבו-גוש עוברים טעימות של צליל וזמר...אז תנו צ'אנס-זכותי לכל דכפין שיבוא ישמע וישׂמח לבבו! / שיר עם הבעת דעה

שלמה שפירא

בחגיגת המוזיקה באבו-גוש עוברים טעימות של צליל וזמר...אז תנו צ'אנס-זכותי לכל דכפין
                                                                                               שיבוא ישמע וישׂמח לבבו!


בחגיגת המוזיקה באבו-גוש
עוברים טעימות של צליל וזמר:
מוזיקה מיתרית דואטית ושלישיָתית
מוזיקה אנסמבלית
מוזיקה מקהלתית
מוזיקה קאמרית
מוזיקה שנסונית
מוזיקה אופראית
מוסיקה טהר-לבית ישראלית 
מוזיקה אביחילית...
המוזיקה הזאת - אויר צח באביב ובסתיו
בצל עצים בנוף הרים
קומפקטית רבת פנים
עושׂה תיאבון לעוד פעם ולעוד פעם
חלילית אחלאית בלב
יוצאים ממנה פסְטִיבָלִים על כנפי המוזה
למשך מחצית שנה כל שנה.

ואני שואל כ- "אזרח ותיק" 
מדוע אין לי הנחה ולו סמלית  בחגיגת המוזיקה ב- אבו-גוש
ואני עוקב כל שנה כל שנה?

ונכונה האמת
שכל רגע בפסטיבל
ובכל "פסטיבל בתוך הפסטיבל" עממי
הנשמה יתרה עם המון שמים ומלאכים
לבוא עם טף וזקן
להאזין ליהנות לחייך ולשׂמוח בחג.

אז תנו צ'אנס-זכותי לכל דכפין שיבוא ישמע וישׂמח לבבו!

יום שלישי, 24 במרץ 2015

שלמה שפירא: לאושר אין צורך בשעון על יד-הלב / שיר

שלמה שפירא

לאושר אין צורך בשעון על יד-הלב


לאושר אין צורך בשעון על יד-הלב.

מה תעשׂה לךְ ארכה של שבוע של שבועיים
הג'וקים השדים והרוחות בראש לא ייעלמו
את לא מאושרת
לא הפכתי אותך מאושרת
אפילו לא הפכתי אותך לקצת יותר מאושרת
את מסתכלת כל הזמן על השעון
מתי ייגמר ה- down
אולי ה- up יגיע  
Up and down ,Up and down
את משגעת אפילו את מי שאוהבים אותךְ כל כך.
בבניית קשר של חברות
הכל צריך להיות שקוף וברור מאין כמוהו,
גם אם ניתן להניחו צד בצד
כְצד הבנתו לזמן מה אם חזק וטוב הוא
ועל הצד היותר טוב אושרו ואהבתו...
אך זכרי לאושר אין צורך בשעון על היד.

אוקטובר 2008

מתי דוד כותב בעיתון "הצופה" בשנת 2002 ושואל על: שׂמאל וימין באמצעי התקשורת / הדגשת בעיה שצמחה מן העבר הלא רחוק

מתי דוד כותב בעיתון "הצופה" בשנת 2002 ושואל על:
שׂמאל וימין באמצעי התקשורת
הצופה – 22.8.2002

רובם של המגישים, השדרים, והפרשנים ברדיו ובטלוויזיה מכנים
אישים וקבוצות פוליטיות מסוימות כ"ימין קיצוני". ואולם לא שומעים אף פעם, מפיהם של אותם אנשי תקשורת את הכינוי "שׂמאל קיצוני", כאשר מדווחים על אישים וקבוצות פוליטיות השייכות לשׂמאל.
השאלות הרלבנטיות שהיפנתי בכתב, לפני שלושה חדשים, אל מנהלי
הרדיו והטלוויזיה של רשות השידור היו:
האם חוסר האיזון הוא מקרי?
או
תוצאה של "מדיניות ברורה ומחייבת?
האם זכות ההחלטה לגבי סיווג רמת הקיצוניות הפוליטית של אישים וקבוצות נתונה לטעמו של כל איש תקשורת בנפרד?
האמנם רק בימין יש קיצונים ,ואילו בשׂמאל יש אך ורק מתונים, מאוזנים, שקולים, נבונים ומאופקים? האמנם? 

עד היום לא זכיתי לתשובה .

שלמה שפירא: משׂחק האישה. יכולה לעשׂות שַמּוֹת אפילו בגעגועים / שיר

שלמה שפירא

משׂחק האישה. יכולה לעשׂות שַמּוֹת אפילו בגעגועים

אישה נעלמת כשרוצה להיעלם
ואישה נוכחת כשרוצה להתקרב.
היא לא כמו השמש
הזורחת בבוקר ושוקעת בערב לשֵׁנת לילה.
הוי, האישה, לפעמים אכזרית
רודה בגבר,
יכולה לעשׂות שַמּוֹת אפילו בגעגועים.

24.03.2015

יום שני, 23 במרץ 2015

שלמה שפירא: דור חולף מן העולם ודור בא אל העולם ומתחלפים פטפוטים על ה"אגדה" - על אגדות ואגדה / שיר

שלמה שפירא

דור חולף מן העולם ודור בא אל העולם ומתחלפים פטפוטים על ה"אגדה" - על אגדות ואגדה


דור חולף מן העולם ודור בא אל העולם
ומתחלפים פטפוטים על ה"אגדה".
ברדיצ'בסקי סיפר אגדות, חלף ועבר מן העולם, באה קלדרון ובא קוסמן
ובכפית של כסף, אומרים לנו
"הצלחנו להגיש לכם "מעט" אגדה בניחוח אחר"
כך דורשים אנו מחדש את סיפורי המדרש על פי טעמנו וצרכינו
ומבקשים בהם תשובות למצוקותינו בעולם המודרני.
ואגדה היא אגדה
כל אחד עם טעם סיפור אגדתו
גם אתה לך סַפֵּר וספר
ורבים מאד כמו אלְפִי עוד תלמי עוד גרוסמן ...
השם , באמת , לא חשוב וזה בסך הכל "אגדה"
העיקר "ספר ויהי היום" .

יום ראשון, 22 במרץ 2015

שלמה שפירא: ולא נשאר זמן לקריאת "שמע ישראל" / שיר

שלמה שפירא

ולא נשאר זמן לקריאת "שמע ישראל"



יש זמן לשתות, לאכול, לפְנוֹת לצרכים
יש זמן לעשׂות צרכים עם אשה
יש זמן לעניינים שיש לענות בהם
יש זמן להגיב, לקטר, לשׂנוא או לאהוב ולבלות
יש זמן מלוא אתגרים למחזותם אגב אורח
יש זמן לסטנדאפיזם פייסבוקיזם צ'אטיזם מייליזם לינקידיניזם ומה לא...
ולא נשאר זמן לקריאת "שמע ישראל". .

שלמה שפירא: שלד גופי אהבה ובניתי בך את אהבתי אליךְ / שיר

שלמה שפירא

שלד גופי אהבה ובניתי כך את אהבתי אליךְ


שלד גופי אהבה
ובניתי בך את אהבתי אליךְְ.
אך את באה וחולפת, באה וחולפת.
איך אנצור אותך מכל משמר
ובהחלפת כוחי איך אעלֶךְ כנשר 
ובמשׂגב לדך איך משׂגבי יהיה בעִתּות בצרה.

09.2007

שלמה שפירא: אושר עוד יפרח צבעי קשת רְהיטה רחימה / שיר

שלמה שפירא


אושר עוד יפרח צבעי קשת רְהיטה רחימה

אושר עוד יפרח
צבעי קשת רְהיטה רחימה
מטה נדודיו נֶחַת על שורשי רבייה
יָצֵץ ציץ יגמול אמונה כפתור ונפש.

שלמה שפירא: סימנים מן השּׁוֹאָה לאחר השואה / שיר

שלמה שפירא

סימנים מן השּׁוֹאָה לאחר השואה
             לידידי - המנוח אהרון טייכנר ע"ה שחווה את השואה
                       ששאל אותי עשׂרות פעמים "אם יש אלוהים ?"
                       והייתי שותק ולא עונה, כי אני חושב שכן
                       ובפעם אחת הצטרפתי לשאלתו!


רוחות עָכְריות מתקרבות
אויר נָכְרי בפתחי דלוּתנו
אש מתקרבת ומתהדקת
עשן סמיך
רוע רְבַע-ממדי - שׂנאה
שׂנאה
שׂנאה
שׂנאה
הר חיים-להפקר, הר-אימים, הר-ייסורי-תופת
הר-איבוד-צלם-אנוש...

נשארה בתוכי אותה מחיקה:
תעלומת הרוח הלא-מושיעה
הנשׂרוד שוב ונבאר תעלומים?

04.1997

יום שבת, 21 במרץ 2015

שלמה שפירא: אתה נאמן לברית, ואם לא ובגדתָ...אז אל תבגוד / שיר

שלמה שפירא

אתה נאמן לברית, ואם לא ובגדתָ...אז אל תבגוד

אתה נאמן לברית, ואם לא ובגדתָ
למה התכוונתָ
איך תימנע אז מן הפחד, כאשר קשה לך מאד עם הפחד
האם תוכל חזור לאחוריך
כי לא התכוונתָ לבגוד ובגדתָ, אך שבתָ מיד לפני שמעדו הרגליךָ
ואם לפי כבודךָ ולפי רוב השנים שלא בגדתָ
וכל ימי חייךָ בטוח ושאנן הייתָ
אז אל תבגוד.

21.03.2015

שלמה שפירא: שׂפה עברית טובה ויפה הייתה שׂפתהּ - שיר לזכרה של רעייתי המנוחה, סיגל סועד ע"ה - לשונאית העברית שלי!

שלמה שפירא

שׂפה עברית טובה ויפה הייתה שׂפתהּ
                       לזכרה של רעייתי המנוחה, סיגל סועד ע"ה - לשונאי העברית שלי!

אני נזכר במלים מן השׂפה שלהּ
מלים עבריות של שׂפה אחרת
והיו סביבי בהירות פשוטות מהירות ונאות לרדות ממני דבש מלשוני.
שׂפה עברית טובה הייתה שׂפתהּ
עלו ממנה גֵאוּת-אור בגאווה בי כל הזמן.

21.03.2015

שלמה שפירא: שׂימני כחותם בשׂדה ראייתך, שמרני ושַׂמֵּחֵנִי / שיר

שלמה שפירא

שׂימני כחותם בשׂדה ראייתך, שמרני ושַׂמֵּחֵנִי

הַנְְחֵנִי במעגלותיךָ
פקוד בי מעגלים של אור בזמזומי שׂנאה וחשכות
דחוס בי מרחבים של אויר צלול ביום פינות אפלות זְהוּמוֹת
נצור בי רגעי-אור  אהבה ביום קשה מנשׂוא
את דמי שמור מכל פגע
שׂימני כחותם בשׂדה ראייתך, שמרני ושַׂמֵּחֵנִי. 

שלמה שפירא: מקשיב מקשיב לגלי הנפש / שיר

שלמה שפירא

מקשיב מקשיב לגלי הנפש

סוגר עיניים
מקשיב מקשיב לגלי הנפש
המייתי שְלֵוָוה חֲבוּרָה שקטה בנעימים
גם אם אתפס בין אבני-מערה חלקלקות
מכוסות חסות זליחות מלוחות, לא אֵעָזֵב
ניסוך מים מתוקים בגלים שקטים בהמיה רכה
יביאוני שוב ושוב אל חוף מבטחים.

יום שישי, 20 במרץ 2015

שלמה שפירא: האהבה שמיים עיניה כוכבים. חכינו וחכינו זכינו בה כאן על הארץ - שיר אישי ל- סיגל-סועד שלי - 1978 / שיר

שלמה שפירא

האהבה שמיים עיניה כוכבים. חכינו וחכינו זכינו בה כאן על הארץ

האהבה שמיים עיניה כוכבים
חכינו וחכינו
זכינו בה כאן על הארץ 
כי נלחמנו שנינו כשני אריות-אוהבים בכל איתני הטבע המבדדים.
חלומות הם שרשים וחומרי-יסוד לטעת כאן סולמות אהבה מתעצומות הנפש.
אשרי האוהבים שלא מוותרים על שמש, על גשם ועל חֵיקֵי-התקווה.

שיר אישי ל- סיגל-סועד שלי - 1978

יום חמישי, 19 במרץ 2015

שלמה שפירא: נמצא "מזרחי אליטי תורן" / לפשפש במקורות

שלמה שפירא

נמצא "מזרחי אליטי תורן"

כל זמן שיש אליטות יש מקום לאופטימיות
יעל פז-מלמד - מעריב נשים 21.8.2000

זה לא עובר בירושה
אבנר גאה בהיותו אליטה , יותר מכך , הוא מתעקש שיראו בו אליטה .
קל לו יותר כי הוא בן עדות במזרח , ולכן איש אינו יכול להטיח בפניו
את אשכנזיותו , שהיא היום מעין חטוטרת היושבת על גבם של אשכנזים רבים ,
שאינם יכולים לומר את אשר על ליבם פן ייחשדו בהתנשׂאות.
את הכלל הזה אני אני מבקשת היום לשבור , למרות שאני אשכנזיה גאה , כמו
שהייתי גאה אילו הייתי בת עדות המזרח , שהרי גאוותו של אדם היא לא פונקציה
של מוצאו , אלא של חייו ודרכו וערכיו והישׂגיו ואני מבקשת לעצמי את הזכות
לומר כמה מלים על האליטות ...
... הזכות להיכנס לאליטה שמורה לכל אחד .
נכון שישנן קבוצות שקשה להן יותר , כמו נשים למשל , אבל תקרת הזכוכית
בכל זאת שבירה . אפשר לעבור דרכה .
התקרה בזו בוודאי שאיננה מבחינה בין אשכנזי ליוצא עדות המזרח .
הפער הזה הוא היום ענין לפוליטקאים ציניים , ואין לו קשר עם המציאות ...
... ויתנו לאליטות להמשיך ולהצעיד את החברה הישראלית קדימה .
נכון לעכשיו , עדיין יש מקום לאופטימיות .
מעגל האליטות רק מתרחב .