שלמה שפירא
קראנו את התחזית היומית ב- הורוסקופ, 18.09.2007 : "פגם לא משמעותי עלול לגרום לוותר על קשר איכותי. כדאי לשקול פעם נוספת לפני שאתם מוותרים".
והתחזית הובילה לחשוב:
פתיל קצר הוא הזמן הקובע עד כמה עלולים אנחנו לפספס דברים חשובים ויפים ועד כמה אנחנו היינו צודקים למען טעם טוב לחיינו, כי לאחר מכן אין מתעטפים באצטלה של דין וחשבון ויורדים עד חדרי בטן. מי שצודק צודק , ומי שלא צודק אינו צודק. במערכת סגורה מי שצוחק צוחק ומי שלא צוחק אינו צוחק, גם מי שמפחד מפחד ומי שלא מפחד אינו מפחד, הצדק, הצחוק, הפחד חשובים ולא חשובים ומאזנים זה את זה כי לאדם מאוזני-כפות רגישות לכאן ולכאן עד שיגיע למסר ברור בנפשו, לקול זך מנשמתו.
כפי שאמרת, "רק אלוהים יודע לחלק אושר".
כפי ששאלת, "האם כך נבראנו לטוב כפי שצריך?".
אין משפט מיותר, כל משפט – בסלע ואנחנו יושבים על סלעים כל הזמן לאורך ימים ונהרות חבורות חבורות רעיונות רעיונות ומנסים לשיר.
"שיר" נכתב בתפר בין האור לחושך.
אני מעריך מאד את העוור שלא רואה ובכל זאת ממשיך לראות כמעט כמונו - מקלו, בעצם, נר גישוש במאזני נפשו. לגביו, כל תמונה שמצוירת היא גם התמונה שמצטיירת.
לגיטימיים המאזניים הדיגיטליים הפתוחים יותר והמדויקים פחות של העידן המודרני.
אני מנסה להבינם ולהעזר בעצתם ,אך אני עם מאזני האסל שלי גם קשה לי מאד, כי מנפש המאזניים שלי, לשוני ומחשבתי בדיאלוג בסיסי בנפשי ממשיך וממשיך, חוצה אותי פנימה חוצה וחוצה פנימה וממשיך עמי כל הזמן.
בטוח אני שגם את יודעת לכתוב שיר, אולי את זו שצריכה לכתוב שיר -"מושיבי עקרת השיר אם הצחוק שמחה הללויה. "
קשה הבנתי, קשים חבלי טענתי, קשה שירתי- אם אני שר, האם הנפש צוחקת?
מי שמפחד - האם נשמתו איתנה?
האדם בר קשר ובר קשב. גם בר הרס ובר נתק - אדם בונה והורס, הורס ובונה, כי אינו רוצה לוותר ואינו מוותר.
גם אם בעקשנות ובחוצפתה של אדם יתקשרו עיניים בדמעות .
18,09.2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!