שלמה שפירא
"באש נצורה" ל- משה עדקי, בהוצאת "עם עובד", שיכתבה והביאה לדפוס שולמית הראבן, 1975
עוד אני מביט סביבי מחפש לאן לפנות - ומלחמת העולם (השניה), הצפויה מזה זמן-מה, פרצה. עד מהרה פרצה החמיר מצב המלחמה: במזרח התיכון היתה תחושה חריפה של אי-בטחון; והגרמנים קרבים לשערי הארץ גם מצפון, גם מדרום. ממשלת המנדט החליטה לגייס חיילים מבני הישוב לפלוגות-עבודה. בתנועה ובמפלגה, בין החברים, התנהלו ויכוחים אין-קץ, אם ללכת, ומי צריך ללכת. היו שטענו שמלחמתנו בבריטים על העליה - שהם מתנכלים לה - קודמת לכל נושא אחר. הרי ששאלו מדוע רק הרעבים, מחוסרי-העבודה צריכים להתגייס, ולא אלה המסודרים בעבודות קבועות. שהרי המלחמה היא כללית וחלה על כולנו. בינתים החמיר המצב הכלכלי ונתבקש פתרון דחוף לכעיית האבטלה, נשמעה דרישה לחילופין בעבודה, ולביטול עבודת זוגות בני משפחה אחת. בהיותי רוָק, היתה קרן חוסר העבודה משלמת לי חצי לירה לחודש, וזאת בתנאי שנרשמתי יום-יום בלשכת-העבודה ושלא השׂתכרתי מאומה בעבודה כל-שהיא. אז נוסדה, מתשלומי מס משכר-העבודה של חברי ההסתדרות, קופת 'משען', כמפעל עזרה ההדית של פועלים למען מחוסרי-העבודה שבקרבם. זו היתה הראשונה לקרנות העזרה ההדית של ההסתדרות...
בספר תודה:
תודתי ליהודה ניני
של עזרתו ועידודו,
שסייעו להוציא לאור
את ספרי זה.
ובעותק הספר שברשותי, מצאת הקדשה בכתב:
למזל וישראל
בהוקרה
משה עדקי (חתימתו)
17.7.75
אהרן יריב - מתוך ההקדמה:
ראויה הוצאת "עם עובד" לשבח על שהוציאה לאור, תרתי משמע, את סיפורו של משה עדקי, סיפור שמקופלת בו תקופה בחיי הישוב ו"המדינה בדרך. בדרכו של משה הילד והנער מתגלים לנו החיים בירושלים בשנות העשרים והשלושיםף אשר החן המיוחד שהיה בהם נעלם עם דהרת הגידול והפיתוח. אנו מציצים תוך קריאה לחייה של העדה התימנית, ללימודיו ולעבודתו של הנער ולפעילותו בהגנה ובפלמ"ח...אבל משה עדקי מעביר לעינינו עוד מסלול, שרק מעטים מאוד הכירוהו ומעטים עוד יותר צעדו בו: הוטל עליו לחיות בשליחותו של הפלמ"ח בערים ערביות, בבירות ובדמשק, כערבי, לחיות חיי יום-יום אפורים, כביכול, אך במתח מתמיד ובבדידות רבה. היתה גבורה בכך. לא גבורה מתפרצת מתנוצצת, אלא הגבורה והמסירות שבדבקות למטרה ללא ערעור והרהוא. וזאת לא על-פי צו ממלכתי, אלא על-פי צו-מצפון של האדם. אדם שהתנדב, בעינים פקוחות ומתוך שיקול-דעת, לפעול למען עמו...
מה שכתוב בגב הספר:
"באש נצורה" הוא סיפורו של משה עדקי - אחד מן הקבוצה הקטנה של הפלמחאים אשר בימי מלחמת-העולם השניה הוטל עליהם תפקיד קשה, אחראי ועלום-מעין: לחדור ולחיות כבני המקום בארצות-ערב, - אשר פזלו לעבר הנאצים ושיתפו פעולה עמם - לראות ולשמוע את הנעשה והנשמע שם. פעילותו ופעילות חבריו בגזרת פעילות בלתי-ידועה זו מקופלת בדפי הספר, מסופרת בחן ובסגנון האפייניים לחבורה זו.
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2012, יוני 18
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!