שלמה שפירא
כתבה ב- ניו יורק טימס שהתפרסמה ב- הארץ
אזהרה: כתיבת בלוג מזיקה לבריאות
כותבי בלוגים נמצאים בלחץ בלתי פוסק להוציא עוד ועוד ידיעות חדשותיות ולשתף את הקוראים בחייהם מדי יום. לפעמים הם עלולים לחטוף התקף לב
הבלוג של אום מליק, ג'יגה אום, מביא בדרך כלל חדשות מסעירות מתחום הטכנולוגיה. באחרונה פירסם מליק, עיתונאי לשעבר וכותב בלוגים מוכשר בהווה, כתבה גדולה על עצמו. מליק, בן 41, כתב שם שחטף התקף לב ב-28 בדצמבר. "הצלחתי ללכת לבית החולים באותו לילה ואני מחלים מאז", כתב מליק. "בעזרת משפחתי והצוות שלי, אני בדרך להחלמה מלאה. אני אהיה בסדר".
התקף הלב שלו והמאמר שכתב על עצמו מעלים את השאלה מה קורה כאשר כותב בלוגים נהפך למותג. "הבעיה עם מותג אישי היא שאתה כבול למכונה", אומר פול קדרוסקי, חבר של מליק שמנהל את הבלוג אינפקשס גריד. "אתה חש בלחץ אדיר לא רק לכתוב הרבה, אלא לכתוב דברים רבים ששמך קשור בהם. מופעל עליך לחץ לא רק להיות המנכ"ל, אלא גם לכתוב, והכול בתקציב זעום. תחברו הכול יחד ותקבלו חיים במתח בלתי מתקבל על הדעת".
פול ולבורסקי, הסמנכ"ל בחברה של מליק, ג'יגה אומני מדיה, טוען שהלחץ בעבודה אינו גורם כה משמעותי למצב בריאותו של מליק. הוא ציין שהתחביב של מליק לעשן סיגרים וסיגריות הוא, ככל הנראה, זה הגורם העיקרי למצב בריאותו.
ביום אחרי שפורסם הבלוג שלו, יותר מ-800 אנשים פירסמו תגובות באתר של מליק, איחלו לו החלמה מהירה והציעו לו רעיונות כיצד לשמור על בריאותו. הפרגון והתמיכה זרמו מצד חבריו העיתונאים, מנכ"לים של חברות סטארט-אפ, מנהלי קרנות הון סיכון, מומחים ליחסי ציבור וכמובן, בלוגרים אחרים מתחום הטכנולוגיה. אף שקדרוסקי הצטרף לקריאה "אנו זקוקים לך", הוא הזהיר ש"אם תחזור לכתוב בלוגים לפני שאתן לך רשות לכך, אקח ממך את הלפטופ".
מליק, יליד הודו, כתב במגזינים לטכנולוגיה ולעסקים, בהם "פרבס", "רד הרינג" ו"ביזנס 2.0" שנסגר באחרונה. ג'יגה אום החל כבלוג האישי שלו, והוא עזב את "ביזנס 2.0" ב-2006 כאשר מנהלי קרנות הון סיכון הסכימו לממן את הרעיון שלו להפוך את הבלוג לעסק. ג'יגה אום מפעילה כיום כמה אתרים באינטרנט, בהם ווב וורקר דיילי, ניו טי וי, Earth2Tech ו-Found/Read, לכל אחד מהם צוות קבוע ופרילנסרים.
מייקל ארינגטון, שהקים את הבלוג הפופולרי טק קראנץ', אומר שאינו יודע עד כמה הלחץ בעבודה השפיע על מצב לבו של מליק, "אבל בעבודתנו כרוך הרבה מאוד לחץ". לדבריו, "הייתי עורך דין ויזם ואני יודע איך זה לעבוד כל הזמן. ואולם עכשיו אני בחרדה כל הזמן שפיספסתי סיפור חדשותי חשוב. בכל בוקר, מיד כאשר אני קם, אני חייב לפתוח את תיבת הדואר האלקטרוני שלי מהר ככל האפשר שחס וחלילה לא אפספס משהו".
התקף הלב שלו והמאמר שכתב על עצמו מעלים את השאלה מה קורה כאשר כותב בלוגים נהפך למותג. "הבעיה עם מותג אישי היא שאתה כבול למכונה", אומר פול קדרוסקי, חבר של מליק שמנהל את הבלוג אינפקשס גריד. "אתה חש בלחץ אדיר לא רק לכתוב הרבה, אלא לכתוב דברים רבים ששמך קשור בהם. מופעל עליך לחץ לא רק להיות המנכ"ל, אלא גם לכתוב, והכול בתקציב זעום. תחברו הכול יחד ותקבלו חיים במתח בלתי מתקבל על הדעת".
פול ולבורסקי, הסמנכ"ל בחברה של מליק, ג'יגה אומני מדיה, טוען שהלחץ בעבודה אינו גורם כה משמעותי למצב בריאותו של מליק. הוא ציין שהתחביב של מליק לעשן סיגרים וסיגריות הוא, ככל הנראה, זה הגורם העיקרי למצב בריאותו.
ביום אחרי שפורסם הבלוג שלו, יותר מ-800 אנשים פירסמו תגובות באתר של מליק, איחלו לו החלמה מהירה והציעו לו רעיונות כיצד לשמור על בריאותו. הפרגון והתמיכה זרמו מצד חבריו העיתונאים, מנכ"לים של חברות סטארט-אפ, מנהלי קרנות הון סיכון, מומחים ליחסי ציבור וכמובן, בלוגרים אחרים מתחום הטכנולוגיה. אף שקדרוסקי הצטרף לקריאה "אנו זקוקים לך", הוא הזהיר ש"אם תחזור לכתוב בלוגים לפני שאתן לך רשות לכך, אקח ממך את הלפטופ".
מליק, יליד הודו, כתב במגזינים לטכנולוגיה ולעסקים, בהם "פרבס", "רד הרינג" ו"ביזנס 2.0" שנסגר באחרונה. ג'יגה אום החל כבלוג האישי שלו, והוא עזב את "ביזנס 2.0" ב-2006 כאשר מנהלי קרנות הון סיכון הסכימו לממן את הרעיון שלו להפוך את הבלוג לעסק. ג'יגה אום מפעילה כיום כמה אתרים באינטרנט, בהם ווב וורקר דיילי, ניו טי וי, Earth2Tech ו-Found/Read, לכל אחד מהם צוות קבוע ופרילנסרים.
מייקל ארינגטון, שהקים את הבלוג הפופולרי טק קראנץ', אומר שאינו יודע עד כמה הלחץ בעבודה השפיע על מצב לבו של מליק, "אבל בעבודתנו כרוך הרבה מאוד לחץ". לדבריו, "הייתי עורך דין ויזם ואני יודע איך זה לעבוד כל הזמן. ואולם עכשיו אני בחרדה כל הזמן שפיספסתי סיפור חדשותי חשוב. בכל בוקר, מיד כאשר אני קם, אני חייב לפתוח את תיבת הדואר האלקטרוני שלי מהר ככל האפשר שחס וחלילה לא אפספס משהו".
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2008, מאי 29
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!