שלמה שפירא
"מבחר אגדות האינדיאנים" שכנס ועבד 'אדיר כהן', צירה: זיוה שישא, הוצאת מ. מזרחי, 1963. הספר הזה מתוך סדרת "אוצר האגדה לילד".
כך, ידידי הצעירים , נבראו הפרפרים. את אגדת "פרפרים" תמצאו בעמוד 76
התוכן:
מבוא, הקשת בענן, מקטרת השלום, סודם של עצי המַּגְנוֹלְיָה, מוצא האש, המלחמה בענק, סודם של העץ והפרח האדום, כיצד הציל העגור את הזאב?, הזאב הגאותן, מלחמת הָאַפַּשים בשוכני המדבר, ארבעת האחים, פרפרים, סופו של השפן הגאותן, שירת הַיָאוָתָה.
"פרפרים" עמודים:76-83
יום אחד בא האל אֶאֶטוֹי לאחד הכפרים כדי לראות אם נותרו לבניו מספיק מים לאחר החום הגדול של הקיץ הארוך.
בכניסה לכפר שיחקו ילדים אינדיאנים משחקים עליזים. אאטוי עצר בדרכו ועמד להקשיב לקול צחוקם העליז ולאושר הרב שעלה מדבריהם. הוא התבונן בהם בצחוקם ובמשחקיהם ועיניו לא שבעו מראותם. שעה ארוכה מאוד עמד כך וחיוך של אושר שפוך על פניו.
לפתע ראה אאטוי אשה זקנה מאוד נושאת על ראשה חבילה כבדה של עצים שקוששה כדי להבעיר את תנורה. האשה הזקנה לא היתה כה מאושרת כילדים הקטנים והחמודים.
עוד הוא מתבונן באשה הזקנה והנה נעצר לידו זאב זקן מאוד. אף הזאב עמד והתבונן בילדים הקטנים. עיני הזאב היו עששות ופרוותו קרחה עלתה בה במקומות רבים וסימני פצעים קשים ניכרו בה. התבונן אאטוי בזאב וחש כח אף הזאב אינו מאושר ואינו שמח כילדים הקטנים והעליזים.
בראותו את האשה הזקנה ואת הזאב הזקן נתמלא לבו של אאטוי עצב כבד. החיוך שהיה שפוך על םניו נעלם. פניו שהיו מאירים קדרו ורגליו שהיו קלות ומהירות נעשו כבדות וכושלות.
אאטוי ישב בצל אחד העצים לנוח. עלי העץ כבר הצהיבו והחלו לכמוש אך עדין הצלו מעט.
ישב אאטוי וחשב על משחקם של הילדים הקטנים. הוא חשב עד כמה ישתנו בהיותם לאנשים זקנים. הוא נזכר בגורי הזאבים שראה בבוקר וחשב בצער עד כמה ישתנו בהיותם לאנשים זקנים. הוא זכר סיחים עליזים ונחמדים שראה אתמול בועטים ברגליהם בשמחה ומקפצים בקלילות וחשב בכאב עד כמה ישתנו בהיותם סוסים זקנים. הוא חשב על הפרחים המזהירים בצבעיהם הרבים ולבו נתמלא צער בראותו אותם בכמישה הצהובה.
שעה ארוכה הוסיף אאטוי לשבת בצל עלי העץ הכומשים ובלבו חשב:
"מה טוב היה לו יכולתי לברוא יצורים שלא ישתנו בהזקינם...רוצה אני לברוא יצורים שישארו תמיד נאים ומאושרים כמו הילדים הקטנים"...
לפתע פרץ צחוק של שמחה מפיו של האל אאטוי. הוא גלה את מבוקשו.
אאטוי שלח את ידו ולקח את השק שהיה מונח לידו. שק זה נושא הוא עמו בכל דרכיו והוא נקרא "שק הבריאה". בשק זה בורא נאאטוי כל מה שיחפוץ...
...משנרגעו כולם הרים אאטוי את שקו. נערו היטב ופתחו לרווחה. מתוכו התעופפו יצורים קטנים ונהדרים ולהם צבעי שמים תכולים וגוני פרחים לבנים, כתמי חום ענוג וצהוב לוהט, ירקרק בהיר וצהוב ענוג. היצורים נופפו בכנפיהם הצבעוניות ורקדו באור השמש הילדים פתחו גם הם בריקוד וחוללו עמם...
כך, ידידי הצעירים, נבראו הפרפרים...
2013, אוג׳ 10 קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!