שלמה שפירא
" כן, אנחנו נוער - ספר תולדות הגדנ"ע " ל- דוד דיין, בהוצאה לאור של משרד הבטחון, 1977, הביא לדפוס: יהודה עופר, העטיפה: סול בסקין.
מי צריך 'עובדים שכירים' או 'עובדים זרים' אם יש את הגדנ"ע = גדודי נוער חלוצי וגם לוחם!
על גדנ"ע ונוער ששותף בסלילת מסילת ברזל ועל נגנים שלא היו גדנעים לכל דבר בתזמורת הגדנ"ע
מתוך הספר
בתחילת הספר מובא הרצל בקטע הבא מ-1901:
התחברו, בחורים, אנו צריכים לכם.
חזקים וזקופים עליכם להיות.
אנו נצטרך לכוחכם ולידיעותיכם.
"צעירי היהודים" - עד כאן היה לשון גנאי.
היפכו את השם. עשוהו לשם כבוד:
"יהודים צעירים".
המסילה לאילת כאתגר לנוער
בין השינויים שחלו בפעולות הגדנ"ע, היה מפעל נסיוני לשיתוף נוער בסלילת מסילת הברזל מאורון לאילת. מנהל הרכבת, צבי צפרירי, הציע לשר התחבורה בינואר 1976, להטיל את עבודת הדיפון של גשרוני הסוללה, על הנוער הישראלי. שר התחבורה, גד יעקובי, נדלק להצעה, שיתף בה את מפקד הגדנ"ע ואת מנהל המחלקה לנוער ולחלוץ בהסתדרות הציונית מרדכי 0מורלה) בראון. הנחשונים היו תלמידי כיתות י"א של ביה"ס הריאלי בחיפה ובכללם תלמידי הפנימיה הצבאית, הלומדים בו. בקרשית יוני 1976 הגיעה לאתר המסילה בנחל צין קבוצה ראשונה, שמנתה 150 נערות ונערים. הם אספו חלוקי אבנים מן הוואדי הסמוך, העמיסו אותם על קרוניות, הסיעו אותם לאורך הסלילה ודיפנו בהן את שולי הסוללה.
לנערים סופקו כובעי-טמבל כתומים, כפפות-מגן לידיים, ומיכלי שתייה לרוב. מחמת תנאי מזג האוויר, שעות העבודה היו בין ארבע לפנות בוקר לעשר לפני הצהריים. ההתחלה היתה מרשימה. הנערים היו מרוצים והמתכננים קיוו שבקיץ ישולבו במפעל גם צעירים יהודיים מחו"ל, המבקרים בישראל מטעם הסוכנות. למרבה הצער, הפתיחה המרשימה לא זכתה להמשך הרצוי. התקווה, שהמסילה תהפוך למסילה הבינלאומית של העם היהודי - התבדתה. המשך הדיפון ייעשה בידיהם של עובדים שכירים.
שינוי נוסף בפעולת הגדנ"ע: פירוקה של תזמורת הגדנ"ע. כל השנים היתה תזמורת הגדנ"ע חריג בנוף הגדנ"ע. נגניה לא היו גדנ"עים לכל דבר. כנסי התזמורת לא נערכו על מסלול המכשולים, אלא באולמות הקונצרטים. מגבלות כוח האדם והבעיות המיוחדות הכרוכות בהפעלתה של תזמורת סימפונית, הביאו להחלטה הקשה-כשלעצמה. תזמורת הגדנ"ע חדלה לפעול, כשמאחוריה 20 שנות נגינה ופרסים בינלאומיים נכבדים.
16/6/2012 06:54
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!