בספר הקדשה:
לאבי, אליעזר פלג
מ- גב הספר
...סיפוריה מציבים סידרת תמונות של עולמנו העכשווי - הישראלי, היהודי, האנושי-כללי...שלושת מחמשת הסיפרים עוסקים ברבדים וגילויים שונים של העימות בין מערב למזרח, בין החיים בציווליזציה מתקדמת ו"קרה" לבין אופן קיום מסורתי, "חם" ושורשי יותר...
..."אבא מת", אמרת. "אם נלך לסדר או לא נלך, זה לא ישנה כהוא-זה." כמעט פרצתי בבכי מרוב תסכול. אתה חייכת קצת: פרצי ההתלהבות הילדותיים שלי משעשעים אותך, אבל רק לעתים נדירות אתה נדבק בהם. כל-כך מעט נחוץ כדי לרצות אותי, הייתי חושבת תמיד, וכמה הכרת תודה ושמחה תקבל ממני. בתמורה! ובכלזאת, ואולי דווקא בגלל זה, כמעט תמיד סירבת להיענות לרצונותי הפעוטים ביותר, מתוך מה שנראה לי בזמנו כעקשנות להכעיס. אני משערת שהאמנת - ולא בלי צדק - שאם רק תניח לי אשתלט עליך ואתבע ממך עוד ועוד וכדי לשמו על עצמאותך דבקת בקו נוקשה וחסר פשרות. בכל-זאת, כשחייכת אז, נדמה לי להרף עין שיש תקווה, שהפעם הזאת תתרצה ותבוא: הרי אם תבוא, אמרתי לך, אתה יודע שתיהנה בסוף. ידעתי שלא אלך בלעדיך."למה שלא תלכי לבד?" שאלת...
"אתה לא מסוגל לאהוב, לא אותי ולא אף אחד אחר, גם לא את עצמך. בעיקר לא את עצמך. בגלל זה אתה מעניש אותנו כל הזמן," אמרתי - ואתה שתקת.
"הרחקת את עצמך מהכל, בגלל זה אתה לא פוחד משום דבר, לא כועס ולא סובל. צמח, זה מה שאתה. צמח מורעל. למה שלא תגיד את זה, תגיד את האמת," צרחתי... (עמודים: 152-153)
2013, יולי 12, 11:49
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!