שלמה שפירא
כשיש לך התקף אסטמה, אין לך נשימה...אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות, וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה...
...אין לי דעות בנושאי גזענות או פוליטיקה, כמו שאין לי דעות בנושאים כמו שוביניזם ופמיניזם. אבל דעות אף פעם לא, אצלי זה עקרון. בשביל דעות צריך להיות מגובש...לאוטובוס עלה ערבי ערבי עם שפם. אפילו אם לא היה בו כלום ערבי, אפילו אם הוא לא היה ערבי בכלל, ישר היית יכול לראות את זה לפי השפם. שערות של שפמים של ערבים הולכות תמיד למטה בזמן ששערות של שפמים של אנשים רגילים הולכות בעיקר לצדדים...אז ככה הוא הולך לו אחורה במעבר, בלי לחשוב על אף אחד ופתאום הוא דרך לי על הרגל (על הרגל, לא על הנעל, ממש על הרגל), אז צעקתי עליו, "תסתכל לאן שאתה הולך, יא חתיכת ערבי מסריח," וגם "כוס על האמ-אמ-אמא שלך" (כי אולי יודע עברית). הערבי דיבר דיבור ערבי מתחנף כזה, עם "ב" במקום "פ", ביקש כל הזמן סליחה ונישק לי את היד, ואני נורא פחדתי שיש לו סכין של קצבים ושהוא יוציא אותה וידקור אותי... (מתוך "ערבי עם שפם", עמודים 68-69)
"צִנורות" ל- אתגר קרת, הסדרה הלבנה הוצאת עם עובד, עורכים: חנן חבר, משה רון,
הדפסה עשירית תשנ"ז 1997.
קטע שפרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה 27.03.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!