שלמה שפירא
על המוסלמים והקופטים במצרים
מתוך "הנילוס הכחול" ל- אלן מורהד בהוצאת "מערכות" (סידרת קלע) צבא הגנה לישראל, משרד הביטחון - הוצאה לאור, תרגם מאנגלית: זיוי שורר, עטיפה: אלי בוים, עיצוב סמל הסידרה: זיו בשן, הדפסה ראשונה: 1963, הדפסה שניה: 1985
...השופרות מריעים, החומות קורסות תחתן ותקופה ארוכה נעלמת כהרף עין...מצויות גם כמה בחינות בלתי רגילות להתעוררות מלאת-עיזוז זו. חלק בלתי מבוטל בכל אלה נטלה, למשל , הדת. והדבר אינו כה פשוט - קופטים נוצרים התגוררו במצרים ומוסלמים גרו באתיופיה - אולם בדרך כלל מצאו להם הקופטים מקלט בהררי אתיופיה בקרבת הנילוס הכחול, בעוד המוסלמים, נשארו במדבריות שמתחת. החלטתם של שני העמים היתה נחושה להתנגד לפולשים מן המערב, אולם יחד עם זאת שנאו זה את זה, ומטבעם, וגם בהתאם לצו דתם, היו אויבים בלב ונפש. יש להודות, כי מבין שני גזעים אלה פיתחו דוקא המוסלמים שבמדבר תרבות גבוהה יותר...והקוראן, אפילו אינך מאמין בתורה הכתובה בו, הוא מדריך תרבותי העולה על כל דברי-ההבאי גדושי האמונות התפלות של הכמרים האתיופים. האתיופים אכלו בשר חי, התמכרו לשתיית משקאות משכרים, היו בעלי מנהגים גסים ואחוזי בולמוס של תאוות פרימיטיביות. בניגוד לכך היו המוסלמים סגפנים ופרושים, ובהשוואה לאתיופים היתה התקדמותם רבה, הן באמנויות ובמלאכות והן בדרכי חייהם. הם חיבבו את הקרירות ואת הנקיון שבמים, ואילו האתיופים, בהרריהם בעלי האקלים הקר והמקפיא, היו נדחקים בלילות אל צאנם ובקרם כדי להתחמם, ואך לעתים רחוקות רחצו את גופם. ועל-אף-כל-זאת היתה האמונה הקופטית חזקה ביותר והודרכו בנתיבי הגורל על-ידי כתבי-הקודש, והעצמאות היתה חשובה בעיניהם מן המותרות, בעוד הערבים נהגו להתפשר, היו תכננים ואהבו להתמקח, היה האתיופי נתפס למחוות נמהרים והיסטריים כדי לספק את גאותו; ושני הגזעים כאחד הפכו להיות אכזריים ללא-רחם, שעה שעוררו את רוגזם.
מותר היה להניח, כי ההשפעה הנוצרית המערבית תהיה ניכרת ביותר עתה באיזור רוגש זה, שכן המערב הסתייע בכלי-נשק מודרניים. אולם לא כך היו פני הדברים; איש מהפולשים המערביים, מתקופת בונפרט ואילך, לא הצליח להשליט אמונתו בבקעת הנהר. האימאמים המוסלמים והכמרים הקופטיים הוסיפו להתחפר באיזור זה כבשנים עברו. מבחינה זו, לפחות, לא נכבשו תושבי הנילוס מעולם...
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2012, יוני 27
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!