שלמה שפירא
דור החוויות
הבוקר הלכתי על המדרכה ברחוב ושמעתי ילד אומר לאמו: "בקשתי ממך חוויה".
אנחנו בדור החוויות.
בררתי ב-גוגול:
* ...אתה חי כדי לצבור חוויות. איך צוברים חוויות? כל מה שצריך לעשות הוא להשתמש בכרטיס האשראי של "קל -CAL" שברשותך.
**...לשים לרגע את כל העיסוקים שלך בצד, כך תיצור חוויות חדשות, גם להוריד את הלחץ.
ואנחנו כולנו - תקוותינו עמומות ופחדינו מדויקים, במקום עווינו - חווינו והתנרמלנו.
כשהייתי ילד מעברה
הייתי מסתובב לבדי חופשי
וכשראיתי עץ-הדר עמדתי וחוויתי כותרות פרחים לבנות מכסות את פני וריחם חוויתי בלבב.
היום:
ילדים קטנים מבקשים מאבא אימא שיתנו להם חוויות. ילדים כבר שמעו ממומחי הנפש - "גם ילד חווה בעצמו את המציאות".
29.03.2021
שלמה שפירא
פתוח סגור פתוח סגור פתוח...
פתוח סגור פתוח סגור פתוח...
זה בדם כל הפרחים ובדם כל האנשים.
פתחי שערייך ציון
חג לנו היום
עברנו ימים קשים
פתוח סגור פתוח סגור
אין עוד סגר
לא יהיה עוד סגר.
שאלתי איך פתחו
בעזרת מפתח
איפה היה המפתח
היה אצל ביבי
לא טוב שיהיה מפתח רק אצל אדם אחד
כשביבי הוא לא נביא אלוהים.
29.03.2021
שלמה שפירא
טעות מצד גוגול - GOOGLE שהכניסו לערך שלי - "שלמה שפירא משורר"
תמונה לא שלי:
שלמה שפירא
אני יודע להגדיר יפה את ביבי בוויקיפדיה
הוא המשחק
הוא הקבוצות
הוא השופט
הוא השחקנים
הוא הקהל ביציעים
לגמרי לגמרי העם מיותר.
24.03.2021
שלמה שפירא
אני משתתף בצער הפולנים החדשים
גל חדש תמיד משאיר מזכרת.
בשפה פשוטה אני אומר לכם
גם משורר פשוט יכול למות
לפעמים, לא נודעת מה הסיבה
פשטות גם אינה סיבה לאריכות ימים.
המשורר הפולני אדם זגייבסקי מדור 68 מהגל החדש מת ביום הבחירות שלנו וביום השירה הבינלאומי
לא אומרים מה הסיבה והסיבה לא למסיבה
הוא היה משורר פשוט
קרא שירים בפסטיבל השירה הבינלאומי בישראל
גם שר על אסימטריה על עשים שהם מלאכי לילה פשוטים כסופי פנים ורחפנים...
מי לא מרחף והיה רחפן בחייו
24.03.2021
שלמה שפירא
בחירות אחר בחירות אחר בחירות...אנחנו בלי רוזמרין בלי לואיזה ובלי עלי-דפנה ויושבים על הדרגש
רב ונמהר מסע הבחירות לאחרונה:
ובמסע הזה מדגישים שמככבים הדתיים ולא מצביעים כל-כך חזק על יוצאי עדות המזרח.
שמעתי במסע הזה:
"הנאמנות" לקבוצה-לגוש חזקה יותר בימין מאשר בשמאל. ובימין יש יותר יוצאי עדות-מזרח.
שמעתי במסע הזה:
"הבלעדיות" לאיש שעומד בראש גוש הוא דבר שבלב. והיא יותר חזקה אצל עדות המזרח.
וביבי חותר עד שיגעון לנאמנות ולבלעדיות!
האם בעל כרס ינדב מכרסו?
ביבי חושב שהוא צ'רצ'יל של ישראל לאחר מלחמתו בקורונה
עוד נשב ונשב על הדרגש/הספסל. ביבי לא ירשה לנו לקום ולשחק במגרשי הבית שלנו.
23.03.2021
שלמה שפירא
הדודה חיה זמיר - מתוך החוברת: "ילקוט ווהלין", כרך ד', קובץ ל"ו 36
כסלו תשמ"ד, דצמבר 1983
...לאחר השואה זכרו לה חסד נעוריה והתייחסו אליה בכבוד ובדרך ארץ. הדודה חיה זמיר, הישראלית האידיאלית, ילידת ווהלין, שהייתה שייכת ל"אכפתניקים" והיה אכפת לה אם הדברים התנהלו שלא בצדק והתמרדה כנגד אנשים המנצלים מעמדם לתועלתם הם או שאינם ממלאים ביושר את תפקידיהם וגינתה כל אורח חיים בזבזני שראתה בו סכנה למדינה ולחברה. דעותיה ורעיונותיה אלה העלתה בכתב, ואלה דברים שיש בהם הגיון רב ותבונה הנובעת מניסיון-חיים עשיר. השאיפה לשלמות, לא לעשות חצאי דברים ולעשות הכול בלב ונפש, תכונות אלו ליוו את חייה כל הימים. (עמוד 379)
כמה מנושאי החוברת (חצי מן הכתבות בחוברת כתובות באידיש):
יהודי ווהלין בשואה ובמרי, ד"ר שמואל ספקטור, עמוד 12
היכל יהדות ווהלין, אברהם גל, עמוד 40
מפגש פרטיזנים, בארגון מיינביץ'-פווברסק, י.מ., עמוד 42
27.03.2013
שלמה שפירא
"הבארונים השודדים - הקפיטליסטים האמריקנים הגדולים 1861- 1901" ל- מאתיו ג'וזפסון
הוצאת שוקן, תשכ"ט, תירגם מאנגלית: בועז עברון
המוטו שבספר: "לעולם יהיו אנשים שמזגם אלים ורב-תושייה אשר ישלמו כל מחיר כדי שהשלטון והממון יהיה בידם (פרנסיס בייקין)
"הבארונים השודדים" נכתב בימי אותה התמוטטות גדולה, אשר החלה ב-1929 והגיעה לתחתית השפל ב- 1929-1933. בא קץ ל"עידן השגשוג החדש"...בשנת 1933, בתקופה שהכסף הלך ונעלם כל הבנקים נסגרו לתקופת-מה, נדמה היה שכל הגזע הזה עשוי לעבור מן העולם, או שלפחות פניו ישתנו לבלי-הכר. האמנם...?
27.03.2013
שלמה שפירא
" במחתרת - כתבים א' " ל- מנחם בגין
מהדורה מיוחדת לאנשי מחתרת ואוהדיה, הוצאת "הדר". תשי"ט, 1959
הספר מוקדש לזכרו האלמות של פרופסור ד"ר יוסף קלוזנר, אשר, ממכמני העבר, העלה את גבורת ישראל הקדמונית והחדירה, במחקריו ובספריו, בליבותיהם של בני דור המרד והתקומה...מנחם בגין
בתוך הספר הזה מצאתי מצאתי דף תלוש מספר אחר: "ספר עליה ב' / אף-על-פי לחיים לזר ליטאי, תשי"ז ובדף הבודד הזה הקרוע מן הספר, כתובה הקדשה:
למוטי -
ביום הגיעך למצוות -
בחג האורים -
קבל-נא את מיטב ברכותי ואחולי -
תהי דרכך בחיים תמיד -
מלאת אור!
דבורה ואברהם קרן-פז (קרפינקס)
...אנו נלחמים בשלטון הבריטי בארץ ישראל, כדי להציל ולגאול את עמנו, ומפני ששלטון זר חסם בפניו את דרך הגאולה. אך לא הטלנו על שכמנו כל "מיסיון" חדש באזור זה של העולם, ביחוד שכל העמים הללו, ובתוכם גם הקונגרס ההודי, רואים בציונות תנועה משעבדת וריאקציונית...
לעומת הקונגרס ההודי, אין "הקונגרס הארצישראלי", או הישוב המאורגן, מנהל כל מערכה. גם על כך אפשר לשפוט לפי תגובת היריב, השלטון הבריטי. הוא רודף אותנו, את המחנה הלוחם. אבל המנהיגים הרשמיים יושבים בשקט ובשלווה בבתיהם ובמשרדיהם ו"נאבקים" עם הנייר. הם לא קראו אפילו להתנגדות פסיבית; הם לא ארגנו את ההמונים סביב תכנית של אי-שיתוף ממשי עם ממשלת הספר הלבן; הם לא דרשו להחרים את המסים ולהשבית את העבודה. שלילתם את מלחמתנו הנפרדת אינה נובעת מחיוב מלחמה אחרת, "מאורגנת"; היא מתבססת על דחייה של כל מלחמה, על רצון להמשיך ה"היאבקות" התזכירית, העולה, אמנם, בקרבנות עצומים לעם הדווי, אך אינה דורשת מאתם, מאת המנהיגים, כל קרבן וכל סבל... (עמודים 272-273)
27.03.2013
שלמה שפירא
מעמדם של קברי הקדושים באסלאם
"האסלאם - מבוא להיסטוריה של הדת
כרך ג' : יחידות 7-8-9, ל- נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון-כרמון
תרגום מערבית: עמנואל קופלביץ (למעט מקרים בהם מצוין אחרת),
בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2001
...הדת המוסלמית הצרופה מכירה רק באל אחד ויחיד והמאמין במישהו אחר זולת אללה, נחשב לכופר. אפילו הנביאים אינם אלא שליחי הבורא, שנבחרו כדי למלא את מצוותיו. הקוראן מתנגד לכך שבן אנוש ישמש נושא לסגידה, ודעת מנהיג הדת מעולם לא היתה נוחה ממנהג זה.
ה"קדושים", שמקום קבורתם משמש מוקד עליה לרגל, הם כעין "מתווכים" בין המאמינים לבורא. מאחר שבחייהם היו בשר ודם, הם מסוגלים להבין לרגשות אנוש על חולשותיו, וניתן לרצותם ביתר קלות מאשר את אללה. הפלאחים נשבעים בשמם יותר מאשר בשם אללה, ושוטחים לפניהם את תחינותיהם. מאחר שהמגע עם הקדושים אינו מחייב למלא את הצווים הנוקשים של הדת הפרמאלית, נפרצו סכרי האמונה במנהגים ובמסורות שונות, המלווים באמונות תפלות לרוב.
קונדר (קלוד רנייה קונדר (באנגלית: Claude Reignier Conder , 29 בדצמבר 1848, צ'לטנהאם - 16 בפברואר 1910, צ'לטנהאם) היה חייל בריטי, חוקר ארצות, וחובב ארכאולוגיה. שימש כמנהל המשלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל שסקרה בשנות ה-70 של המאה ה-19 את ארץ ישראל והוציאה לאור את מפת הקרן לחקר ארץ ישראל.) כותב: "התפילה באותם מקומות (קברי קדושים) היא מרכיב עיקרי בדת הפלאחים. אף שהם מוסלמים לכל דבר, לא דרכה כף רגלם של רבים מעולם במסגד, משום שהם מייחסים חשיבות גדולה יותר לקדוש המקומי מאשר לאללה, או למוחמד נביאו". ראוי לציין, כי ברבים מהכפרים הקטנים והמרוחקים, לא היו מסגדים עד לתקופה מאוחרת יחסית...
28.03.2013
שלמה שפירא
18.10.2009
"לרצות כל הזמן את אללה הנוקשה", המגע האינטימי עם "אללה" הוא כן ישנו וכן קיים בדיבור היומיומי בצורה מופרזת
של האסלאם בארצות המזרח. הדיבור בשפה הערבית מתובל בשם "אללה". ספרתי פעם כיותר מאזכור מאה פעמים "אללה" אצל ערבי פועל מהשטחים ביום אחד. התמונה לא הייתה כל כך רחוקה גם אצל אמי היהודייה, שדיברה יהודית-ערבית בגדדית, ואני שלא יודע טורקית, שמעתי את "אללה" כמה פעמים ביום סיור בטורקיה.
פעם , ידעו להעריך דברים מן הפרדס
לחם הוא שבועת אמונים לדרכיך
שמור גם על הלחם המועט שנשאר בארוחותיך
כי לחם צפון בלוחות ברית ימיניך :
"בִּנִּעְמָה" כלומר "ברווחה הזאת"
וכשאומרים "בנעמה" ומצביעים על לחם
זה אומר "ברווחה שאתה חי מאלוהים"
ותוך כדי שיחה של שעה
משורבב גם "אללה" בדבריך
אללה הרחמן , אללה הטוב , אללה המושיע ...
כשבעים "אללה" בשעה אתה מְגַבֶּה את תקוותיך ...
השבועה בלחם ואלוהים חשובים מאד בעיניך .
פעם , ידעו להעריך דברים מן הפרדס .
שלמה שפירא
"תפלה לשלום" מאת רבי נתן מברסלב
בחוברת בת 8 עמודים, 12 ס"מ 20 ס"מ מודפסת "תפלה לשלום" (עם מספר לקוטי תפילות) מאת רבי נתן מברסלב, שיוכלו להתועד ולהתקבץ יחד כל אחד עם חביריו, וידברו זה עם זה, ויסבירו זה לזה אמת,
שיצאה לאור בשנת תשל"ד על-ידי חסידי ברסלב בני-ברק
רבי נתן שטרנהרץ, (1780-1844) המוכר גם כרבי נתן מברסלב או רבי נתן מנמירוב, או בשמו העממי מוהרנ"ת היה תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, מפיץ תורתו המרכזי, ומנהיגה-בפועל של חסידות ברסלב אחרי מות רבו.
"...יהי רצון מלפניך אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו, אדון השלום, מלך שהשלום שלו, שתשים שלום בין עמך ישראל, ויתרבה השלום, עד שיֻמְשַךְ השלום בין כל באי עולם, ולא יהיה שום שנאה וקנאה ותחרות ונצחון וקנטור בין אחד לחברו, רק יהיה אהבה ושלום גדול בין כולם, וכל אחד ידע באהבת חברו, שחברו דורש טובתו ומבקש אהבתו וחפץ בהצלחתו הַנִּצְחִיִּית, עד עד שיוכלו לעורר זה את זה, ולהזכיר זה את זה, להסתכל על עצמו היטב בעולם הזה, עולם העובר כהרף עין, צל עובר, לא כצלו של דקל, ולא כצלו של כותל, אלא כצלו של עוף הפורח. וידבר וישים כל אחד עם חברו, מהו התכלית מכל תאוות עולם הזה והבליו, ועל מה אתינן להאי עלמה שפלה. וירבו לדבר זה עם זה באהבה ואחוה וחבה גדולה באמת לאמתו מעמקא דלבא, בלי שום נצחון וקנטור כלל, עד שיעורר כל אחד את חברו לשוב את אדוני באמת, ולהשליך את אלילי כספו ואלילי זהבו, ולא ילכו בשרירות לבם הרע, ולא יטו אחרי הבצע כל ימיהם, ולא ירדפו אחר המותרות להרבות הון מהבל, ויגרשו הרוח שטות מקרבם, ויתרבה ויתגדל השלום בעולם, עד שישובו כל ישראל אליך באמת, בתשובה שלמה כרצונך הטוב, עד שיתעוררו גם כל אמין דעלמא, ויכירו האמת לאמתו וישובו כולם אליך ויקבלו כולם את עול מלכותך עליהם ויקוים מקרא שכתוב: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם אדוני לעבדו שכם אחד":.."
28.03.2013
שלמה שפירא
"פתחו שערים" ל-אהוד אבריאל, ספרית מעריב, 1976
ב-22 בינואר 1944...הודיע נשיא ארצות-הברית על הקמתו של "ועד פליטי מלחמה,..לסכל את הקשר הנאצי להשמיד יהודים ושאר מיעוטים נרדפים...איירה הירשמן...
בספר הקדשה:
לזכר חגי, אחי
...ב-22 בינואר 1944, כאשר הייתה המלחמה בשנתה החמישית, הודיע נשיא ארצות-הברית על הקמתו של "ועד פליטי מלחמה,. כמה פקידים ידועים ביושרם ומודעים לענין נפגשו בוושינגטון, כדי לתכנן פעולה שזה מכבר היה צריך להתחיל בה. המנהל-בפועל של הגוף החדש, ג'ון פהלה, שיגר את הוראתו הראשונה לכל המשלחות הדיפלומטיות בחוץ-לארץ: "יש לנקוט פעולה כדי לסכל את הקשר הנאצי להשמיד יהודים ושאר מיעוטים נרדפים." נראה שהגיעה לקצה תקופת הזהירות וחוסר משוא-הפנים".
איירה הירשמן, סגן-הנשיא של רשת בתי הכל-בו "בלומינגדייל", שנתמנה נציגו של ועד פליטי המלחמה האמריקאי שהוקם בחיפזון, הגיע לאיסטנבול עם רעיונות מנופחים ביותר - במה שנוגע לחשיבות שליחותו (נציגה של הממשלה החזקה ביותר בעולם) ובדבר האפשרויות הבלתי-מוגבלות שמבשרת הופעתו (המאוחרת אמנם) בזירה, לעומת המאמצים המפורדים והבלתי-יעילים שנעשו עד עתה על-ידי כוחות קטנים מדי. בעצם הגיעו למקום ראה חצי-ישועה, וכיוון ש"הבחורים של 'המוסד'" עוסקים בעבודה "בלתי-ליגלית" - ואילו הוא שליחה של מעצמת-על (וקיבל הסמכה רחבה לעבודתו ההומניטרית מאת נשיא ארצות-הברית) סירב תחילה להכיר בקיומנו.
איירה הירשמן עבר את שלבי הכשרתו הראשונים בהתלהבות ובמרץ; וברוב בהילותו כמעט שהחניק את עבודתנו. הוא הפליג לתכנית הגיונית אך חסרת-שחר: שהצלב-האדום יערוב לבואם הסדיר של פליטים, על ידי מתן תעודות-מסע לאניות טובות וגדולות דיין לביצוע הפינוי בקנה-מידה משמעותי. הוא דן ישירות עם הצלב-האדום ועם השלטונות התורכיים, ואף הואיל להיפגש עם ברלס (שייצג לפחות גוף לגלי - הסוכנות היהודית).
עברו שבועות עד שתפס הירשמן, שלצלב-האדום ענין רב בהוצאתם של תעודות-מסע וכיוצא באלה, אלא שהוא חשש פן יבולע לחופש הפעולה שלו בתוך גרמניה הנאצית אם יצדד בצורה גלויה במאמצים להצלת היהודים שהיטלר דן אותם לכליה. ועברו שבועות עד שהשתכנע הנציג האמריקאי, כי חלום באספמיה הוא, לחשוב על חכירתן של אניות גדולות וראויות לשמן להובלת פליטים מנמלי הים השחור לאיסטנבול: אניות אלה היו דרושות במקומות אחרים, ושם השיגו מחירים מופקעים לא פחות. מפלותיו של הירשמן בזו אחר זו עוררו דאגה ואכזבה, אך לא הביאו אותו לרפיון ידיים ולפי שורת ההיגיון, הצטרף למחתרת שלנו.
28.03.2013
שלמה שפירא
ציפי שחרור נפרדת מעריכת "מאזנים"
"מאזנים", גליון מס 2, כרך פ"ז, ניסן תשע"ג, אפריל 2013
ציפי שחרור:
...שמחתי לערוך את מאזנים...ובעוד אני עורכת וכותבת ומתחבטת...ביאליק, אולי אתה יודע על מה אני מדברת, אך דע לך שבמשך כל השנים נשפת בעורפי (אני עדיין חשה את הבל פיך). במחשבותיי הייתי פונה אליך כעורכת, מתייעצת ומדברת אתך גם כמשוררת אל משורר והייתי אומרת, למשל:
תגיד חווג'ה ביאליק... (זאת לקחתי מרוני סומק).
מאין נחלת את שירך... (זאת לקחתי ממך).
...
28.03.2013
שלמה שפירא
"השמש לא עמד דום" ל- מ.לארקין,
הוצאת "מערכות", הדפסה אחד-עשר ב- 1992 (הדפסה ראשונה: 1963), מאנגלית: זיוי שורר.
...חברי המשק נוכחו כבר בעבר עד כמה נקמניים וחדורי-מרירות עלולים הערבים להיות לאחר שהוסתו כנגד היהודים... (עמוד 24)
"בפתח הספר": מרגרט לארקין, מכסיקו סיטי, 1963
דברי הקדמה: חיים לסקוב, רב-אלוף ומצטט דברי אלמוני, מ-1862: "מסלול המרוצים לא נועד אך לריצתם של ארוכי הרגלים, והקרב לא נועד רק לאלה שברשותם רובים ארוכי-קנה"
התוכן: בראשית, התרחבות, המצור, ערב קרב, 19 במאי 1948, 20 במאי 1948, 21-22 במאי 1948, 23 במאי 1948, הנסיגה, מחוץ למשק ושיבה הביתה, לאחר מכן...
בספר הקדשה:
לאנשי יד-מרדכי
לחלוצים שיסדו ולחמו
לעולים החדשים שנתנו ידם לבנות את הנקודה מחדש,
לבני הנוער שימשיכו במלאכה -
מוקדש ספר זה.
...כאשר החליטו להתנחל בדרומה של הארץ כשמסביב כפרים ערבים רבים, ידעו כי יחד עם כיבוש האדמה יצטרכו לעסוק גם בהידוק היחסים עם שכניהם. כיצד, שאלו את עצמם חברי הקיבוץ, יגיבו הערבים על נוכחותם במקום? האם יגיבו במעשי איבה ועל היוצאים לשדות יהיה לעבוד כשידם השנייה אוחזת בשלח? מיד בעלותם אל הקרקע הפגינו את כוונותיהם הידידותיות כלפי הערבים, כאשר הזמינו את נכבדי הכפרים הערביים השכנים לחגיגת העלייה על הקרקע. רק מעטים מהם נענו להזמנה, ואף הללו, האם באו כידידים או כמרגלים?
...מקרה אחר אירע שעה שמשאית הקיבוץ שהגיעה ממצפה-הים התעכבה במרכזו של כפר ערבי ונהגה ביקש להחליף את הצמיג שנפרץ בו תקר. מבלי לחשוש לכל רע, ירדו האנשים מן המכונית לעזור לנהג. לפתע הקיפה את המשאית חבורת ערבים שהחלה לשלוח ידה במטען. "עלו על המכונית! קדימה!" קרא הנהג. "אנו עלולים לאבד את כל המטען". הערבים ניסו למנוע בעד חברי המשק לעלות אל מכוניתם, ואחד העולים אף איבד את נעליו, אך לבסוף התניע הנהג את מכוניתו והמשיך בדרכו מספר קילומטרים, דבר שגרם להשחתת הצמיג הפגום לחלוטין... (עמוד 24)
28.03.2013
שלמה שפירא
"צבא הצללים" ל- יוסף קסל
תרגם: י. לבנון, הוצאת "מערכות" ע"י הוצאת "קרית-ספר", תשי"ד
התוכן:
הקדמה, הבריחה, מיתת בית הדין, ההפלגה לגיברלטר, "האנשים הללו נפלאים", מפנקסו של פיליפ ז'רביה, ליל שמורים בתקופת היטלר, בתה של מאתילד
...כלפי חוץ מוסיפה ממשלת וישי, המשתפת פעולה עם הגרמנים, לשחק תפקיד של ממשלה. אולם לאמיתו של דבר, מתנהלים חיי צרפת במעמקים בלבד. פני צרפת האמתיים, הבלתי מוכרים מופנים כלפי האפלה. והרי בכורי-המרי ובמערותיו מוצאים בני-האדם אור לעצמם, ושם יוצרים הם חוק משלהם.
היכן נעלמו אותם צרפתים חביבים, קלי-הראש, המרוצים מתנובת ארצם, החדורים תרבות עד כי דומה והנה חנוטים הם בתענוגותיהם ובאמונתם המעודנת? הם-הם הממלאים עתה את כתלי בתי הסוהר, הגודשים את מחנות ההסגר, המהווים את הטורים הניצבים בפני פלוגות היורים, והם שאינם נכנעים, אינם שחים ואינם מוציאים הגה מפיהם - ולו אף ייחתכו לגזרים. ונשים ללא מספר - בנות כל השכבות החברתיות, כל הגילים, שנחשבו לקלות-הדעת מכל נשי העולם והכופות עתה הערצה אף על הורגיהן. והן-הן ממלאות תפקידי קשר, מארגנות בריחות, המתכננות הוצאות-להורג ופשיטות!
מעולם לא ניהלה צרפת מלחמה עזת-הוד ונאצלת יותר ממלחמת מחתרת זו. (עמוד 9)
הגה בעצמך, מה משמעות הדבר לספר את עלילתה של צרפת - צרפת אפלה, סודית, חדשה ובלתי-ידועה לידידיה, לאויביה ובראש וראשונה - אף לא לה עצמה! צרפת אינה עוד בעלת לחם, יין ואש. ומעל לכל - לא עוד קיים בצרפת חוק. מרי צבורי, התקוממות של הפרט או מרד מאורגן - כל אלה הפכו להיות חובה כלפי המולדת. הגיבור הלאומי הוא איש המחתרת, אדם שמחוץ לחוק. שבוע בשבוע, לילה בלילה, עוקר הוא עצמו ממקום-מגורים אחד למשנהו. חי במסווה שמות מזויפים, כתובות מזויפות. חזותו משתנה תדיר...
היה זה קושי אישי, אולם כל כך חזק, עד שהרבה פעמים עמדתי לעזוב את העבודה. כדי שאוכל להמשיך הייתי צריך לשנן בלי הרף במחשבתי: "משהו צריך להיאמר על ה"התנגדות" הצרפתית ולו גם ייאמר אמירה עלובה". כי בלי שום ניתנות-שווא הרגשתי כל הזמן את פחיתותי, את קוצר יכולתי כסופר, לנוכח הדמות והנפש של התעלומה הגדולה והנפלאה הזאת - "ההתנגדות" הצרפתית.
היש מחבר, אשר, במאמציו לתאר מראה נוף, או מאור, או אופי, או ייעוד, לא חש בגאות בו רגש הייאוש; אשר לא הרגיש נאמן לגוני-גווניו של הטבע, למהותו האמתית של המאור - המצויים בנבכי העלילה הנטווית בידי הגורל, או מעל לה? (עמודים 8-9)
שלמה שפירא
מתוך "כתבי ב. כצנלסון - כרך תשיעי"
הוצאת מפלגת פועלי ארץ-ישראל, תש"ח.
...וממבוכת העולם כולו, אשר רבים בה השותפים, למבוכתנו היהודית והציונית, אשר אנו לבדנו כואבים אותה. הנכסה כי חרדים אנו גם חרדים לגורלנו? לא בכיסוי זה תתגלה איתנותנו היהודית...
אותו יהודי גיטואי...ויהודי אמנסיפציה, ... היה מהלך בעולם הגדול בהרגשה כי הוא סוחב את גבנונו...רכש לו תארי-כבוד רבים, ורגש-הכבוד לעצמו ניטל ממנו. הוא רכש "זכות-בחירה" והפסיד את "הרגשת הבחירה". היה מבקש להיות לא-הוא, היה מודד עצמו במידות לא-לו, היה נצרך להסכמת הבעלים, הוא הפסיד את מודד-הערכין שלו ואמת-מידה של תפארת, של הגינות נעשה לו ה"גוי". בכל גדלותו ושלבי עלייתו היה תולעת יעקב, תולעת מתפתלת מתוך שהיא נושאת בקרבה את תחושת הרמיסה הצפויה.
היפלא הדבר שלאחר דורות אחדים נטולי בטחון עצמי נעשו בני-אדם מישראל מוכשרים לראות בעיני הערצה את חלאת האדם הנאצית?
*
יש מעמידים את המלחמה במבוכה על האמונה. דורשים אמונה מן הנוער, על אחת כמה וכמה שדורשים אמונה מן המדריכים. זהו ענין שהדיבור בו קשה ביותר. האמונה מאין תימצא? האם ביד תילקח אמונה או בגזירת-מחנכים תוטל?
גדולה אמונה, אך הכרזה על אמונה אין בה כדי לאמת את האמונה, ותביעת אמונה מן הזולת אין בה כדי להצית אמונה בלבבות.
אשרי המאמינים, אך האם זו תקיפות-הדעת או זחיחות הדעת שמכריזה על עצמה כי היא מאמינה, יש אִתה לנטוע אמונה?
והאומנם מי שאומר "אני מאמין" מיישב בזה את הפרכות המכרסמות את לבו של מי שכואב כאבו של אדם ומתענה בעינוייו של ישראל בעולם... (עמודים 257-258)
ומי שזכה לחסד האמונה האם רשאי הוא לדרוש מן הזולת שיאמין כמוהו?...
28.03.2013
שלמה שפירא
"יהודים מפורסמים -בתורה במדע, במדיניות ובאמנות" (כחמישים במספר) (רישום לפי א-ב)
שנת תש"ך 1959 (מהדורה חמישית), ערך: ש. סקולסקי, והתקין: י. צ. גורדון, בהוצאת "שמואל זימזון"
הספר מוגש לבני-הנעורים
בספר שברשותי הקדשה מקורא אל קורא בכתב-יד:
לרמי צירניאק
בר-המצוה
ממשפחת אביתר
ו' בתשרי תשכ'ב - 16.11.61
אלברט איינשטיין, דון יצחק אברבנאל, אהרן אהרנסון, ז'אק אופנבאך, יואל אנגל, מרדכי אנטוקולסקי, נילס בוהר, ליאון בלום, ארנסט בלוך, בעש"ט, אמיל ברלינר, ברנרד ברוך, שרה ברנאר, חנוך גליצנשטיין, ג'ורג' גרשוין, דישראלי, האר"י, הגאון מוילנה, ברוניסלב הוברמן, שמואל הירשנברג, הנדיב הידוע, היינריך הרץ, זלמן וקסמן, אליעזר זמנהוף, ישראל זנגויל, "חזון איש", ארנסט חיים חן, דון יוסף הנשיא, יוסף ישראלס, אדולף יצחק כרמיה, מכס ליברמן, מהר"ל מפרג, משה מונטיפיורי, ליזה מייטנר, ר' משה בן מנחם מנדלסון, זיגמונד פרויד, ר' יוסף קארו, הרב אברהם-יצחק הכהן קוק, רמב"ם, רמב"ן, רש"י, פּול יוליוס רויטר, רחל, מַכּס ריינהרט, מארק שאגאל, דוד שוארץ, רבנו יעקב תם
הערתי - צריך לזכור שזו רשימה שנבחרה על-ידי איש (או יותר) וכמובן שהיא חלקית מאד!
29.03.2013
שלמה שפירא
הספר מוקדש באהבה לכל אלה שהיו איתי על הקרשים.
ועל הקרשים הופיעו יהונתן גפן עם דני ליטני-שירה ודיאלוגים, ישראל בורוכוב-גיטרה בס, דני פאר-פסנתר, במאי- אורי זוהר, מפיק: שמוליק גורנשטיין-חב' "הגר"
מן התוכן:
פרק ראשון: פתיחה ילדותית, גמרתי להכין את השיעורים, לגמור זה פועל עברי פשוט, מיהו יהודי, הם מסתירים את אלוהים, שלא נדע מצרות, רק לא זה, דוד ויונתן, זה הכול בינתיים, מה זאת אהבה, לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים, בלדה לדרוזי, הבלדה על אורי גלר, אדוני המלחמה, פרק שני: בינתיים זה הכול.
פרק שלישי: מכתבים למערכת.
פרק רביעי: שיחות סלון.
פרק חמישי: קוראים לזה אושר.
פרק ששי: מדינה בלוז.
היהודי בהשראת "יהונתן גפן
חצי יהודי, שלושת רבעי יהודי, היהודי השלם וחצי...עדיין לא ברור אם יש אלוהים, אבל בטוח שיש יהודים.
מיהו יהודי ? (בהשראת לני ברוס):
מיהו מיהו מיהו מיהו מיהו מיהו? מיהו יהודי? תודה רבה. להוריד ת'אצבעות...רפאל הלפרין? -יהודי. קיסינג'ר? - יהודון. מנחם בגין? - ועוד איך. על גולדה מאיר תמיד אמרו שהיא יהודייה יקרה אבל אף-פעם לא אמרו עליה שהיא יהודייה. מיהו יהודי? שאלה קשה ומביכה.
....אתם יודעים, יש שני סוגים של יהודים, כמו בתמונות של פרג': לפני ואחרי. שומרי משקל. היהודי שלפני, זהו היהודי שלפני המדינה, זה שכולם שוברים לו את העצמות ויורדים לחייו. והיהודי שאחרי, זה היהודי החדש שאחרי המדינה, היהודי החזק והשעיר עם "אנו נתגבר" בעיניים ודוש על הראש.
....לפני המדינה, מיהו יהודי? יהודי זה אחד שהרג את ישו, כן, אני יודע שלא כותבים על זה בעיתונים בזמן האחרון, כי זה קרה מזמן, ובגלל שקיים כזה חוק של התיישנות...
29.03.2013
שלמה שפירא
"המאבקים על ארץ-ישראל 'מבלפור עד בווין'", מאנגלית: שלמה גונן, הוצאת "מערכות, 1966
חיים ויצמן לראש ממשלת בריטניה, לויד ג'ורג': "שארץ ישראל תהיה יהודית כפי שאנגליה היא אנגלית"
לויד ג'ורג' לחיים ויצמן : בקשר שארץ ישראל תהיה יהודית: "הנה, ניתנה לכם הזדמנות, מעתה עליכם להוכיח את יכולתכם"
על הסתירות שבהצהרות הציוניות
איך חושף סייקס כריסטופר - CHRISTOPHER SYKES את "הגבעה המשולשת": היהודי, הערבי והבריטי
תוכן העניינים:
הקדמה מאת דוד קמחי
חלק ראשון: מניעים מושגים ומעט מסקנות, שלטון ביניים רצוף תוהו ובוהו, 1921, אסיף שנת 1921
חלק שני: מעשה בלורד פלומר, פתיחה לטרגדיה, שקיעת המערב, לורד פיל נחלץ לעזרה, פייסנות
חלק שלישי: המלחמה והספר הלבן, נטל הטרגדיה, מאת האלף
חלק רביעי: סיום רצוף תוהו ובוהו, מבט מרחוק, מפתח
דוד קמחי (עמוד 89)
...בעל הספר אינו חסיד-מושבע, ואף אינו מנאמני דעותיה של "האסכולה הקולוניאלית" במחשבה הבריטית. אהדתו לענין הציוני עמוקה, אך גם ביקורתית. מאביו, סר מרק סייקס הנודע ("הסכם סייקס-פיקו), שמילא תפקיד נכבד ביחסים שבין אנגליה והציונות, ירש המחבר הבנה עמוקה לצורך הדוחק שהיה לעם היהודי לשוב למכורתו; עם זאת, לא אטם אוזנו משמוע את טענות הערבים. הוא מותח ביקורת קשה על הרבה מאוד במדיניותה של בריטניה בשאלת ארץ-ישראל, אך גם מתאמץ לגלות את מניעי הבריטים ולתארם בצורה הוגנת. בסיפור-המעשה ההיסטורי שלפנינו, הכן וגלוי-הלב, מניח המחבר לעלים ליפול במקומם וליצור פסיפס טבעי, בלי שינסה לאספם ולסדרם מחדש. התוצאה היא סיפור היסטורי נטול משטמה ורעל, המשתדל למתוח ביקורת במקום הנראה לו, ושאינו חוסך שבט-לשונו לא מן הערבים ולא מן היהודים, וודאי שלא מן הבריטים עצמם...
...מפתיע שנשתכח מן המחבר,..., כי ברגע החגיגי של האישור המוקדם (והמכריע) של המנדט על ארץ-ישראל על-ידי המנצחים במלחמת העולם הראשונה, התייצב ד"ר וייצמן, דברה המוכר של הציונות אז, בפני לויד-ג'ורג', ראשה רב-הכוח של ממשלת בריטניה, ושתי אמרות, שנועד להן משקל היסטורי, הושמעו באותה הזדמנות. כשנשאל וייצמן על שאיפת הציונות, אמר: "שארץ ישראל תהיה יהודית כפי שאנגליה היא אנגלית". אפשר היה אולי לומר שאמרה זו גבלה בממלכת-הדמיוני, אך ודאי אין להטיח בה את חטא "הדו-פרצופיות", ואילו לויד-ג'ורג' אמר: "הנה, ניתנה לכם הזדמנות, מעתה עליכם להוכיח את יכולתכם"...
*
...חייבים להתייצב-פנים מול העובדה הבלתי-נעימה, כי אין ספק שבשנת 1917 אשמו הציונים בלונדון בהונאה מכוונת, לעומת כל הצהרה של אנשים כמו סוקולוב או ליאון סימון כי הציונים אינם שואפים כלל להקים להם מדינה - היו הצהרות נוגדות, שכרגיל כוונו אל יהודים. נראה שהמטרה הייתה כפולה: מצד אחד לשכך חששות ומצד שני לשמור על להט התנועה הציונית...
שני נתוני-יסוד נחוצים למדינה: שטח ואוכלוסייה. הנתון הראשון היה בידי הציונים בצורת מושג רופף ומפוקפק; הם לא זכו להבטחה מפורשת. כפי שקיוו, "לקבוע את ארץ-ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי", אלא, "לייסד בארץ-ישראל בית לאומי בשביל העם היהודי" - הגדרה מעורפלת...הגשמת "הבית הלאומי" הייתה תלויה אפוא למן ההתחלה בהגירת יהודים לארץ-ישראל... (עמודים 22-23)
29.03.2013
שלמה שפירא , 10:10 29/3/2013:
דברים שנאמרו במסגרת כנס "יחסי טורקיה-ישראל בקונטקס הטרנס-אטלנטי" שהתקיים על ידי "מרכז דיין" באפריל 2005April 2005- Soli Ozel (Bilgi Unibirsity) -The Turkish-US Relationship in Historical Perspective
שלמה שפירא - Shlomo Shapira
Soli Ozel (Bilgi Unibirsity) -The Turkish-US Relationship in Historical Perspective
There are three points that shape this analysis:
The first is the focus on themes of continuity and discontinuity in seeking to under stand historical moments.Some analysis emphasize that the vote in Parliament on March 1, 2003, when Turkey refused to cooperate with the US on Iraq' was an inportant turning point in Turkish - Ameriican relations. In fact, although it camme as a shock to everyone inside and outside Turkey, it was not really a total, unimaginable surprise.
The second is that in Turkish-American relations, there are always periods of mis-communications: the Americans do not quite understand the Turks, and thr Turrks do not quite understand the Americans. most the time.
The third is that one can periodize the history of Turkish-US relations according to decades. The nineteen forties, especially, and perhaps each of the sussequent decades, reflect changes in the international enviroment, which have made the
evolution of Turkish-American relations more comprehensible...
שלמה שפירא
אברהם שוער (א. שוער), "דור הולך"
בהוצאת "חברים" באמריקה והודפס בישראל בהוצאת "דביר", בדפוס "השחר" בתל-אביב, תרפ"ח 1928
בספר שני סיפורים על פסח באווירה "יהודית-גויית"
התוכן:
בנימין-פינחס,
שלשה קברים,
יינו של אליהו,
עולם נשכח - עבדות,
עולם נשכח - לקקנות,
חד גדיא.
מ-"יינו של אליהו" :
"טולסקיה פודבוריה", חצר של יהודים במוסקובה, הומייה. ערב פסח היום, השעה קדומה עדיין, השעה השביעית בבקר, והתנועה בחצר כבר גדולה. יהודים ויהודיות רצים, אצים, נחפזים, זה נושא סל מצות, זה צרור לבנים מגוהצים; אחד נושא אל השמש כלים להגעלה והשני - ברבור שחוט, כשראשו המטפטף דם תלוי לו למטה. אחרים ממהרים אל ה"מנין" שבאותה החצר לשמוע את "הסיום"; זקנה אחת שואלת את העוברים לפניה: עד מתי, יהודים טובים, מותר לאכל חמץ היום? ודעתה אינה מתקררת והיא חוזרת על שאלתה לשני ולשלישי...
"...לא את אבא התמים אשאלה, איני ראויה להעלות את שמו על שפתי! פוגמת אני בקדושה! אתכם, אדונים, מלומדים, אתכם בני האוניברסיטה והאקדמיה, את הבריאים, החזקים והצעירים אשאלה! -
"...ומריה יפימובנה הוסיפה: - לא את אבא , לא את אימא אשאלה, לא את האנשים כמיכאיל מיכאלוביץ אשאלה, תינוק שנשבה לבין הגויים הנהו, לא את אברהם מאיסייביץ, לא את מר רטנר וכיוצא בזם אשאלה. הם לא השתנו ולא ישתנו! אתכם אשאלה, אתם בעלי הפשרות, העושים חשבונות עם דעותיהם, האוכלים בן-חזיר מקולס אחרי המרור והחרוסת! אתם המחללים קדש האומרים "אתה בחרתנו"? האם בכם בחר אלוהי ישראל? ואלוהי ישראל בוחר באלה הגיבורים הממיתים את עצמם על מזבחו! את ה"יצחקים" ואת ה"עקיבאים" הוא אוהב, ואנחנו המלומדים, הדפלומיים, בשביל מה עזבנו את אלוהינו? בשביל ישיבה של שלוה במוסקובה, בשביל דירה נאה, עזבנו את הכול...והננו יושבים כעכברים בחוריהם, כארנבות מוגות, כגנבים במחתרת וחוגגים את החג הקדוש של האלוהים האדירים, אשר כחשנו בו, בגדנו בו!...מה נשתנינו? הוי, מה נשתנינו, מה שפלנו, מה ירדנו!..ירדנו!"...
- "אבא...אשאלה... ארבע קושיות..."...את ההגדה קראנו כנכלמים. נסתלק אותו הזיו, אותה הקדושה שהייתה שרויה בינינו...
...אליהו לא יבא אלינו, - נסה להתלוצץ אחד מן המסובים, - על הכרטיס בביאה יקרא: "אין האדונים בבית"...
- אליהו כבר פה, - קרא פתאום מיכאיל מיכאילוביץ, - והוא, אדוני הנכבדים, כבר שתה, הריק גם את כוסו עד הטפה האחרונה.. - "הוא שותה דמעות..." הוסיף הזקן כמדבר לנפשו,...הדמעות הן יינו של אליהו...
-אדוני, אם תאבו וספרתי לכם על אודות יינו של אליהו...
-למה אצטדק לפניכם, ולא אטהר את מעשי. המטהר שמה יודע את כל הקרוב אליו, את הטהור ואת הטמא...בן שתים עשרה שנה הייתי כשהנסיכה קנובניצינה, נשמתה ב"מלכות שמים". אישה טובה הייתה, לקחתני מהקסרקטין ואמצה אותי לבן לה, עד שהגעתי למצבי זה.
ילדים עברים רבים היינו אז. הרבה המירו את דתם באונס אבל היו גם ברצון. ילדים קטנים - פתו אותם...
הערה: אברהם שוער פרסם את יצירתו בשתי שפות: עברית ויידיש
29.03.2013
שלוש הנובלות בספר: מדרגה צרה, מות ליסאנדה, נמלים
ספרית פועלים, 1972
בספר הקדשה:
לאחי מנחם
מתוך הנובלה: "מדרגה צרה"
שם אשתי מרים וקוראים לה מירי.
מירי אישה נהדרת, ואני עדיין חושב כך ארבע שנים אחרי נישואינו. איך היא נושׂאת את ראשה, האצילוּת הזאת, הניקיון בו היא חוזרת משעות מלאות עבודה בבוטיק שלה. ועוד אומרת לי בשובה, ברוך: "מסכּן שלי. ודאי מת מרעב."
אפשר בהחלט לומר שנישואינו עלו יפה, אני עובד בבית, מתקן הגהות, מתקין לדפוס ספרי-זיכרון, ומירי בבוטיק שלה - "אצל מירי" - במגע נצחי עם אנשים. חיינו שקטים ומסודרים. אפילו מתוכננים. למשל, ילדים. בהחלט כן. שלושה זה לא פחות מדי ולא יותר מדי...
הייתי ביישן במקצת, וכשהעזתי יום אחד באור מלא, אגב עלעול באלבום של ציורים, להחליק את חפצי הדרוך במעלה ירכיה, לְמַה יכולתי לצפות? לדחייה, לעלבון צורב. אריה לא הייתי מעודי. ואמנם, מירי זזה מעלי. אך, למרבה ההפתעה, פרצה בצחוק וצנחה על גבה. ואחר-כך, העצב המתוק בעיניה -
עוד היום אינני בטוח, אם לא פתיל בית-המסחר של שטיח המיטה עם כפתור העופרת שבקצהו - שטיח זה קניתי במיוחד, מלא יראה וציפייה, לקראת ביקורה הראשון של מירי בדירתי - אם לא גדיל קשה זה שהסתבך מתחת לגבה, אחראי לאותה אורגיה של פרכּוסים וצחוק שטלטל את גופה, שעה...
הה! הטירוף של הימים הראשונים! - חלף, מהר, תודה לאל. התחלנו להכניס את העניינים למסגרת...
שעותינו, ימינו שבועינו וחודשינו - מערכות סדורות הן. כל דבר ומקומו הקבוע. זה נותן שקט. זה טוב. טובה שנתם של ישרי-לב, איך שאומרים. מה שמביא אותי לעבודתי כמתקין לבית-הדפוס...
*...אני לא קורא הרבה, בעצם קורא מעט. לפעמים אני מתחיל ספר, מעלעל בו קצת, משתדל לזכור כמה פרטים. בייחוד מן הספרים ש"חובה" (גור שמלר אמר כך ביום ששי) לקרוא פשוט לא להיראות טיפש. לא נעים. לעתים רחוקות אני פותח ספר מאלה שעוד לפני שנים מעטות חשבתי אותם לסוף החכמה. עכשיו אני פותח אחד, בולע משפט, פולט, סוגר. וצחוק בליבי. כל כך הרבה מלים כדי להשאיר אותך בסופו של דבר באותו מקום...
יצחק אוורבוך-אורפז!
29.03.2013
שלמה שפירא
"דברי ימי אירופה", כרך שלישי: ספר חמישי וספר ששי, ל- ה. א. ל. פישר
הוצאת מוסד ביאליק על-ידי "מסדה", תשכ"ב
דוגמה קלאסית לתהליך מדיני שהביא למלחמה!
...השאלה, אם אנגליה נכונה להיכנע לשלטון-אלימות ולהביא את צווארה בעול של משטר-עריצות עולמי - הכרה זו אמנם צמחה בלבו של צ'מברלין באיחור זמן...עוד פעם ביקש למצוא משען ואחיזה בחכמת המסורת המדינאית של אנגליה...אותה שעה כבר עמד היטלר לפשוט את ידו על שטח נוסף ורחב-ידיים. על פולניה. ולהכניסה בחזקה לתוך חוג שלטונו המורחב: מיד אחרי כניסת הצבא הגרמני לפראג השמיע היטלר באזני ממשלת ורשה עצומות בנוגע למעמדה של דנציג בעתיד.
פחות מכל המדינות יכלה פולניה, בזמן מן הזמנים בעבר, לקוות כי היא עלולה לסבך את הבריטים במלחמה בשל היחסים בינה לבין גרמניה - ובפרט כשמדובר בדנציג. עד עתה הייתה פולניה מתקינה את עצמה לשיתוף-פעולה נחרץ דווקא עם הרייך השלישי...אבל סיפוחן של שטח זה, אילו יצא אל הפועל, בהכרח שהיה משמש גם הצעד הראשון לשעבודה של פולניה גופה. ומשום כך ראתה אנגליה את עצמה אנוסה להתייצב נגד צעד זה. מכיוון שביקשה להישאר נאמנה למגמתה החדשה - ובלי כל הסתייגות כלפי "נסיבות שאין לחזותן מראש בשעה זו". וביום 31 למרס 1939, בדיוק כעבור שבועיים אחרי נאומו בבירמינגהם, הצהיר צ'מברלין בבית-הנבחרים לאמור כי ממשלת הוד-מלכותו התחייבה להושיט לפולניה את כל העזרה שבכוחה, אם תצטרך להתנגד בכוח הנשק לפעולה המכוונת לקפח את עצמאותה הלאומית. והוא יכול להוסיף, כי ממשלת צרפת אף היא הבטיחה לו לנקוט עמדה זו עצמה.
זאת ראשית התהליך המדיני, שהצעיד את אירופה למלחמה שהתחילה כעבור חמישה חדשים...אבל בינתיים עבר הגה המדינה האנגלית לידי מדינאי אחר...סוד השעה טמון היה בזה, שווינסטון צ'רצ'יל כוחו יפה היה עוד יותר מכוח קודמיו לקרוא אל האומה להתאחד ולהתלכד לקראת הבאות...
30.03.2013
