שלמה שפירא
"עלילות עיראק" ל- יאני אבידוב, הובא לבית-הדפוס על-ידי עדנה קורנפלד,ספריה לעם בהוצאת עם עובד, 1959
לספק 30000 חטרי תמרים מעראק (מעיראק) / חששתי שמא יימצא בין "המקופחים" (היהודים!) איזה מחבל או מלשין...
(מחיר הספר: 750 פר')
...כעבור שלושה ימים שוב התכנסנו במשרד החברה, הרציתי לפני המנהל (שהיה יהודי!) את התכנית שנולדה...,קשה לי להסתגל לרעיון, כי כבר עתה, בראשית צעדי, אני נתקל בקיר אטום. היכן בן-ציון, שהיה נוטל בידו עפרון ומותח קו ישר על פני הרים ותהומות ואומר: "כך צריך לנסוע ואפשרות אחרת אין, כי אם לאו ימותו החטרים".אני יודע כי מוטל עלי למצוא אניה, למצוא אותה בכל מחיר ובכל הדרכים, אם לאו, ימותו החטרים שטרם נולדו, החטרים העומדים עדיין בגני התמרים של ממלכת עיראק. והנה, אם אפילו בדולרים הטובים אשר בכיסי אינני מצליח לשכור אניה, כיצד יעלה בידי לקנות את התמרים? לבסוף מגיע אני למסקנה, שעלי לחתור תמיד לקראת המטרה הקרובה בלבד, ולאחר שזו תושג, נלך הלאה, שלב אחרי שלב. באתי לאיטליה כדי לשכור אניה ועלי למצוא את האניה הזאת... (עמוד 102)
...בהגיענו אל מחוז-חפצנו, בית-מידות הדור, הוצגתי לפני בעל הבית, סוחר עשיר מאפגניסטאן, איש ערום כנחש,...אין פלא איפוא, שהאיש גילה ענין רב בעסק שהצעתי לו, ומה גם שרמזתי לו כי אין זו אלא התחלה, וכי יש בדעתי לבצע מדי שנה בשנה, בעשר השנים הקרובות, עיסקאות דומות. בהמשך שיחתנו הביע האפגניסתאני את הסכמתו לספק לי 30000 חטרי תמרים מעראק ולהעבירם לחורמשאהר, באופן שב-25 במארס (1955!) יהיו מוכנים לטעינה. הוא סיפר לי, שכבר הספיק להתקשר עם שותף, מר ב., תושב חורמשאהר, ולא תושב סתם, אלא תקיף כל-יכול בעיר זו, איש השולט שם שלטון בלי מצרים, עד שכל המוסדות ובכלל זה המשארה, משטרת הגבול והנמל, כפופים לו בלבד...שותף כל-יכול זה יעבור את הנהר וייכנס לעיראק ואותי "יסנן" בחסותו. שם יקנה את החטרים ויעבירם בלילות בסירות לפרס... (עמוד 108)
...מעם מ. דרשתי שישלח לי, כפי שהוסכם בינינו בעת שהותי באיטליה, איש מטעם חברת-נסיעות, שיהיה מורשה לכוון את האניה מקפריסין לחיפה במקום לאיטליה. כעבור יומים קיבלתי מקבוצת כנרת תשובה למברקי:
6.3.55. בן-ניסן עבור אבידוב טהראן. בשמחה מאשרים מברקך. מחכים לפרטים על הגודל המוצע של הסחורה. בזה קשורה הכנת השטח. מזהירים בכל לשון לקבל רק זנים טובים בהתאם למדובר...
באחד הימים הגיעני מן הארץ מברק תשובה על מכתבי בענין עיסקת האורז. כזכור, שלחתי, בעקבות הידיעות שקיבלתי במשרד החקלאות הפרסי, פירוט של סוגי האורז המצויים בשוק ומחיריהם. עתה באה התשובה:
7.3.55. בן-ניסן עבור אבידוב. האורז לאנשים לא בא בחשבון בגלל הטיב. האורז לבהמות בגלל המחיר...ועתה בשובי מחורמשאהר, חזרו עם כל מיני הצעות למכירת חטרים, ואני נאלצתי לקבל את כולם ולדבר עם כולפ, ומנפטרתי מהם באו תחתפ אחרים, ולא היה קץ לשיחות ולדיונים ולהצעות כשם שאין קץ לכוח ההמצאה של יהודים...השתדלתי לדחות את הקהל הזה בלך ושוב, כדי להרוויח זמן. השתדלתי להתחמק מתשובה שלילית ברורה, פן יתגלה להם הסוד שהחטרים כבר בידי. חששתי שמא יימצא בין "המקופחים" (היהודים!) איזה מחבל או מלשין...לבסוף לא נותר עוד ספק בלבי, כי מעשה ידיו של מיודעי רב-התחבולות ד. שהרי לא איש כמוהו ישלים עם העובדה שתבוצע עיסקה כדולה והוא לא ישתכר ממנה פרוטה.
אולם בעצם הימים האלה ניתכה עלי מהלומה בלתי-צפויה, שהעמידה בצל את ענין היהודים הטרדנים ומנהיגם דודף-הבצע.
...באחד הימים, 18 במארס, גילה לי (האפגניסתאני) לפתע את לבו. אמנם, אמר, בחורמשאהר כבר מרוכזים כ-60000 חטרים ותוך 3-4 ימים יובאו כל השאר,...מסר לי הסוכן המקומי של חברת-האניות, כי שום אניה כזאת לא עברה עדיין את תעלת-סואץ...חזרתי הביתה מבולבל ומדוכא ולפני עיני מראה האימים של 75000חטרי-התמרים, המונחים בחורמשאהר ונשחתים בשמש הלוהטת... (עמוד 142)
...במשך שבוע רב-מתח זה נמשך במלוא התנופה המאבק על האניה. מברקים באו ומברקים הלכו. זירזתי בלי הרף את החברים בישראל ובאיטליה לפעול להחשת בואה של הספינה, ולבסוף, בעוד מלחמת-העצבים עם ד. בעיצומה, קיבלתי ממנהל החברה באיטליה את המברק הבא:
גינואה 7.4.55. בן-ניסן עבור אבידוב. "סימייון" הגיעה אתמול ליעד. לפיכך תהיה בבצרה 16-20 באפריל, אבנסון (עמוד 163)
...לפנות ערב באה סוף-סוף התשובה: הכסף הועבר זה עתה לפרס ויעמוד מחר לרשותי. יצאתי מן החדר כחבוש היוצא מבית-האסורים. למחרת יום ששי, 30 באפריל, באה הודעה שהאניה עברה זה עתה ליד חוף בצרה ולפנות ערב תגיע אלינו. בשעה חמש בערך הופיעה באופק והתקרבה אל הנמל. (עמוד 179)
...ב-10 במאי המראתי לציריך... (עמוד 182)
...כשלוש שעות לפני הגיענו לחיפה התקשרתי באלחוט עם שלטונות הנמל והודעתי להם על בואנו. כעבור שעה קיבלתי תשובה, כי מסרו על כך למפקח על יבוא צמחים בנמל ומבקשים לדעת, אם יש בידי רשיון-יבוא ותעודת-בריאות... (עמוד185)
...כ-5000 חטרים נשלחו לנטיעה ביטבתה, השאר הועברו לעמק בית-שאן. כ-8000 חטרים נתקלקלו...
2013, אפר׳ 19, קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!