שלמה שפירא
"הסיירת בפעולה - ממעלליה של סיירת שריון" ל- אלי פרנק (א. פראנק), הוצאת עוזי, 1967
בספר הקדשה:
ספר זה מוקדש לאנשי החרמ"ש, במיוחד לשניים מידידי שנפצעו במהלך הקרבות, ולסמל-ראשון אברהם לוי, שעל-פי סיפורו נכתב הספר.
...מנוסתם של כוחות הרגלים והשריון המצרי מאזור סיני דרך המעבר הצר של המתלה, יצרו מקום פקק-תנועה ענק. אלפי מצרים שניסו לפלס דרך לתעלה עם רכבם ושריונם, לא היססו להשיב אש.
מטוסי חיל-האוויר, שכבר בשעות הבוקר של אותו יום חסמו את פתח היציאה מן המתלה בהפגזה מרוכזת, מנעו תנועה שוטפת...
"הם חשבו להגיע לתל-אביב," העיר מישהו. "ולהשליך אותנו לים. מדוע לא נעשה אנחנו להם אותו דבר. נפלוש לקהיר ונשליך אותם לסואץ"...
"רשום, רב-סרן, רשום את הקליעות", אמר המג"ד לבני. "אני רושם. זה נראה קצת משעשע, אבל זה טוב בשביל הסטטיסטיקה, האין זאת?"
"זה טוב להרבה דברים. אני בטוח שהמלחמה הזאת תיכנס להיסטוריה, ושיטות הלחימה ישמשו ללימוד במשך שנים באקדמיות הצבאיות".
"האין אתה מחמיא לעצמך, מג"ד?" שאל בני.
"אני אינני ולא כלום אני בסך הכול בורג במכונה האנושית הגדולה הזאת, הקרויה צה"ל".
"כן, מכונה אנושית מופלאה", העיר בני לעצמו ואחר כך רשם, "שלושים ושתיים פגיעות מצוינות"...
"חיים!" קרא המג"ד, "תן לי את המפקדה".
כעבור שלוש דקות נוצר הקשר, והמג"ד ביקש סיוע אווירי כדי לסיים את המלאכה אחת ולתמיד.
"סיוע אווירי בדרך אליך, מפקד", נאמר בשדר החוזר, "החזיקו מעמד".
שני מיראז'ים הגיחו מצפון סמוך לשעה חמש, וצלפו בדייקנות בכל כלי הרכב שעמדו להיכנס אל תוך לוע הקניון...
למרות כל הנזקים והאבדות בנפש שנגרמו להם, מספר החיילים שנותרו בחיים היה רב מהכוח שלנו. היו שם כשלוש מאות איש לפחות, לכולם בקשה צנועה אחת, שניתן להם מים, ונניח להם לחזור לתעלה.
"לא נוכל להתאכזר אליהם, המפקד", אמר החובש היחידתי למג"ד.
"נקציב להם כמה ליטרים בשבילם. גם לנו אין הרבה"...
...קרני השמש הראשונות הפיצו אור זהוב-לבנבן על פני המדבר. אלמלא העייפות הרבה,...איש לא חשב להתפעל ממשהו...
21.04.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!