שלמה שפירא
"ועתה עיני ראתך" שירים, ל- מאיר בוסאק, הוצאת "גלים", תשי"ח
...על דעת האומה, שעלתה כזהב-קמה באש..."אם ככה רצה השם"...על דעת כל הקדושים, הטהורים, שנשלחו תהומות, על דם ועל דמע...שמרני אלוה, בדרך הדומיה והפחד. (מתוך הפרק "ממעמקים")
פרקי הספר:
ממעמקים, על חרבות התמול, לקראת מחר, בסוד ההשרשה.
צבי מנדל:
מעטות העדויות האמנותיות לאשר התרחש בלבו של היהודי במחנות הרכוז הנאציים. אכן, לאחר השחרור נכתבו זכרונות הניצולים, שהשתדלו להחיות את רגשותיהם מ"אותם הימים" אך מי ידע מה בכתבים האלה מן הרגש הראשוני ומה צמח בהשפעת גורמים מאחוריהם. יתכן ונכתבו יצירות רבות על ידי אסירי המחנות, אך לידינו לא הגיעו. הפקוח הנאצי, שהכיר עונש אחד לכל "פשע" יהודי - המות - מנע רבים מלעבור על אסור הכתיבה ובמיוחד בשפה העברית, אשר, בהיותה בלתי מובנת לגרמנים, עוררה חשדות מיוחדים לגבי הכותב, הפרק "ממעמקים", התופס את מחציתו של הספר הזה, הוא המסמך היחיד, שהגיע לידינו, ונכתב במקורו בשפה העברית במחנה רכוז נאצי...לא ידעתי, כי רוח השירה ולא רק המוזה של ההיסטוריה שורה עליך...לבי אומר לי, כי לפני יצירה ספרותית גדולה, יותר מזה - מאורע ספרותי גדול! ברוכות תהיינה הידים, שהצילו את כתב היד מאבדון!...
במרץ 1947 נדפסה השירה "ממעמקים" ב"דבר", כשמקדימה אותה רשימה בשם "שירה טהורה"על היצירה ועל מחברה מאת דב שטוק-סדן...על הרושם שעשתה הפואימה בארץ, תעיד התגובה שבאה גם בעתון אשר נקודת התענינותו אינה ספרות דוקא. "מאורע ספרותי
מי זה אומר שבימי מלחמה וחרב שותקת בת השיר ומי זה אומר כי בימי מצב צבאי אין מאורעות סםרותיים חשובים. בעצם הימים האלה נתפרסמה ב"דבר" בשני המשים גדולים פואימה בשם "ממעמקים", שקטעיה השונים נכתבו בידי משורר עברי צעיר נאיר בוסאק במחנה העבודה ובגיטו קרקוב - בעצם ימי הטבח והשואה של יהודי פולין. כתב היד הוברח בידי פועלים, יוצאי המחנה לחלק ה"ארי" של העיר וכך ניצל יחד עם המשורר עצמו, שנשאר בחיים, כפי שהוא עצמו כותב בענוותו: "לא בחכמתי ולא בגבורתי ניצלתי - ככה רצה הגורל, המלחמה נגמרה טרם שהספיקו להרוג את כולנו"...
"בכוח פיוטי כבד המשקל זורק בוסאק אור על פרקי תהליך השמדת היהודים. ואין בפואימה נימה של יאוש; יש בה מחאה של משורר על האכזריות לגבי היהודים ועל חוסר אומץ הרוח בעם היהודי עצמו..."
...אדני, שׂפתי תפתח
לילה ומטתי מזבח-להב-התפלה לרחמים
ויומם זאב נודד בשדות שלגים ויער
...
על דעת כל הקדושים, הטהורים, שנשלחו תהומות
על דם, ועל דמע,
על-חטא, שחטאתָ לפנינו... (מ- 'מעמקים' - עמוד 9)
מ- 'סוד ההשרשה' - עמוד 65:
בשובי לביתי
יתום, שכול, קרוע ודל,
בהסגר המעגל
מסביב לגולה,
אחרי מאה דורות
לראות שוב -
וזרועות המפרץ
מושטות אליך.
והכרמל ירוק ורם
יוצא לקראתך
עד צואר בים.
להרגיש תחת כף הרגל
אדמה,
רגבים אפורים,
קשים ורכרכים
בכל קדושת פשטותם,
לראות
ושׂדרות עצים
עזבת זה כבר
מקבלים פניך -
אני יודע יבוא דור
ושרשיו כאלונים באדמה
ובצמרתו הירוקה
תלהט סימפוניה הרואיקה
לבטהובן.
דור רם וצופה
מלובן פסגות הר
אלי ארצות שיחור
ותכול מי פרת,
דור כובשי ים
ומרחבי מדבר.
אני יודע יבוא דור
אך מי יחוש זאת:
לראות שוב
את ירק הכרמל...
להרגיש תחת כף הרגל...
ורון שכרון האושר
בלב איש
כזהב יין
בכוס-גביש.
2013, דצמ׳ 7, 17:23
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!