שלמה שפירא
שולמית לפיד – "גֵיא אוני" – רומן – 1989
מלכת ארץ נפתלי- פאניה סילס לא ידעה כי היא פמיניסטית וכי היא נמנית עם אנשי העליה הראשונה... בגיא אוני, ראש פינה של היום... היא מכה שרשים. פאניה היא מאותן נשים-נפילות ששמן נפקד מספרי ההיסטוריה...
"הפכת לפלאחית"...
... חדשה טובה שמעתי היום בצפת. שלושים המשפחות מרומניה- כבר בדרך! כמעט את כל אדמות ג'עוני קנו: אלפיים וחמש מאות דונם לחריש ומלבד זה אדמה למרעה ולצאן".
" 'לחריש' ! " "הבצורת לא תימשך לעד". "את המשפט הזה אני שומעת מאז באתי לכאן". "את מתחרטת?". "לא... מדוע הם באים לכאן דווקא.". "את יודעת, אליעזר רוקח השפיע עליהם". "מתי הם יגיעו?". "לפני ראש השנה. מי יודע. אולי עוד יתגשם חלומו של ר' ישראל. ובגליל יקומו מאתיים כפרים יהודיים!" צחק יחיאל בהתרגשות.
..."אני אפריש מעט מהקמח, וכשיגיעו נקבל את פניהם בלחם ומלח. יראו נא כי עובד אדמתו ישבע לחם!" צחקה. "מה מחזיק אותך כאן?"שאל פתאום. פאניה הופתעה. היא היססה ואחר ענתה: "העקשנות".
כבר מרחוק ראתה אותם: יהודים רבים! אולי מאה, או יותר! לא יהודי ארץ הקודש, הטנג'רים, האיזמירים או הצפתיים, כי אם יהודים של בית אבא!...ורק שיבואו הגשמים ולא יעבור עליהם כל מה שעבר עלינו.
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2011, מאי 29
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!