שלמה שפירא
ג.ק.גרשוני- עולם התיאטרון / גדולי במה ויצירתם- הוצאת יבנה-1963
וֶלפלין- "הדרך הטובה ביותר להבנת תקופה, היא ראייתה מבעד לאספקלריה
של האמנות בת אותה תקופה"
על השחקן- ... למרות תפקידו הנעלה של השחקן בעולם התיאטרון, איתרע מזלו ממזלם של שאר האמנים, שיצירותיהם משמשות אותו, כביכול, המחזאי, המלחין, הצייר,ואפילו הכוריאוגרף, יצירותיהם, הנושאות יוצריהן, משתיירות ומשתמרות לדורות הבאים אחריהם. לא כן יצירתו של השחקן, המעצב דמויות גיבורים ומגלם אופיים של אישים- פעלו האמנותי הוא בר חלוף.
סוג זה של ספרות על אמני התיאטרון מצוי אמנם בספרות העמים, אך במידה זעומה למדי. אף אצלנו נעשו נסיונות מועטים להעלות על הכתב משהו מפרשת חייהם של שחקנים ומצעדיהם הראשונים בתיאטרון. פתח בכך גרשון חנוך ז"ל, שרשם מפי שחקני "הבימה" קורות חייהם ודרכם אל התיאטרון, ובעקבותיו הלך גור י. , מרים ברנשטין-כהן תרמה תרומה נכבדה לספרות זו...
החיבור המוגש בזה לקוראים דן במובחרים שבשחקנים, שפעלו מן תחילתה של המאה ה-18 עד למחיצתה של המאה העשרים, בארבעה מרכזים של עולם התיאטרון: אנגליה...צרפת...גרמניה...אוסטריה.
מרובים מפעלי אמנות גדולים ונכבדים, שקשורים בשמותיהם של שחקנים יהודים דגולים, אך הפעם נעלה רק אחדים מהם, בהתאם למסגרת הכללית של ספר זה, הכוללת רק אותם אמנים יהודיים שהתבלטו בעוצמת אישיותם המיוחדת, שהופיעו כמבשרים או כנציגים של זרמים חדשים בתיאטרון, או כממשיכים אופיניים, או שעם הופעתם נצטייר על ה"אופק התיאטרוני" טיפוס חדש, דוגמת אליזבת ברגנר...
תיאור פעולותיהם של אמני התיאטרון והישגיהם מכונה בספרות התיאטרונית של העמים "מחקר דראמטורגי" והוא משול לתבונת כפיים של הפסל: כמוהו חייב המחבר- הדראמטורג לעשות בחומר גולמי מגוון ועיקש: לפסל ו"לפסול", לצרף ולהפריד, לבחור ולעבד, לעצב דמויות שיופיעו כיצירי אמנות שלמים...
שמות גדולי הבמה שעוסק בהם הספר :
דויד גאריק, פרנסוא ז'וזף טאלמה, לודוויג דווריינט, אדמונד קין, בוגומיל דוויסון, ראשל)רחל פליקס), אדולף פון זוננתאל, בנוא קונסטנט קוקלן, לודוויג ברני, שרה ברנהארד, רודולף שילדקראוט, אלכסנדר ג'ירארדי, אלברט באסרמן, אלאונורה דוזה, מאכס פאלנברג, אלכסנדר גראנאד, פריץ קורטנר, אליזבת ברגנר.
קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2010, נוב׳ 12
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!