שלמה שפירא: "המנורה שהבהיקה" ל- שמואל אביבי (אמיל ברנהאוט), תשי"ח / ימה של תל-אביב.....היום הכל רחוק, הים ונבכיו מפרידים בינו ובין העולם ההוא - כשהוא רואה את עצמו מושפל ונדרס על-ידי הנאצי

שלמה שפירא

"המנורה שהבהיקה" ל- שמואל אביבי (אמיל ברנהאוט), הוצאת ועד עובדי המדפיס הממשלתי בקריה, 1958 - תל אביב - תשי"ח. 

האם ישנן דמעות נאמנות בעולם?

...היום הכל רחוק, הים ונבכיו מפרידים בינו ובין העולם ההוא - כשהוא רואה את עצמו מושפל ונדרס על-ידי הנאצי

בספר הקדשה מודפסת על ריבוע-נייר משובח:

             שי

לעובדי המדפיס הממשלתי

           מוגש

ע"י ההנהלה וועד העובדים

      לעשור המדינה

ערב יום העצמאות ג' באייר תשי"ח 

ימה של תל-אביב. גלים הומים ומתנפצים אל החוף,...נדמה, שני עולמות משתקפים בעיני האדם. זהו היום השלישי או הרביעי, שמיכה עומד נשען על המעקה וחושב מחשבות. עיניו שטות על םני המים הרבים ומחפשות נתיב. הן רק אתמול הגיע אל החוף בהשאירו מאחוריו את עברו.נוגה היה העבר. זה עתה מלאו לו עשרים שנה ולמרות גילו הצעיר עבר דרך רבת יסורים.בגיל שלש עשרה עם הכנסו לעול המצוות נגזל מהוריו והובא למחנה ריכוז. רעב, קור, ענויי נפש וגוף - תופעה תדירה אצל הנאצים, פושעי האנושות. לפני עיניו מרחפת תמונת אימים של אותו יום גשום ועשן הכבשן הגיח מעל גגות הצריפים. אותו יום במו עיניו ראה רצח של המונים. הוא רואה את עצמו מושפל ונדרס על-ידי הנאצי. הוא ממשש את ידו המרוסקת ובו ברגע מתהוה דבר מה, אך מיד מתאושש.

- היום הכל רחוק. הים ונבכיו מפרידים ביני ובין העולם ההוא.

יש ואדם יורד אל נבכי לבו, צולל באין-סוף כדי להאזין לגלי המעמקים. יש וכוח דוחף להתיחד הרחק מעין כולם, או נוצר מעגל.המחשבה סובבת מהעבר אל ההוה ומההוה אל העבר.

מיכה ראה את עצמו באמצע המעגל.

- כיצד לחמוק ולצאת אל הרחוב המואר, הסואן, ולהגיע אל לב העיר? - הוא נותר בעולם בלי אדם קרוב לנפשו. את האמונה אבד בין גדרות התיל ובנדודים. זכרונות הטמין בלבו וברגעי פזור מחשבות היה יורד אל שפת הים, שולח מבטי ערגה אל מרחקים, מחפש אותות ונצנוצים וחי חיי ביתו שנחרבו. בבית הזה פעם היו גם אבא ואצא. היה זה בית אדם בעולם.

- ועתה...

- זכרונות. געגועים.

מיכה הגיע אל הרחוב המרכזי,...הלך בצעדים איטיים והתבונן בכל המתרחש סביבו. שמות, זמרה, הרחוב ממש רוקד. עצי נוי גבוהים בשני צדי הרחוב הניעו ענפיהם. קול נגינה של תזמורת ג'ז מאחד מבתי הקפה בקע החוצה. זוגות, זוגות סובבו. צעדים מוצבים לפי קצב, סיבובים, סחרחורת.

אנשים הלכו בהמוניהם. צלילים השתפכו אל המרחב. סוכת פרחים חייכה בקסמי צבעים.

- הכל רחוק, רחוק מהעבר!

... - "היער בוער"!

הוא התעמק בשם הסרט המוצג והתחיל להעלות בזכרונותיו את השביל הסמוי של היער. משהו נבער בקרבו.

- שוב במעגל.

...הסרט התחיל. ענויים, חזיונות, הקרבן הראשון. שיירות אל הגיטו בכרך. דרך יסורים. אם וילדים ללא מחסה. בגיטו - יתומים, פרנסות. הסגר. חיפושים. מצאו קרבן. מובילים - לאן? אל המות. אל הבור. אנשים ורוח חיים עודנו נושף באפם, נקברים.

...האם ישנן דמעות נאמנות בעולם?

...יש וכוח נעלם דוחף אדם להתיחד הרחק מעין כולם, אז נוצר מעגל. המחשבה סובבת מהעבר אל ההוה ומההוה אל העבר. יש ועין המזל ננעצת בעיניו של האדם אז נדלק ניצוץ בלבו להאיר השבילים, להכיר ולמצוא את אשר אבד...

...דמעות זלגו ונפלו אל מי הים הכחולים. מיכה מצא את אביו והקים את ביתו החדש בארץ האבות.

הרחק, הרחק מהרציף שמים וים התמזגו. יערות הכרמל שלחו את רוחם המלטף, רוח השלוה, רוח המשיב נפש.

2013, אפר׳ 10, 07:59