שלמה שפירא
"מערב הגליל / לקט מאמרים", מלקט וערך צדוק אשל / על יחיעם במצור
בהוצאת קצין חינוך ראשי, ענף ההסברה/מדור ידיעת הארץ/ ביה"ס הצבאי לחינוך/היחידה להדרכה ידיעת הארץ, אפריל 1979.
מהפרק "יחיאם במצור":
החלטת האו"ם מ-כ"ט בנובמבר 1947, הוציאה את יחיאם מתחומה של המדינה העברית המוצעת. הנקודה הייתה מוקפת כפרי אויב חזקים ועוינים.
"לא חששתי בתקופה הראשונה לאפשרות של כיבוש הנקודה", קובע מי שהיה מפקד המקום בזמן המצור, גרשון צבי. "בראש ובראשונה, לא האמנו, כי אפשר לכבוש נקודה בה יושבים יהודים. נוסף לכך, מצבה הטופוגרפי של הנקודה - היותה שוכנת במבצר על גבעה רמה - אפשר תכנון הגנה חזקים במקום.
"חששתי בעיקר מפני מצור ממושך והתחלנו להתכונן לקראתו. ..."כל אורח החיים במבצר נקבע על ידי ה"הגנה" לפי צורכי הביטחון...
ניתוק המגע עם הערבים לא היה מוחלט. ערבים בודדים הוסיפו לבקרנו, אם כידידים ואם כ'ידידים'...בעל אטליז מתרשיחא, מנוסה במלאכת ההברחה, מרבה לבקרנו ומספר על אספות נלהבות בהן אוספים כספים למלחמת-הקודש ביהודים.
"בתחילת ינואר הביא לנו טבק מוברח ואגב כך סיפר, כי עומדים להתקיפנו בו ביום. באחד הימים לא בא בצהריים כמנהגו תמיד, אלא עם שחר, שעה של חילוף משמרות. אחד החברים, שנתאחר ונשתהה בעמדה, הבחין בערבי, כשהוא עובר את הפשפש וחודר בזהירות לחצר; הוא כיוון אליו את נשקו וציווהו לעמוד. יתכן כי היה בביקור זה מעין סיור-גישוש כדי לקבוע את נקודת התורפה במערכת השמירה שלנו. לימים התברר, כי 'ידיד' זה לא היה אלא מורה דרך לאנשי הכנופיות.
"דרוזי אחד היה בא אלינו לפרקים ומביא ביצים וירקות. שילמנו לו ביד רחבה והוא הוסיף לבקרנו בתקופת המצור."
5.10.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!