שלמה שפירא
"אגדות למופת" מאת ה. אנדרסן בהוצאת "יזרעאל" תל אביב, שׁ. שׂרֶבֶּרְק, בלפור 6, 1951.
תרגום האגדה נעשה על-ידי א. ל. יַעֲקוּבּוֹבִיץ (ישנו תרגום אחר לאגדה- של אוריאל אופק)
האמנם אין להוכיחם ולהורותם את הדרך הישרה, כי איש איש מהם יחיה בשלום ובשלוה עם אחיו ולהנהיג סדר נאה, אשר כל אחד ואחד ישלוט רק ברשות היחיד שלו!...
על בגדי הקיסר החדשים=בגדי המלך החדשים / אגדה
ובספר ישנם עוד אגדות:
חתן וכלה, אגורת הכסף בנכר, הנודד וחברו, מחט סקאית, בת המלך על העדשה, החסידוֹת, כָּלֵב הקטן וְכָלֵב הגדול,מהירים לרוץ, טפת המים.
טיפת המים
ודאי ידועה לך הזכוכית המגדלת, והיא מין זכוכית עגלה של משקפים שדרכה להגדיל כל דבר מאה פעם מכפי שהנו באמת? אם תקח זכוכית כזאת ותחזיקה לנגד עיניך ותביט בעדה על טפת מים שלקחה מן הנהר, אז תראה שם יותר מאלף בעלי חיים מפלאים, אשר בדרך הרגילה אין רואים אותם לעולם במים, אבל אמנם שם הם נמצאים. הטפה נראית אז כמעט כקערית מלאה סרטנים הזוחלים זה על גבי זה וזה תחת זה, והם זללנים עד כדי כדי כך, שהם קורעים זה מזה את הזרועות והרגלים, את הקצוות והזנבות, ובכל זאת עליזים וזריזים הם עלפי דרכם.
והנה היה איש אחד, אשר היה קרוא בפי כל הבריות בשם שרצן-זחלן, כי זה היה שמו. הוא שאף תמיד להוציא מכל דבר ודבר את המבחר שבו, ואם לא יכל להוציאו בשום אפן בדרך הרגילה, היה מעלה אותו בקסמיו.
ובאחד הימים הנה ישב האיש הזה והחזיק את זכוכית המגדלת שלו לנגד עינו והתבונן לטפת המים, אשר שאב אותה מתוך הבצה שבתעלה. הוי, מה שרצו ורמשׂו וזחלו שם הברואים! כל אלפי יצורי המים הזעירים פרפרו, כרכרו, קִפצו ורִקדו, קרעו אברים זה מזה וזללו זה את זה.
-אבל נתעב הוא המראה!- קרא שרצן-זחלן הזקן. -האמנם אין להוכיחם ולהורותם את הדרך הישרה, כי איש איש מהם יחיה בשלום ובשלוה עם אחיו ולהנהיג סדר נאה, אשר כל אחד ואחד ישלוט רק ברשות היחיד שלו!...
(את ההמשך קיראו בספר)
2012, אפר׳ 15, 23:09
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!