שלמה שפירא
"ריקה ועוד כמה חברים" ל- א.אייל, בהוצאת "חלונות", 2004
גלריה של דמויות צבעוניות בסיפור
ריקה היא אם חד הורית, עקשנית ואינדיבידואליסטית הנאבקת על חופש הפעולה שלה בחברה קיבוצית סגורה החיה על פי מוסכמות נוקשות של התקופה החלוצית. בהתנהגותה מבשרת ריקה סוג של פמיניזם, זמן רב לפני שהמושג הזה נקלט בתודעה הציבורית...
יום אחד הגיע לקיבוץ בחור נאה, עולה חדש...הוא היה שונה, היא היתה שונה. הוא היה "ברלינאי", היא היתה "ברלינאית"...ה'קליק' ביניהם נוצר מיד, או יותר נכון, היא פשוט התאהבה. משום מה, למרות שהיו עוד "גרמנים" רבים בקיבוץ, דווקא הוא זה שהחזיר לה את זיכרון הילדות והנעורים בברלין...המציאות הרי תמיד חזקה יותר והיתה זאת בסופו של דבר אהבה בלתי אפשרית. היא באה מבית בורגני ושמרן ואילו הוא בא מחוגי האמנים והבוהמה. היא רצתה מחויבות, הוא היה פרפר שעף מפרח לפרח...ומאהבה זו נותרה לה מזכרת חיה, בנה, אליו היתה קשורה מאד כל ימי חייה...
ריקה היתה חברה ותיקה בקיבוץ, מן הראשונים שנאחזו בקרקע הבתןלה זרועת האבניםהיא היתה חלק בלתי נפרד מנוף הקיבוץ, ממש כמו הכנרת הרומנטית וההפכפכה. כמו עצי "הדומים"-השיזף, העקשניים והקוצניים, כמו השרקיות -רוחות הקדים הנוראיות בחורף, כמו הרי גולן הגוהרים על צריפי הקיבוץ הגלמודיים...פשוט, לא ניתן היה לתאר את הנוף הזה ללא דמותה...היא היתה טיפוס שבקיבוץ נהגו לכנותו על דרך השלילה "אינדיווידואליסטי". כלומר , לא הולכת בתלם, לא משתלבת רחמנא-ליצלן, "ייקית", מרובעת, גרמנייה, קנאית לעולמה ולתרבותה. וכך חיה לה ריקה ב"משפחה" המחניקה והלוחצת המכונה קיבוץ, מעט בשוליים, למרות זכויותיה הרבות כמייסדת...
...ריקה "האינדיווידואליסטית" לא נידבה אינפורמציה ונוח היה לה ואולי גם נעים שכולם קוראים לה ריקה וזהו.
ככה זה בקיבוץ, כנראה שדווקא משום שהחברים חיים במסגרת כל כך הדוקה וכל אחד יכול להביט לחברו בצלחת ואל תוך חדר המיטות ונדמה שהכל גלוי וידוע, נוטים החברים לשמור לעצמם את סודותיהם האינטימיים ואת עברם. וכך, כשאין יודעים את האמת, פורחות השמועות, אשר במרוצת הזמן הופכות, כמובן, ל,עובדות".
2012, מרץ 23, 00:21
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!