שלמה שפירא
בני שבט כורדי במעברת מאֶנסי השוכנת על גבעה, במרחק כמחצית שעה נסיעה מעפולה:
אנשים מוזרים הם,..אבל הילדים נחמדים!
על "האחים" העיראקים! ה"אחים" עולי עיראק עובדים בהצלחה ובמסירות רבה.
הידיעה בירחון "איתנים" 2, פברואר 1952, כתבה: ר. דוידית
העותק הזה שברשותי נשלח ל- ח' ורדינה, חרות, דואר תל-מונד (מצאתי אותו בחנות ספרים יד-שניה)
...אוכלוסיית המעברה - אנשים מוזרים, בני שבט כורדי, שעטיפות גבוהות כמיגדלים לראשיהם והם מעלים בדמיון צוענים ציוריים ופנטסטיים, כזכרון רחוק מן הילדות.
פחונים, פחונים בשורות ישרות, פחונים למאות, עיר של פח בישראל!...כשמונה חדשים קיים מחנה זה וכבר עברו עליו תסבוכות וגלגולים קשים ביותר. תחילה לא היו קופצים שיקבלוהו תחת חסותם, היתה הזנחה והגיעו מים עד נפש. לבסוף הוחלט, כי מאחר שמבחינה גיאוגרפית נמצאת המעברה בקירבת משמר-העמק ועין השופט - עליהם המלאכה לעשותה. ואכן נמצאו חברים מאותם המשקים, וגם אחרים, שנרתמו לעול במסירות ובהתמדה. החברה הותיקה פ., ממשמר העמק והחבר ד. מעין השופט מפקחים על הכל.
הנקודה הכואבת העיקרית - לדבריה - היא חוסר תחבורה מתאימה וטלפון...נושא כאוב אחר, והוא אולי ראשון במעלה, הוא חוסר רופא מתאים במקום. אחת ל-6 שבועות נשלח לכאן רופא חדש, כאיש "מילואים". ורופא ארעי זה, הוא "מכה" שאינה כתובה בתורה. מדי פעם "משלחים" במחנה איזה גינקולוג ומעמידים אותו לפתע לפני בעיות של מחלות עינים.
במרפאה נגמרה אותה שעה קבלת-החולים ונכנסנו בדברים עם הרופא. הפעם גינקולוג של קופ"ח מחיפה, ועם עוזרו והוא "אח" מעיראק. אין זו הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה המוזרה בעינינו של "אחים" במקום אחיות. בעיראק אין הנשים רגילות ללמוד מקצוע ולכן עוזרים לרופאים - המעטים שם מאד - האחים, לאחר שקיבלו הכשרה רפואית טובה למדי. במעברות רבות אצלנו עובדים ה"אחים" עולי עיראק - בהצלחה ובמסירות רבה. ויתרון נוסף להם שהם מכירים את הפסיכולוגיה של חוליהם ומדברים בלשונם.
לבקשתנו סיפר האח על המחלות המצויות ביותר, והן: האלפנטיזיס - מחלת עור המצויה ביחוד באזורים החמים והיא קשה מאד לריפוי - ומחלות-עור אחרות, מחלות עיניים וכו'
...בין הקשיים הקיימים - חוסר הבנה בין ההורים בשטח הזנת הילדים. הם אינם קונים את מיטב המצרכים, לא ביצים, לא דג ולא בננות...תחילה ניסו לספסר במצטרכים אלה ומשנאסר עליהם הדבר- אינם קונים אותם כלל.לפי חשבון ממוצע מוציאים במשך חודש רק שתי ל"י ואי-אלו פרוטות לנפש. והדבר מדאיג לגבי הילדים...
מצב העבודה אינו רע. האנשים עובדים רוב השבוע בעבודות ציבוריות, נטיעה, כבישים וכו', ומשתכרים לרוב די צרכם. אבל אין הם רגילים להוציא כסף רב על מזונות ואולי גם אינם רגילים למיצרכים המתחלקים כאן. יתכן שיש להתחשב יותר בטעמם של האנשים ולהקציב להם מזונות אחרים, המקובלים יותר ביניהם...
ואחרון-אחרון: יש ילדים רבים במאנסי והם נחמדים וניתנים לחינוך. בשבילם בלבד כדאי וכדאי כל הטורח.
2012, נוב׳ 12, 08:39
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!