שלמה שפירא
תורתו של אדם - חכמתו
שמעתי לאחרונה, לא אחד ולא אחת שמצביעים על אותו רוגע שהיה בשנות השמונים במאה שעברה:
יותר מארבעים שנה מפרידים בין אותו אזרח של אז לבין אותו אזרח היום.
טובה אריכות חיים ושנים כשהחלונות פתוחים בגבולות שפע ובלי פשע.
"וואחד שינוי גדול" היה בשנות השמונים.: התחברות והתבייתות לעולם שבחוץ שגורמים שינויים בכלכלה, בחברה ובחינוך.
"חבורת אפסים" פורחת באמצעי הטלקומוניקציה.
אנשים יוצאים מן הארון ומטשטשים ערכי משפחה שמרניים. המאבק לשינויים בין המינים תופס תאוצה ביחד עם האינפלציה הדוהרת בכיסו של האזרח
בקיץ בשנות השמונים - חיי הצעירים הופכים במה רומאית בקיסריה - מקום שכל זמר צעיר מתפלל להגיע אליו מאז ועד עולם. שער "פרדי מרקיורי" שר מ- "שערו" ושר על הריגות אהבה שבברצלונה..
אפילו הרוסים התחילו לרקוד "רוק סובייטי" וליהודים מרוסיה אפשרו לעלות ארצה - לארץ ישראל.
והכי חשוב שקרה בשנות השמונים - מתחילים שינויים במעמדם של עדות המזרח וחבל שהמאבק בין "מערך" ל- "ליכוד" המשיך מתקליטורים ל- "קולטי-תסיסה" וממשיכה האינפלציה החברתית-תרבותית בחיינו עד היום.
נזכרתי ב- רבי אלעזר בן ערך (שהיום אין אנו יודעים מהו "ערך"): "משלא באו חבריו, שכח את כל תלמודו. וכשבא לקרוא את הפסוק "החדש הזה לכם" קרא (ולא בטעות) "החרש היה לבם". אז אין צורך בתפילה עליו ונשארה תורתו בגפו וחבל ואין אחד שירעיף "בית אחד משירו".
21.08.2023
מעניין מאד שלמה
השבמחקרחל הדר
22.08.2023, 13:27