שלמה שפירא
ברוך עוזיאל : "מן הפולקלור אל הספרות ביהודית-ספרדית" (לאדינו)/ספר
כתבה שלי ב- "על המשמר" 3/6/1988
בספר ישנם מאמרים ורשימות מעזבונו של ברוך עוזיאל. את הספר ערך, שמואל רפאל, בהוצאת "המכון לחקר יהדות שאלוניקי" בסיוע "מכון קורצוויל" לחקר הספרות העברית באוניברסיטת בר-אילן, המחלקה לספרות עם-ישראל, התשמ"ח.
הלאדינו, "הלשון היהודית-ספרדית", היתה בשיא פריחתה מן הגירוש בספרד עד אמצע המאה ה-19, משך כחמש-מאות שנה. יהודים בשאלוניקי, בולגריה, יוגוסלביה,תורכיה וגם מרוקו ורומניה דיברו בה, והרבה יצירות רוחניות נכתבו בה: ספרי לימוד, שירה מקורית, דרשות, תעודות, מילונים, ספרי רפואה, תרגומים ועוד. בדורות האחרונים התמעטה הספרות הנכתבת בשפה זו, אך התרבות העממית סביב הלאדינו המשיכה להתפתח בע"פ. על כן גבר הצורך באיסוף תרבות זו ותיעודה.
אטחד מראשוני החוקרים החשובים בארץ של דוברי הלאדינו הוא ברוך עוזיאל. משנות העשרים שלושים ועד ימיו האחרונים, בסוף שנות השבעים, אסף ותיעד איים נידחים, שהיו עתידים להשתכח, תוך עיון וחקר רב. הוא כתב רשימות ומאמרים בנושאים על תרבות עממית זו ואף כתב בעצמו יצירות ספרותיות הקשורות לה בקשר הדוק.
שם הספר "מן הפולקלור אל הספרות ביהודית-ספרדית", מביע את השינוי שחל בתרבותנו עם קום הציונות, מספרות עממית לספרות מודרנית. אכן, ברוך עוזיאל החל בליקוט ובתרגום פתגמים, משלים, אגדות ורומנסות עממיות ועבר לכתיבת נובלות מודרניות, המתארות את חיי העיר שאלוניקי, שהושמדה על ידי הנאצים.
"הרומנסה היהודית ספרדית", מהווה עולם שלם בפני עצמו. כמה מן הרומנסות, שנמסרו מדור לדור בע"פ, תועדו בספר זה. בנובלות שכתב ברוך עוזיאל עצמו משולבים קטעי הווי ופולקלור מחיי העיר. הן עומדות בזכות עצמן כסיפורת, אך גם כגל-עד לקהילה שנעלמה.
באחד מאמריו מצטט עוזיאל את דברי פרישמן על מנדלי מוכר ספרים: "לו בא המבול על הארץ והציף והחריב את הגטו ולא השאיר ממנו שריד, לו נשארו בידינו ארבעת סיפוריו החשובים של מנדלי...היה אז בהם די בשביל הרקוניטרוקציה של חיי היהודים בעיירות רוסיה בדורות עברו". המבול אכן בא גם על שאלוניקי. יהודיה הושמדו, ובנובלה ,"הרומנסה של סאליקה" מסופר על מורה, החוזר אל עיר הולדתו, אל שאלוניקי ההומה. ברוך עוזיאל ובני דורו השאלוניקים שניצלו מן השואה לא להגשים חלום זה. אך, סיפור זה והאחרים המופיעים בספר מתארים בכישרון רב את חיי העיר היהודית.
העיסוק בפולקלור והעבר ממנו אל הספרות אצל ברוך עוזיאל אינו מקרי. הוא ראה בפולקלור לא מוטיב מפריד בין העדות בישראל, אלא גשר, ודיבר על פולקלור משווה. הנה, למשל, קטע אקטואלי ליחסים בין העדות בישראל כיום: "נאסוף נא את האבנים לבנין כמצבה לעולם של אתמול וליהודים שמתו על קידוש השם, כאמצעי כביר למיזוג גלויות, וכנדבכים לבנין תרבותנו במולדתנו. נכנס את ביטוייה של העממיות היהודית לשבטיה במולדת הקמה לתחיה, ותבער הלהבה שהלהיבה את הלבבות משך דורותלמשוך בעול, להתקיים, עד הגיענו למולדת שאינה מטרה לעצמה, אלא אמצעי לחיים יהודיים נעלים, לתרבות לאומית גדולה".
בקובץ מובאים , בין השאר, ביאורים מעניינים לפתגמים ומקורם, וכן – מאמר ראשון בשטלח הפולקלור הספרדי, המחלק את היצירה העממית של היהדות דוברת הלאדינו לסוגיה ומסביר אותם. כן מובאים כאן תרגומים ראשונים של רומנסות בצד המקור בלאדינו, ותרגום עברי של ה"קומפלאס", שירי עם שהושרו ליד השולחן בעיקר בא"ו בשבט ובפורים, וביניהם "שושנים אומרות שירה,, שיר על משקל משל יותם, על העצים ההולכים לבקש ךהם מלך.
גם הביוגרפיה של ברוך עוזיאל אותה הביא שמואל רפאל בראשית הקובץ, יש בה ענין למי שמתעניין בדינמיקה של דור העליה השניה, לא ממזרח אירופה אלא מארץ ים-תיכונית.
2011, יוני 1קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!