שלמה שפירא
מה קרה...ש- מאיר ויזלטיר מספר הכל
מתוך כתבה של אורנה קדוש, סופשבוע 1993
*
"השיטה שלי בכתיבת שירים, היא לא לכתוב. יש משוררים שיש להם שורה מוצלחת בראש, והם מיד רצים לרשום אותה. אני משאיר אותה בראש, שתעלם. מנסה לנפנף אותה. אם היא נעלמת, מתחיל להיווצר מין גירוי כזה".
*
"ההוויה מסביב לספרות נועדה ליצור הקשר לספר. החיים הספרותיים כאן הפכו מאוד ירודים. נכים בעצם. הם לא מעוררים בי שום ריגושים ושום ציפיה לקראת יציאת ספר".
*
- "יהושע קנז בטח. אני מאוד אוהב."
- "הפרוזה של קניוק מעצבנת אותי בגלל הרשלנות והכאוטיות שהוא מרשה לעצמו. זה כל כך מרוח. בכלל, בפרוזה יש לי אלרגיה לסופרים שכאשר הם לא יודעים מה לעשות, הם מתפייטים".
- ויזלטיר מתייחס בבוז עצום אל הפעילויות החוץ-ספרותיות של יוצרים כמו א.ב. יהושע או עמוס עוז. "הכי גרוע בעיני הוא שהם ממלאים את תפקיד הסופר במפלגה, במיטב מסורת ימי הפלמ"ח. הם ממשיכי דרכו של חיים גורי"..."אין להם מחשבה פוליטית אלא התבטאות פוליטית. הם יודעים לנסח, שניהם, ובעזרת הניסוח נהם מנסים להסתיר את הרדידות של המחשבה שלהם...אני מעדיף בהרבה את א.ב. יהושע על עמוס עוז ביחס לכתיבה הספרותית שלהם...
- "אני נהנה לקרוא חלק מהדברים של עמליה כהנא-כרמון, יוסל בירשטיין, מיר שלו ב'רומן רוסי' וב'עשו' אהבתי רק שני שליש מהספר."
- "אני אוהב כמה סיפורים של רונית מטלון, וזהו בערך"
-"אורלי קסטל בלום? לא."
- "לאה איני? עוד בוסר, אולי היא עוד תתפתח."
- "עירית לינור? קראתי את הראשון שלה והוא מאד שעשע אותי, אם כי היה הרבה יותר נחמד, אם היא הייתה מקצרת אותו ב-150 עמודים."
2013, יוני 27, 03:50
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!