שלמה שפירא
"קולו של הסופר - בין אהרן מגד לש"י עגנון" מתוך מאמרה של נורית גוברין , 'מאזנים' סיון-תמוז תשע"ב, יוני 2012
(כתוב יוני ולמעשה, קבלתי את החוברת בתחילת מאי 2012)
על השפעות בתרבות, אמנות וספרו
אין האדם מושפע אלא ממי שיש לו עמו "שורש נשמה"
כל יוצר נקלע בין שתי תחושות מנוגדות: חרדת ההשפעה וחדוות ההשפעה
אחת מן ההשפעות שמעיד עליהן אהרן מגד היא סיפורו הראשון של ס' יזהר
ההתלבטות בין חרדת ההשפעה לחדוות ההשפעה, ליוותה ומלווה סופרים רבים לאורך השנים, וביניהם גם את אהרן מגד
החשש של אהרן מגד היה חשש שווא: חרדת-יתר מהשפעות בכלל ומהשפעותיהם של עגנון והזז בפרט
על המבקרים המתווכים המיותרים החוצצים בין המספר לקוראיו
אהרן מגד: "אני חושב שכאנו קוראים יצירה ספרותית - שיר, סיפור, רומן - אנחנו קודם כל, באופן לא מודע 'אוהבים' או 'לא אוהבים' - לא את הגיבורים, ולא את העלילה, ולא את הלשון, אלא את קולו של הסופר...
הקריאה בספרי אהרן מגד ובביקורת שליוותה אותם, מלמדת שלא רק לעגנון התכוון בדבריו אלה. אהרן מגד סבל לא מעט מ'נחת זרועה' של הביקורת, אבל גם נפרע ממנה בספריו המלגלים על המבקרים.
אהרן מגד, ...ו, דחה את "המתווכים" הרבים המיותרים החוצצים בין המספר לקוראיו: "לעתים קרובות הם{המתווכים} לא רק מיותרים בעיניו, אלא במקרה הגרוע הוא חש אותם כמיני חרקים הרומשים על גופו, מהווים חיץ בינו ובין הקוראים, וכל רצונו להתנער מהם...אפשרויות של יצירה צריכות להיות פתוחות לכל קורא לכל כיוון שהוא...
2012, מאי 27, 14:32
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!