שלמה שפירא
"סוזנה הבוכיה" ל- אלונה קמחי, הוצאת כתר, 1999 / ספר עם שפיות במנוסה ופופיקי ריח מאלפי דמיונות
מ- גב הספר: סוזנה הבוכיה הוא סיפור על מפגש אפל והזוי בין צעירה מרמת-גן לצעיר ניו-יורקי הנוחת אל תוך אפרוריות חייה...רומן מרתק, הממזג את ההומור בכאב ובודק אופציה של קיום שמעבר לכיעור.
בספר הקדשה: לענבל, לזכרה הבהיר
עמוד 35...אמא, שכבר ידעה את תרגום המלים בעל-פה וגם את צלילן הפונטי ולפעמים מזיזה את השפתים יחד אתו, תמיד היתה נאנחת בסוף ואומרת משהו על הרוסים הסנטמנטליים מדי ועושה פנים קשוחות. היא לא יכלה לסלוח לו על הבגידות שלו, והוא לא יכול היה להתאפק. פעם שמעתי אומר לה שזה לא שהוא אוהב נשים- הן פשוט אוהבות אותו, אבל הוא מבחינתו אוהב רק אותה.
עמוד 280...נסענו לסינמטק של תל-אביב וראינו את הסרט הזה על בחורה רפת שכל בעיירה סקוטית נידחת ועל אהבתה חסרת הגבולות לבעלה הנכה. כשנדלק האור באולם נשארו חלק מהאנשים במקומותיהם, כאילו פחדו להתנתק מהמקסם השורה עליהם ולשוב אל הכאב הקטן, היומיומי, של חייהם. זוגות זוגות ישבו פזורים באולם ושמעתי בכי מימיני ומשמאלי וראיתי כתפיים רועדות של נשים, מתאבלות כאלמנות המזהות את מתיהם בשדה קרב, מבכות את חייהן, את מהותן הנשית החזקה מלפני שנות ציוויליזציה, מהות שפעם היתה רבת-הדר אבל הלכה ואיבדה מכבודה, עד שהפכה לסמל החולשה הגדול מכולם. בני זוגן ניחמו אותן בשקט, מחבקים אותן כילדים חסרי אונים, מבולבלים נוכח עוצמתו של היגון הנשי הזה.
עמוד 188 "...לקחת משהו שקרה, נגיד משהו נורא, מחריד, ולהגיד: אני אתן לזה משמעות, ערך - טוב, רע, ואז זה יהיה לי שווה לחוות אותו. זה להפוך חוויה למשתלמת." ..."על זה בדיוק אני מדבר, על היכולת לשאת כאב בלי להפוך אותו לסבל, להכיר בזה שלכאב אין שום משמעות, לרוב הוא שרירותי. כל עניין המשמעות הוא פיקציה, פטנט.,."אז מה לעשות?" "לא יודע. לשאוף אל המקום הזה המרוקן ממשמעות. לסרב לפיתוי של נתינת צורה בטוחה, סגורה ומוגנת. להתעמת עם המצב הגולמי של הדברים, בלי הייררכיה."
26.08.2023
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!