שלמה שפירא
ממכתבו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ל- ירחמיאל שקפניוק, 1891
...הספרות היא בעלת אברים רבים, ויש בה גם אבר לאומי ודתי. ומי אשר נכוה מתופתה מוצא לפניו כרים נרחבים, ואצלנו הכל עומד על הלאומיות, על הדת, וספרות אנושית, ספרות הכתובה לפני בני אדם שקודמים לדתם, אין אצלנו כל עיקר...לעבודה זו צריכים אנחנו להיות מוכשרים מלידה ומבטן. ומה לנו כל אלה אם הכל מוכן לפנינו. וכל אחד מאתנו יכול לכתוב מאמרים ולחקור חקירות בתורת חיים ואהבת חסד, אנחנו נכתוב ונדרוש. והקוראים קוראים ספרים של "גויים", שהלב נמשך אחריהם...
...רגילים אנחנו להצטער על התמעטות הקוראים העברים בנו, על היציאה מרשותנו לרשות הרבים. אבל כל עוד שנכתוב כמוך וכמוני עד עתה, כל עוד אשר נתן לפני הקהל את החכמות הללו. (...ע"י ה"חכמות" הללו יכבו ניצוצות הביקורת שעלו בלב צעירינו), יוסיפו המה לברות מלפנינו, כי הקהל חפץ לקרוא קריאה של חיים. ובשום אופן לא נוכל לכפות עליו הר כגיגית כי ישמע רק חכמתנו...
קטע זה כתבתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 2012, ספט׳ 9
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!