שלמה שפירא: אינתא עומרי (אתה החיים שלי) ל-סמדר הרצפלד, רומן-סיפור אהבה שאכן קרה, ידיעות אחרונות, 1994/...נמצא תמיד הריח של הגוף...היום הוא הערבי שלי

שלמה שפירא

אינתא עומרי (אתה החיים שלי) ל-סמדר הרצפלד, רומן-סיפור אהבה שאכן קרה, ידיעות אחרונות, 1994

 

...נמצא תמיד הריח של הגוף, אותו הבל שעולה מן התאים הקטנים, מן הכיסים והגומחאות שאנו נושאים איתנו תמיד: מתנוכי האוזניים ומבתי-השחי, אחורי הברכיים, הקרסוליים, מהחריץ הצר שבאחוריים והאזור השעיר של איברי-המין. סיפור-האהבה שלי מתרחש במקומות האלה...ובלב הנורא של תחילת האינתיפדה...קלטנו שנינו, פתאום, את הריח ההוא הנסתר, ושאפנו מלוא ריאותינו, לא הרבינו לדבר...גם היום הוא הערבי שלי, קרוב ואינטימי כמו סיגריה בפה...ואני לא שכחתי את עומר. לא שכחתי ולא סלחתי על שהכריחו אותנו להיפרד... גם עכשיו נראה לי, שזה הסיום הנכון. הוא נכון יותר וטוב יותר מזה שקרה במציאות. ומה שקרה זה שהמשכנו לחיות, נפרדים...

...וגם אני מן הסתם, חזרתי להיות מה שהייתי מאז ומעולם: יהודייה עם פני חרסינה, אשה קרה, זרה, שנואה כמו כל הפולשים...

 

מצאתי את הספר בחנות ספרים יד-שניה ובעותק הזה נמצאת הקדשה בכתב-יד, בעט: "לדר' וינשטיין היקרה! בהערכה! ותודה! מיפה הרצפלד 3.1.96"

2012, מאי 5, 12:40

 

שלמה שפירא: וינסטון ס. צ'רצ'יל בכרכיו על מלחמת העולם השניה, בכרך3 בפרק 14 על המרידה בעיראק, בלי הפרהוד/אפריל-מאי 1941,"עם הספר"/א. נאור, תשי"ז 1957, מאנגלית: אהרן אמיר

שלמה שפירא

וינסטון ס. צ'רצ'יל בכרכיו על מלחמת העולם השניה, כותב בכרך השלישי בפרק הארבעה-עשר על המרידה בעיראק, אפריל-מאי 1941, בהוצאת "עם הספר" בע"מ בשיתוף עם א. נאור, תשי"ז 1957, מאנגלית: אהרן אמיר 

שלמי תודה ל-:

...הלייטטנט-גנרל סיר הנרי פאונול, הקומודור ג'. ר. ג'. אלן, הקולונל פ. ו. דיקין, סיר אדוארד מרש, מר דניס קלי, מר צ'. צ'. ווד, הלורד איזמי ולעוד מספר גדול מאד של אנשים אחרים...ומביע הכרת-טובתי לממשלת הוד-מלכותו על מתן הרשות להעתיק את נוסחם של מסמכים רשמיים מסוימים...

 

מן ההקדמה:

פלישתו של היטלר לרוסיה הביאה קץ לתקופה של שנה אחת בדיוק בה עמדו בריטניה הגדולה והקיסרות שלה בדד, בלי חת. וכשהן מתעצמות והולכות בלי-הפסק, כעבור ששה חדשים נעשתה ארצות-הברית בעלת-בריתנו לכל דבר, לאחר שהסתערה עליה יפאו בחמת-זעם, הקרקע לפעולותנו המאוחדת הוכשרה מראש על ידי חליפת-האיגרות שלי עם הנשיא רוזוולט...

 

...תנאי היה בחוזה האנגלו-עיראקי משנת 1930 שבעת שלום רשאים נהיה בתוך שאר דברים, להחזיק בסיסי תעופה סמוך לבצרה ובחבניה., וזכאים נהיה לקבל בכל עת מעבר לכוחות צבא ואספקה...כשבאה המלחמה ניתקה עיראק את היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה, אך לא הכריזה מלחמה; וכשנכנסה איטליה למלחמה אף לא ניתקה ממשלת עיראק את היחסים. כך נעשתה הצירות האיטלקית בבגדאד המרכז העיקרי לתעמולת הציר ולליבוי רגשות אנטי-בריטיים. בזאת נסתייעה במופתי הירושלמי, שברח מארץ-ישראל זמו קצר לפני פרוץ המלחמה ואחרי כן קיבל מקלט בבגדאד.

עם נפילת צרפת ובואה של ועדת-שביתת-הנשק של הציר לסוריה ירדה מאד קרנה של בריאניה והמצב הסב לנו דאגה רבה. אך נוכח עיסוקינו במקומות אחרים לא היתה פעולה צבאית באה בחשבון, והיה עלינו להמשיך כמטב יכולתנו. במרס 1941 חל מפנה לרעה. רשיד עלי, ששיתף פעולה עם הגרמנים נעשה ראש-הממשלה, והחל בקנוניה עם שלושה קצינים עיראקים חשובים, שהוכתרו בכינוי "ריבוע הזהב", בסוף מרס ברח העוצר הפרו-בריטי, האמיר עבדול איחאה, מבגדאד...(כך התחילה המרידה-מרד רשיד עלי!)

יותר מבכל עת חשוב היה עתה להבטיח את בצרה. הנמל העיקרי של עיראק במפרץ הפרסי...המצב בעיראק הבאיש. עלינו להבטיח את בצרה, כי האמריקאים מגלים ענין רב יותר ויותר בבסיס- הרכּבה אווירי גדול שיוקם שם ואשר אליו יוכלו לכוון משלוחים במישרים. דומה כי התכנית הזאת חשובה עד מאד נוכח המפנה המזרחי המובהק שחל במלחמה...המשנה-למלך, והלורד ליניתגו והמפקד-הראשי, הגנרל אוקינלק, הביעו מיד את נכונותם להפנות לבצרה חטיבה חיל רגלים וריגמנט ארטילריה-של-שדה, שרובם היו כבר באניה שפניה אל מאלאיה, חיילות נוספים יבואו אחריהם במהירות האפשרית...יש להחיש שמה לפחות את שלוש החטיבות שהובטחו תחילה...

יש להבהיר לסיר קינאהאן קורנווליס (השגריר הבריטי בבגדאד) שהענין העיקרי שלנו במשלוח חיילות לעיראק הוא להבטיח ולהקים בסיס-הרכבה גדול בבצרה. ומה שיתרחש במעלה הארץ, מחוץ למתרחש בחבניה, יש לו כיום דרגת-עדיפות פחותה בהחלט. נאחזנו בזכיותנו על פי החוזה כדי לחפות על ההורדה הזאת ולמנוע שפיכות-דמים, אבל לו היהצורך בדבר היינו מזתמשים בכוח עד קצה הגבטל להבאחת ההורדה. לכן אין עמדתנו בבצרה נשנענת על החוזה בלבד אלא גם על מאורע חדש הנובע מן המלחמה. אין לתת שום התחייבות שיישלח צבא לבגדאד או יועבר לארץ-ישראל. ואין להכיר בזכות לדרוש התחייבויות כאלו לגבי ממשלה שהיא עצמה תפסה את השלטון על ידי הפיכה, ולגבי ארץ שבה פוגעים זמן כה רב בזכויותינו שעל פי החוזה, אולם אל לסיר קינאהאן להסתבך בהסברים...

ורשיד עלי, ( שהשליך יהבו על עזרתם של מטוסים גרמנים, ואפילו של צבא מוטס גרמני, נאלץ לפעול...צעד האיבה הראשון נעשה בכיוון חבניה...וב-2 במאי עם שחר החלו הקרבות...,שלא ייתכן לתת כל עזרה לעיראק מארץ-ישראל...ומסוריה...לא היה מנוס מהתחייבות בעיראק, מוכרחים היינו להקים בסיס בבצרה, ולפקח על הנמל ההוא כדי להבטיח את הנפט הפרסי במקה של צורך...עד ל-7 במאי תם המצור מצד הצבא העיראקי על חבניה...דומה כי בחבניה השביחו פני הדברים במידה רבה, וםעולה נועזת עכשיו נגד העיראקים עשויה למגר את המרידה קודם שיגיעו הגרמנים...

 

ואכן "השביחו פני הדברים" לאנגלים, אבל על היהודים שחיו בעיראק באותו זמן "הפרהוד" כ-200 יהודים נטבחו, עד דיכוי המרד גם בבגאד! צ'רצ'יל לא מזכיר זאת בספרו! בספרו של צ'רצ'יל לא מוזכר הפרהוד! גם במציאות כמו זאת, שוב היהודי הופך השעיר-לעזאזל!

2012, יוני 20, 23:11

 

שלמה שפירא: "רומא הקיסרית" מאת: משה הדס ועורכי טיים-לייף, ספרית מעריב, 1976/על הורציוס ב- הדים בעולם של ילד (רומאי), שהיום בעינינו כילד "חומרי"

שלמה שפירא

"רומא הקיסרית" מאת: משה הדס ועורכי טיים-לייף, ספרית מעריב, 1976

על הורציוס (8 בדצמבר 65 לפנה"ס - 27 בנובמבר 8 לפנה"ס) היה משורר רומי מפורסם...והיה בנו של עבד משוחרר אמיד - ב- הדים בעולם של ילד (רומאי), שהיום בעינינו כילד "חומרי"

צעירים מעדיפים משחקים על לימודים

שגעון מירוץ המרכבות דבק בילדים

ובכל זאת צמח בדור כזה גם הוראציוס "קווינטוס הורטיוס פלקוס (בלטינית Quintus Horatius Flaccus; בעברית שמו מבוטא לפעמים גם הורציוס) (8 בדצמבר 65 לפנה"ס - 27 בנובמבר 8 לפנה"ס) היה משורר רומי מפורסם...והיה בנו של עבד משוחרר אמיד. אביו דאג לחינוכו וליווה אותו לרומא, שם למד את תורת הנאום, ואחר כך לאתונה, שבה למד יוונית ופילוסופיה/ ככל הנראה שליחתו מעיר מולדתו נועדה להציל אותו מהשמצות' שכן להיות בן עבד לשעבר נחשב בזוי בחברה הרומאית ולכן הורטיוס ואביו היו מטרה ללגלוגים חוזרים ונשנים. הורטיוס היה אסיר תודה לאביו על כך והתייחס אליו בהערצה רבה."

"הנערים היו זריזים בחיקוי משחקים ותחרויות, שהלהיבו את המבוגרים. כשם שציידים בוגרים לכדו שוורים וקרנפים, כן יצאו צעירים חמושי-רומחים לציד ארנבות. גם שגעון מירוץ המרכבות דבק בילדים. צעירים רכבו בחצרות החווילות של אבותיהם בעגלות רתומות לכבשים, תיישים וכלבים. גם הקטן בילדים, אמר הוראציוס, נראה "רותם עכבר לעגלה קטנה". לוח פסיפס בחווילה סיציליאנית מראה יוני-ענק רתומות. על לוחות אחרים תוארו מרכבות רתומות לפלאמנגו ולאווזיה. טאקיטוס מתלונן, כי צעירים מעדיפים משחקים על לימודים. "אני סבור באמת שאת התאווה ללודרים ולסוסים יונק הילד עם חלב אמו...מעטים בלבד משוחחים בביתם על איזה שהוא נושא אחר, וכל אימת שאנו נכנסים לכיתה, על מה נסבה שיחת התלמידים אם לא על כך"

(על שירתו של הוראציום מגדולי המשוררים הרומים ניתן לקרוא ב-:

"שירים ליריים [מאת] הוראציוס". תרגם איתמר יעוז־קסט. צייר משה גיל. כתב יונה קולמן.)

 

2012, יוני 27, 18:48

 

 

שלמה שפירא: אספורת מציאות הזויה לזיקנה

שלמה שפירא

אספורת מציאות הזויה לזיקנה

זיקנה חדורה עמוקה בך, תשישות בגופך

מרוב כדורים ותרופות שרופאיך ממליצים לבלוע במשך היום

וצמחי מרפא בגינה שלך מדברים אליך כל הזמן

ובלילה חולם חלומות שונים ומשונים - אספורת מציאות הזויה - משיחון-לביחון

שלא חווית שלא נתקלת בה אף פעם בחייך - האם זו התחלה של תרגולת לחיים החדשים בעולם הבא...

היא - רומזת לי מדי פעם - "אני שולחת לך תזכורת מהעולם הבא לעולם הזה - שלא תקפיא 

אף פעם-אף פעם את נשמתך בכל זמן ובכל מקום.

זכור אותי, לפעמים - אני מתגעגעת אלייך, מעריצה אותך, בראוו-בראוו משורר שלי - לו 

תזכור אותי ותשלח לי, לפעמים, נשיקת רשרוש עלים ברוח...".

31.01.2024

שלמה שפירא: תא"ל (במיל') שמעון שפירא - מחבר הספר "חזבאללה בין איראן ללבננון" - אני משער שיכולה להיות התקרבות תקופתית בין סונים לשיעים ויתכנו התחברויות בין איראן לטורקיה ולמצרים

שלמה שפירא

שמעון שפירא: אני משער ש-יכולה להיות התקרבות תקופתית בין סונים לשיעים

ויתכנו התחברויות בין איראן לטורקיה ולמצרים

תזכורת מ-שמעון שפירא-תא"ל (במיל') מחבר הספר "חזבאללה בין איראן ללבננון"

וחיבור "הדוקטור" שלו היה על "המדיניות האיראנית בלבנון בין השנים 1959-1989

לימים הפך מזכירו הצבאי של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אביא רעיון מ-שמעון שפירא – שהוא בערך כך:

דגם "הנאמנות" (האיראני) המושתת על רעיון –האסלאם (החזון הפאן-אסלאמי)

שהוצע ומוצע לערבים ולמוסלמים יכול להוות אידיאולוגיה סוחפת לערבים ולמוסלמים ויכול להחליש את הרעיון הלאומי הערבי וגם להאפיל על הדומיננטיות הערבית כי הוא דומה לדגם הלאומיות הערבית...

כך, שאני משער שיתכנו התחברויות כמו שישנם עם סוריה וגם עם חמאס ואולי יתפתחו כאלה גם עם טורקיה ומצרים. יכולה להיות התקרבות תקופתית

בין סונים לשיעים ואת הדבר הזה צריך להביא בחשבון.

11.07.2020

שלמה שפירא: 26.11.2011 צמד הפרברים בחגיגות 50 שנות זמר: יוסי חורי ואורי הרפז -גיטרות. שירה רומנטיקה, אהבה, נוסטלגיה עם יצירות שנכתבו ע"י גדולי המשוררים

שלמה שפירא 

 

אורלי מרקוביץ הפקות וייצוג מוסיקאים בינלאומיים מציגה:

 

 

צמד הפרברים

 

 בחגיגות 50 שנות זמר 

 

יוסי חורי ואורי הרפז – גיטרות ,שירה והנחייה

רומנטיקה, אהבה ונוסטלגיה עם הרמוניות קוליות ומוסיקליות

שהינם פנינה אמנותית ותרבותית

מופע של זמר עברי ועולמי ופולקלור ישראלי איכותי,

 עם יצירות שנכתבו ע"י גדולי המשוררים.

 

בין השירים: יש לי אהבה, ציפורים נודדות, בקיץ הזה תלבשי לבן, אני אשתגע,

ערב של שושנים, מתוק התפוח, שיר אהבה ישן,

 אילו כל האוהבים, זו אותה המנגינה ועוד.

 

מוצ"ש 26.11.11 בשעה 20:30

תיאטרון יהלום, רמת גן

ר"ח היצירה 3 , רמת גן (מתחם הבורסה)

2011, אוק׳ 2, 15:40

 

שלמה שפירא: מרדכי בן פורת - "שיבוש הנורמות פשה בחיינו בצורה מדאיגה ביותר". "חלף זמנו של דור "התמימים" שעשו אך ורק למען המדינה מבלי לתבןע הטבות"

שלמה שפירא

"שיבוש הנורמות פשה בחיינו בצורה מדאיגה ביותר"

"חלף זמנו של דור "התמימים" שעשו אך ורק למען המדינה מבלי לתבןע הטבות"

כך כותב מרדכי בן-פורת ב"במה חופשית"ב-4.4.1984

"אני הוא ההמלט האמיתי של התיאטרון הפוליט בישראל"-קובע בעגמומיות פילוסופית בן-פורת-(ידיעות אחרונות 15.5.1984) 

  

  

מרדכי בן פורת שהיה ח"כ מטעם תל"מ (תנועה להתחדשות ממלכתית) שחבריה בכנסת היו:מרדכי בן-פורת, משה דיין ו-יגאל הורוביץ וזה היה בכנסת ה-10 (20/7/1981-13/8/1984) וכיהן בממשלה ה-20 בראשותו של יצחק שמיר כשר בלי תיק מ-5/7/1982 עד 31/1/1984. אז עזב את הקואליציה וב-4.4.1984 כתב:

  

"ההחלטה להקדים את הבחירות לכנסת נקבעה על חודו של קול-קולי שלי. הציפייה להצבעתי עוררה ספקולציות שונות ומשונות. ח"כ מסיעת המערך, שחשד שנעשה הסכם עמי, ניגש אלי והעיר לי בידידות, כי עלי לדעת שרק מרכז מפלגת העבודה רשאי לאשר הסכמים ואל לי לסמוך על הבטחתם של אישים. מחוגי הליכוד היו "משוכנעים", כי נעשתה עיסקה. הסברי והסבריו של שמעון פרס, עמו קיימתי שיחות, כי הדיון נסב על אידיאולוגיה בלבד ועל אפשרות הקמת ממשלת אחדות לאומית לפני או אחרי הבחירות, לא הועילו. כנראה, שיבוש הנורמות פשה בחיינו בצורה מדאיגה ביותר.חלף זמנו של דור "התמימים" שעשו אך ורק למען המדינה מבלי לתבוע הטבות. הדבר מזכיר לי את התנהגותם המבישה של אחדים מחברי סיעת המערך בכנסת, שתקפוני לפני שנתיים, עת איפשרתי, בקולי הבודד, את אישור תקציב המדינה בכנסת. גם אז חשדו, כי הובטחה לי כהונת שר התקשורת. הכחשתו של מר בגין לא הרגיעה את השמיצים.

הערות לקטע זה:

***

kuk/ , 10:22 29/10/2011:
תגיד לא מפריע לך שכבר שלוש שנים אתה כותב פה ואין לך אפילו תגובה אחת חוץ ממני?

שלמה שפירא מגיב להערה זו של kuk: שלמה שפירא , 10:24 29/10/2011: אי-תגובה לתגובה, בברכה, שלמה שפירא

***

kuk/ , 10:26 29/10/2011:
DA FUCK 

***

ללא שם , 10:53 29/10/2011:
אלומה עברון-להב כתבהב"הארץ"20.7.84 :"...כשגמלה בו ההכרה שהממשלה מיצתה את יכולתה ואינה מתפקדת כראוי על רקע חילוקי דעות חמורים:פרסונאליים,חטיבתיים וסיעתיים, התפטר מחברותו בה...תוך שהוא מטיף להקמת ממשלת אחדות לאומית

***

שלמה שפירא , 11:03 29/10/2011:
לפני הבחירות לכנסת ה-11 הציעה "התנועה להתחדשות"בראשות בן-פורת את אנשיה:איפרח שלמה,אברהם אבן-חן,רזי בטט,שמואל מורה,דיין דוריס,גפני ראובן,בן-יעקב ראובן,גולן יפה,דוד בנימיןוהדגש במצע על בעיית הניכור החברתי"ונצא...לגיבושם של המחנות שבעמנו...

שלמה שפירא: בפברואר 2014 בפריס - 50 מוסלמים מתפרצים לחנות CARREFOUR בפריס, אוספים מהמדפים את כל המוצרים שיובאו מישראל, משמידים אותם וקוראים לחרם.

שלמה שפירא

בפברואר 2014 בפריס

50 מוסלמים מתפרצים לחנות CARREFOUR בפריס, אוספים מהמדפים את כל המוצרים שיובאו מישראל, משמידים אותם וקוראים לחרם.
המשטרה הצרפתית אינה מתערבת, הנהלת הסופרמרקט אינה מתקרבת, שאר הקונים אינם מתערבים. האם זה עתיד צרפת ואירופה?

רק להביט בסרטון ולהזדעזע.

In a Parisian department store. Is this hysterical muslemism, the "Europalestine", Europe's future??? Truly menacing to all non-muslims!

A MUST SEE & SHARE !!!

2014, פבר׳ 16, 21:35

שלמה שפירא: עב"מ בארץ השתקנים

שלמה שפירא

עב"מ בארץ השתקנים

שחפים שוממים כל כך רבים

כל כך רבים

רקע יומם בדידות עיי הרים

תכול סלעים מים רבים

דואים דואים

מנפצים שולים ודואים

גוזליהם השחורים צרצרי אזעקב

על קו חוף מדדים

רןחןת רעות לא עד הנפש בם תחדורנה

בצופתי השלכתי לעברם כפתורי לחם...

זנוקי השתוללותם תפסוני כדג חבוט על שן סלע

דרשו ממני כופר חטאת

זעקת קריאותיהם צמקוני מלאך בארץ מלח-גס.

לרגע ידעתי הנאה ופחד.

שלמה שפירא: "דאגה" בחלק מהקטעים בבלוג "שלמה שפירא משורר"

שלמה שפירא

"דאגה" בחלק מהקטעים בבלוג "שלמה שפירא משורר"

*

פרופסור רנדי פָּאוּש : "...גיליתי שחלק משמעותי מיומם של אנשים רבים מוקדש לדאגה בגלל מה שאחרים חושבים עליהם."

*

שלמה שפירא משורר: "הרי את מפונקת אינך נוקפת אצבע בניקיון הבית ובדאגה ללחם וחלב בבית ...

*

וילהלם שְׁטֶקֶל : "מכתב רביעי: כושר-ההתעסקות של תינוק, הילד המשתעמם ומשעמם, האם-אובייקט לעריצות הילד, צרות-הבית והילד,מלקות לתינוקות??,  מרבה שקילה - מרבה דאגה...

*

שולמית לפיד: ...הוא חשש לשתף אנשים נוספים בסודו שמא תפוץ בירושלים השמועה על חרסי מואב. ובינתיים הטרידה אותו הדאגה מאין יבוא הכסף...

*

ד"ר מ. פקר, יהושע אורנשטיין: "הדאגה לבריאות משתלמת", /הנסיון מלמד שמספר לא מבוטל של מחלות הם תוצאה של חוסר ידיעה מספקת, גם על תשוקה מינית מוקדמת אצל הנוער...

*

שלמה שפירא: עמדתי ליד איש שלג//עיניו דואגות/נֵרוֹת הבָרָק שלו פסקו לרעום/איך יפלס דרך למשעול העליון/ודרכו פקוקה במשעול התחתון,

*

יעל גרטי: אל דאגה: אחרי 4-5 זנגולות תופסים את הפרינציפ ונרשם שיפור.

*

פנחס רוטנברג: נוספה אפוא הדאגה לגורל תחנת הירדן של חברת החשמל. עוד בטרם נודעו פרטי ההצעה וגבולות המדינות המוצעים, כבר היה ברור שחלוקת ארץ-ישראל מעמידה בסכנה את תחנת נהריים.

*

"התחלה חדשה" ל- ברק אלקלעי ול- ניסים אלקלעי :

פחד, כעס ודאגה הם בבחינת רעשי רקע...רעשים אלו רובם ככולם הם תולדה של המחשבה...תרבות המזרח מתייחסת אל ה"הרעשים" כאל תוצר של תפיסה לא נכונה של החיים ולא כאל גזרה משמיים...

*

נילי גבאי: 

...מרת מוראד, אשתו של ששון מוראד, השתדלה למען הקמת בית-יתומים...נשים רבות עסקו בכך...בעת ביקורה במדרש-תלמוד-תורה בשנת 1919, הזדעזעה רחל חכם יצחק למראה הילדים הרועדים מקור, ודאגה לספק להם בגדים. 

*

מדוע נשים דואגות יותר מגברים? 29/9/2007, מאת: רויטרס

*

חיים ארלוזורוב:"...העמידה על הזכויות היא מסורת בריטית. אין אנו מבקשים חסד...יקבלו תשובה: "אין לנו קרקע". אין הוא רואה מאין יקח מזכיר- המושבות קרקע. ממילא אין סיבה לדאגה.

*

דוד בן גוריון: 

ההסתדרות מוסיפה נדבכים מהותיים בתוכה כמו : מתחילה התאגדות מקצועית ונפתחת

                "לשכת עבודה" ראשונה בארץ , הקמת "חברת עובדים"

                                                                    ו"והחברה לעבודות ציבוריות"

דאגה לתעסוקה בשעת משבר כלכלי ,

פניה לשלטונות לזרוז ולהגדלת עבודות יזומות (במקרה זה ממשלת המנדט)

מלחמה בספקולנטים ובספסרים

*

רֶמון אַרון: מחאה כזו מקבילה למחאות השכיחות והכמעט-מקובלות בצרפת. היש לשבח את האידיאליזם ואת העדר-הפניה של בעלי זכויות-יתר אלה, המוקיעים את זכויות-היתר של עצמם? או שמא עלינו לגלות מעבר ומתחת לפני התופעות את הדאגה המטרידה את בני הבורגנות הזעירה

*

נתנאל קצבורג:

...חיים וייצמן בראשם, חשו אכזבה עמוקה..

אכן מובנת הרגשתו הקשה וייצמן. באותה שעה, עת שנסתם הגולל על מדיניות שנשקף ממנה סיכוי להגשמת חזון המדינה היהודית - סיכוי 

שאף פעם לא נראה כה קרוב להגשמתו כמו במחצית השניה של 1937. אולם לא רק רגשי אכזבה היו כאן - היתה דאגה עמוקה מפני העתיד המדיני 

*

סיפור שסיפרה לי מלכה בשנת 1988:

הדג נכנס לאי שקט וירד לתחתית הצנצנת כמו מסביר לי כי כך יותר נוח לו. לאחר מכן קניתי לו אוכל והדג טרף אותו. ואז, החלטתי כי יש לדאוג לנושא האסתטי של אותו דג על צנצנתו. נזכרתי כי ראיתי באקווריומים גדולים אבנים צבעוניות והחלטתי לקשט האקווריום באבנים דומות. ...

*

שלמה שפירא: לפני הפסח - מיצוק אזרחים על גחלים בגלל דאגה גדולה! ...הוזמנתי לליל הסדר אצל חיה, אצל קטי, אצל הני, כולן דואגות לי, כולן אהובות לי, כולן ברוכות, . בסופו של דבר יוצאים ממצרים בזרוע נטויה...

*

שלמה שפירא: אישה - טובה מקסימה חייכנית קצינה וג'נטלמנית /דאגה לכל שן ושן של כולנו/ זכרה הכל, לאחר מכן זכרה פחות ופחות ופחות.../ הייתה תמיד מטופחת מכף רגל ועד ראש/ שיניה צחקו ובריות קינאו, השחיזה שיניה וישנה בהנאתה/ במזונותיה הסתכלו ולא הסתכלו שמצודתה מצודת חן ואמת...

*

שלמה שפירא: אל נהיה במצב רוגז במצב לוחמני כמו במפגש דאג המרשלד שנועד עם בן גוריון ועם נאצר. אחים אנחנו. אזרחי מדינת ישראל אנחנו ודאגה בלבנו. לפליטים הפכנו:..

*

שלמה שפירא: תחזית מזג האוויר: יהודי מעיראק היה אומר: החרפה בכיס והבושה בבית הקפה. ובארץ ישראל מה היה אומר: אפליקציה משודרגת לאנדרואיד ואין זיהוי לשלום בית : ערפל, מעונן, מחנק לדואגים, דאגה בכיס המרה להמרה, הפה כסף כיס מכיס לכיס, ואין מורא. פוליטיקה חרבונה, עשירים מקמצין, הקומדיה טרגדיה, החור באוזון, בגרוש ובכיס...

*

שלמה שפירא: ...בימים ההם - הפוליטיקה ניסתה להיות בדמות ישרה ודאגה למחיה ולאמצעים אפשריים במחיה. היום - הפוליטיקה מתערבת ביושר המחיה ומתחרה ביוקר המחיה.

*

שלמה שפירא: עמעום - ואני בחלוני מוגף דאגה / גופי, כבר, אינו חזק יותר,  גם הנפש גם הנשמה

אומרים לי: "אתה חזק, היית חזק תישאר חזק, אנחנו סומכים עלייך..."

*

אריאל הירשפילד: ...היום. רוב הייקים ההם אינם עוד, וגם אלה שטפלו עליהם את התוויות האלה נסוגו ונעלמו. שלא ככה מעדות המזרח שתוויותיהן מתרעננות מידי עשור וכפולניות שצמחה בתרבות הישראלית לכדי סמל-על אווילי לכל מיני רגשות-אשם, דאגה, דאגנות, אימהות, סימביוטיות, צביעות ועוד כמה הבלים - הייקים נעלמו וה"ייקיות נותרה כאיזו מלה עברית נרדפת לדייקנות ותו לא...

*

שלמה שפירא: מי צריך היום פצצה גרעינית : איך נברא החומר: ביום בהיר קם אלוהים מן המים הרבים וברא את החומר /מאז ממשיך החומר ומתקיים מנצחיות האלוהים... יום דאגה היום - מי צריך פצצה גרעינית... 

*

שלמה שפירא: שמעתי רבות את אמי " "רימה" בת שמחה ויוסף אזאצ'י - שבירו " אומרת לאישה שפגשה שלא ראתה אותה הרבה זמן "ליככי ווחשה", בהתכוונה שהיעדר נוכחותה הישרה בה דאגה, בדידות ותוגה...

*

סיגל שפירא: חג השבועות עמד בפתח. בגדאד עטתה את שמיה הבהירים, האוויר התנער מהאבק הצהוב, אבק המדבר, ונעשׂה צלול וקל, אך לבם של תושבי הרובע היה כבד. הפחד כבש את לבותיהם, הם לא הצליחו להרחיק את הדאגה, שדבקה בהם...

*

שלמה שפירא: רכב נגנב עם תינוק יהודי בכביש 6 ואותר בעיירת "פרעון" הפלסטינית / חיינו הפקר --- מציאות מחופרת - צרחות עידוד והתרגשות מסיום הצלה מוצלח / אנחות אכזבה מסיום הצלה לא מוצלח /נכפית עלינו דאגה תמידית לבטחון תושבי ישראל.

*

שלמה שפירא: שעשועים ומנעולים - ...בגני הילדים - צריך סבלנות איכפתיות דאגה מזוזה דגל שעות עבודה ושעות סגירה...

*

שלמה שפירא: בסגריר היום, אני זקוק ממך חיבוק ונשיקה

מי ששכח להוסיף סעיף "ברד" בביטוח מכוניתו, אכל אותה בגדול, אין צבע אין ברק במעטפת ניידותו...

ירושלים - שלג של כייף

הרצליה- ברד של דאגה

מסורת לצד ציונות חייבים להשתלב יחדיו, אם רוצים לחיות יחדיו

בסגריר היום אני זקוק ממך חיבוק ונשיקה...

*

שלמה שפירא: לאחרונה, אני מרגיש שאני חי במשפחה מורחבת כמו במעברה, יותר מדויק בעיירה קטנה,אמרו על העיירה: "בית יוצר של הנשמה" / עורבים שבאים להלך כדרך היונה, מאבדים שתי הליכותיהם, /דברי שלום ואמת בדאגה, הם העיקר.

*

שלמה שפירא: אנחנו והעולם אחרי הכנס על משבר האקלים

היום - אין מי שתייה, יש מי התפלה

חיינו באשפה גדולה 

גורלנו בצרה צרורה באין התרה

בביקורת מגרוננו לא נשמעת דאגה

אף אחד לא קם ולא יקום - אומר הגשש-בלש.

*

שלמה שפירא: שיפוצים 

כל שנה סופת קיץ אצל השכנים

משפצים בית מרוב דאגה או מרוב כסף 

או משכרות נשבית מקסמו של השיפוץ באור כה קלוש שלא בוחרים בו מרצפת.

*

שלמה שפירא: האישה שסימסמה

סוף סוף שמחתי שהשכנה דואגת לי

צלצלה לביתי ולא הייתה תשובה כי שכבתי בבית-חולים

צלצלה לחתן שלי - "למה אתם לא דואגים לשלמה"

*

שלמה שפירא: צלצול

הוא במיטת חוליו ומדדה להמשיך את חייו ואומר לאשתו:

"אני דואג לך".

דוגמה לניצחון הרוח על החומר!

*

שלמה שפירא: לטעון זה כמו לטחון בזמן כל הזמן

...בחצר ביתנו - דאגה אמי תמיד שיהיו מים ולחם תפוח לחתולים ולצפרים...

*

"פתחו שערים" ל-אהוד אבריאל" :

...מפלותיו של הירשמן בזו אחר זו עוררו דאגה ואכזבה, אך לא הביאו אותו לרפיון ידיים ולפי שורת ההיגיון, הצטרף למחתרת שלנו.

*

עיתון מעריב: אגדות ועובדות על קלוריות

אם את מתכוונת לאבד משקל, או להוסיף במשקל או אם הקלוריות סתם חשובות לך, עקרונית, מדאגה לבריאות המשפחה, מוטב שתדעי את העובדות שמאחורי "אגדות-העם" על הקלוריות.

*

שלמה שפירא:

בשפה היהודית הבגדדית האם היה מקום לגעגוע?

חיפשתי משל עממי על געגוע לגעגוע

גם משהו אולי געגוע לאישה ולא מצאתי.

נשים שלא נפגשו זמן רב ופגשו

אישה אחת הייתה אומרת לאישה שנייה - "לכי ווחשה"

כלומר בלעדייך הייתה בדידות/ריקנות/דאגה.

*

שלמה שפירא: אמזונס

עם קשת תקווה בשמים בלי דאגה בלי בלי קנאה עם תקווה.

*

ויש עוד

. 

שלמה שפירא: יערה יסמין נותנים ממך ריחם... שיר עצוב זה כתבתי לידידה חולה סופנית שאהבה שירה וכתבה שירה באתר שלה "נוסעת". מורה לספרות ותוך כדי שיחה עמה כתבתי את השיר הזה ומסרתי לה. ה"נוסעת" הכניסה מיד בבלוג שלה את השיר עם התייחסות.

שיר  ברגע 79

שלמה שפירא

יערה יסמין נותנים ממך ריחם...

שיר עצוב זה כתבתי לידידה חולה סופנית שאהבה שירה וכתבה שירה באתר שלה "נוסעת". הייתה מורה לספרות ותוך כדי שיחה עמה (שיחות שנמשכו שעות)  כתבתי לה את השיר הזה ומסרתי לה. את השיר הכניסה מיד בבלוג שלה עם התייחסות.

 

יערה יסמין נותנים ממך ריחם

סגרי עיניים

הקשיבי לשאון גלי הלב

אהבה ים של גשמי געגוע

עד כמה אהבתיך

עד השמיים ולא נמרו ריחם

ואין גבול להם . 

9/4/2008 01:28

 **********

נוסעת (האתר שלי) 

איזו אהבה מופלאה
האם אזכה גם אני להאהב כך? האם אספיק עוד?
שאון גלי הים סואן באזני
היערה מדגדגת את נחירי
והעצב ממלא אותי

2008, אפר׳ 9, 02:47

שלמה שפירא: יערה בן-דוד על קובץ שיריה של אורה אילן "מחוגי קיץ" ,עקד 2007, "פסיפס" 68 2007/8 חורף תשס"ח / אמירה כנה וטעונת כאב בשיריה

שלמה שפירא

יערה בן-דוד על קובץ שיריה של אורה אילן "מחוגי קיץ" ,עקד 2007

 

"פסיפס" 68 2007/8 חורף תשס"ח

...ספרה החדש של אורה אילן "מחוגי קיץ" מחזיק שירים ליריים חשופים, המשדרים אמירה כנה וטעונת כאב ,התנגשות בין מציאות לחלום ,נחישות וכוח היש?רדות לעומת חולשה אנושית וכן זיקה ליופי הטבע והנוף הארציש?ראלי .  ...

כמו כן בולטת בספר רגישות רבה לקיום הנשי ,לתחושת הגוף ורחשי הנפש .  ...

אלה שירים הצומחים מתוך אוטוביוגרפיה שאינה מאירת פנים במיוחד , כשחוויות העבר שאינן מרפות מקרינות על ההווה ומעצבות אותו .  ...

הניגוד בין חיים למוות הוא אולי חלק מן הניגוד בין ציפייה והתפעמות מן הטבע ומן הזולת לבין כאב הבדידות, ההתפכחות והאכזבה . ...

האופטימיות ,אהבת החיים וכוח ההיש?רדות גברו על הכל . ...

 

אני - שלמה שפיא ממליץ לטעום משיריה ! תודה

2008, מאי 23, 10:43

 

שלמה שפירא: "ליטוף באור מלא", ספרה של יערה בן-דוד בהוצאת "עקד". 2005 / "געגועים כמו יבלות...כבקירות מערה קדמונית", שיר מתוך הספר (עמ' 56)

שלמה שפירא

"ליטוף באור מלא", ספרה של יערה בן-דוד בהוצאת "עקד". 2005 

מונליזה במסע אור מלא של כוכבים, ואין לה צורך במנורת-הלהט כדי לפתוח הכל ולהתמזג ברגעים ציפוריים 

"געגועים כמו יבלות...כבקירות מערה קדמונית", שיר מתוך הספר (עמ' 56)

*

געגועים כמו יבלות

יושבים על מיתרי הקול. אני עוברת

דרך אינספור חלולים חלולים

פטורה מגשרים, מַעַבְרי גבול

בדיקת חפצים

כבֶד הגוף. בי

משתברים גלי הקול

כבקירות מערה קדמונית. 

 

הערה: יערה בן דוד היא משוררת, מבקרת ספרות ואמנית קולאז'ים

2012, מרץ 24, 13:59

 

 

שלמה שפירא: אברהם מלמד: "היהפוך כושי עורו? האדם השחור כ'אחר' בתולדות התרבות היהודית", אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן, 2002

שלמה שפירא

אברהם מלמד: "היהפוך כושי עורו? האדם השחור כ'אחר' בתולדות התרבות היהודית", אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן, 2002

הספר מוקדש:

לאושרה, נעה, יונתן ותמר,

שלמדו לכבד את כל בני האדם.

 

כמה מן "העניינים:

החלום ופשרו: 'שנים כושיים כל אחד מכוער בתארו'

מקורותיו של הסימול: ' את תראֻני שאני שחרחרת'

בספרות המקרית: 'כבני כֻּשיים'

בספרות חז"ל: 'כעורים ושחורים'

בעולמה של התרבות האסלאמית:'והדבור בתכלית החסרון'

בעולם התרבות הנוצרי-לטיני: 'כבהמות לכל ענייניהם'

בעקבות הגילויים הגיאוגרפיים" 'עירומים ושטופי זימה'

 

מעמוד 61-62

...זיהוי אינסטינקטיבי זה של האשה המכוערת כשחורה, והאישה היפה כלבנה, מופיע לעתים קרובות בספרות הפולמוס שעסקה בטיב הנשים והיתה פופולרית מאד בתרבות היהודית של ימי הביניים המאוחרים והרנסנס...מערכת דימויים אסתטית וערכית זו היתה מקובלת בעולם התרבות האסלאמי של אותה תקופה והשפיעה גם על המלומדים היהודים.לובן הפנים מופיע כקריטריון ראשון ליופי בקאנון הערבי והעברי-האנדלוסי...כבר בתרבות הרומית העילית התפתחה האידיאליזציה של האישה הצפונית, בהירת העור והבלונדינית, אף כי כשלעצמם נתפסו העור הלבן והשער הבולנדיני כבלתי גבריים. כבר אז גברים העדיפו בלונדיניות...גם כאן חברו זה לזה הדימויים המינניים ודימויי צבע העור. גם כאן בולטת התופעה...של הקניית משמעות ערכית למאפיינים גשמיים. העור הכהה נחשב למכוער, והכיעור למסמן רוע ושחיתות מידות, ואילו הצבע הבהיר נתפס כיפה, והיופי מסמן את הטוב והמוסרי...

 

מתאר יהודה בן שבתאי (את האשה היפה!), בן המאה השלוש-עשרה, מתוארת האשה היפה כך: 'נ ערה כלילת יופי/תמימה אשר אין דופי/.../ברה כחמה ויפה כתרצה/ כשמש מציצה. ואת האשה המכוערת והרעה: 'אשה מצרה, כעורב שחורה, שפתיה כנאד על נאד נפוחים'.

 

 

בספר יש ביבליוגרפיה ענפה וספרות עזר (מקורות בעברית ובשפות אחרות) וגם מפתח שמות ועניינים,

אציין כאן ארבעה מקורות מספרות העזר

 

'גלגולה של תודעה גזעית: מאתיופיה לארץ המובטחת", סלמון, הגר תשנ"ז-תשנ"ח, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי יט-כ, 125-146

גולן, תמר. 1988: שחור-לבן, לבן-שחור: ראשי פרקים באפריקה של ימינו, תל-אביב

מוריסון, טוני, 1997: משחקים באפילה, לובן עור והדמיון הספרותי, תרגם ע' לוטם, עריכה מדעית ואחרית דבר: ח. נוה, תל-אביב

אורבך, אפרים אלימלך, תש"ך: 'הלכות עבדים כמקור להסטוריה החברתית בימי הבית-השני ובתקופת המשנה והתלמוד', ציון כה, 141-189

2012, יוני 5, 21:43

 

 

שלמה שפירא: "ספורי הנבחרים / מבחר אגדות לילדים", לקט וערך: יצחק אבנון, ציורים: א. לואיזאדא, הוצאת זלקוביץ, 1954/ על הוג'ה וחמורו - סיפרה צפורה

שלמה שפירא

"ספורי הנבחרים / מבחר אגדות לילדים", לקט וערך: יצחק אבנון, הציורים: א. לואיזאדא, הוצאת זלקוביץ, 1954

 

כמה חמורים?  (עמודים: 199-203)

באחד הכפרים שבתורכיה היו אכרי הסביבה מובילים חליפות את חיטתם אל הטחנה, מחכים עד שתטחן, ומחזירים לביתם את הקמח. המובילים היו מתחלפים לפי התור. יום אחד הגיע תורו של הוג'ה.

לפני שיצא לדרך ספר הוג'ה בזהירות את כל החמורים, שעליהם היה אחראי - תשעה! אחר כך עלה על אחד מהם והתחיל במסעו אל הטחנה.

- יכולים אתם לסמך על הוג'ה, שישׂים לב יפה לחמורים ולמשׂאם, הכריז בשעת הפרידה - שלמים ובריאים ישובו מן הדרך.

לאחר שעה של רכיבה ספר הוג'ה - רק שמונה! אחד החמורים נעדר!!!

ירד הוג'ה מעל חמורו והתחיל מחפשׂאת החמור החסר. חפש וחפשׂ לארך הדרך ובין השׂיחים והחמור איננו.חזר הוג'ה מדאג אל חמוריו. והנה שנית תשעה חמורים. אחד לא נעדר.

- החמור חזר בודאי בשעה שחפשׂתיו, - הרהר הוג'ה בשׂמחה.

המסע נמשך כשהוג'ה רוכב על אחד החמורים. והשאר צועדים לפניו. עברו מרחק-מה, וליתר בטחון החליט הוג'ה לספר את חמוריו מחדש. והנה שוב - שמונה אחד נעדר!

ירד הוג'ה מעל חמורו והתחיל מחפשׂ את החמור התשיעי. חפשׂ, חפשׂ, עד שנתיאש וחזר עיף אל חמוריו. אך כאן - פלאי פלאים, הם שוב תשעה!

נרגז ומבלבל הניע הוג'ה את ראשו.

- מוזר, - חשב בלבו. בהמשיכו לרכב - היתכן, כי מקרה זה יחזר בשלישית?

ומתוך פחד בלב מנה את החמורים זו הפעם השלישית, והנה שוב - שמונה בלבד! ירד הוג'ה גם הפעם, חפשׂאת החמור הנעדר; וכשחזר מצא שוב את תשעת החמורים.

חיות מכשפות! - צרח הוג'ה בעמדו ליד החמורים.

אותה שעה עבר שם נוסע זר ושאל את הוג'ה לפשר רגזו וצריחותיו. ספר לו הוג'ה את כל הספור.

- תחלה שמונה, אחר כך תשעה. - אמר - ואחר כך שוב שמונה, ואחר כך שוב תשעה!

אחר כך שוב שמונה, ושוב תשעה! חמור אחד נעלם וחוזר, נעלם וחוזר. הרי הוא מכשף בודאי!

והנוסע צחק ואמר:

- אין כאן כשוף כלל וכלל, וההסבר הוא פשוט מאד. במשך כל הזמן היו כאן עשׂרה חמורים!

- באמת? - שאל הוג'ה - כיצד יתכן הדבר, הרי אף פעם לא ראיתי לפני עשׂרה חמורים!

- פשוט מאד, - הסביר הנוסע - כל פעם שספרת שמונהחמורים, רכבת על אחד ולא כללת אותו בחשבונך.

בחיי, שצדקת, - אמר הוג'ה - מבין אני, באמת היו תשעה חמורים. אבל, חכה, ידידי, הרי אמרת, שהי עשׂרה! ואיפה העשׂירי?

הוציא הנוסע מכיסו ראי קטן, הגיש אותו אל פניו של הוג'ה ואמר:

- הסתכל-נא כאן ותראה את החמור העשׂירי.

 

צוין בספר - את הסיפור סיפרה צפורה ומה היה שם משפחתה? מי שיודע שיוסיף!

2013, אפר׳ 23, 20:33