שלמה שפירא
"מורשת גבורה -פרקים מספרות ישראל" - ליקט וסידר זרובבל גלעד, מהדורה חמישית מתוקנת, הוצאת "מערכות" ע"י "קרית ספר", תשי"ב (מהדורה ראשונה יצאה לאור בחוה"מ סוכות שנת ת"ש)
יוסף טרומפלדור מספר על אחד מחיילי הגדוד -חרדי - , ורטהיימר שמו, שנלחם עמו בחזית הגליפולית. השנה היתה, כנראה 1914-1915
....הלוחמים היהודים רצו להיות בקרב, בשורת הלוחמים, ורק בשדה המלחמה שבארץ ישראל...אבל הגנרל האנגלי היה גם דיפלומט ובאסיפה הגדולה והמכרעת, שהיתה באויר המחניק של אותו הצריף (באלכסנדריה), אמר לבסוף את הדברים האלה:
"העם האנגלי מדבר עתה מתוך גרוני וקורא אל העם העברי לידידות. ידידות זו תמשך בוודאי גם בימים הבאים, בפלשתינה העברית. היש עם לבבכם ללחוץ את היד המושטה לכם או לדחותה?" והגנרל קם ואחריו כל הפמליא שלו.
אז קפצנו כולנו ממקומנו בבהלה: מה לענות?
לפנינו - דוגמא להתנדבות למלחמה של חרדי מארץ ישראל בשנת 2015. מסרבי הגיוס היום לצה"ל החרדיים - תלמדו פרק זה!
עם ערב נתפזרו צעירי ארץ-ישראל חבורות חבורות ברחובות אלכסנדריה ונתנו קולם בשירי ארץ-ישראל. וכעבור ימים אחדים צץ מחנה חדש בסביבת אלכסנדריה, ומתוכו נשמע במרחבי האויר קול פקודה, הניתן בעוז ובדיוק בלשון העברית. כל יום נתוספו בשורותינו חברים חדשים, רבים ביניהם מפועלי ארץ-ישראל ומ"שומרים".
ובבוא עם הבאים "ורטהיימר" הצעיר בלוית אביו, בחור מרושל וצנום זה. מיד הקיפוהו החברים ולגלגו על פאותיו הארוכות, על תלבשתו ועל מבנה גוו החלוש. אולם האב לא הסב למלעיגים ושאל:
היכן המקום שבו נרשמים ללגיון?
הביאו אותם אל אהלי, והאב פנה אלי בזו הלשון:
"אדוני, בני זה רוצה ללכת למלחמה בעד ארץ-ישראל.קחנו נא. היינו ממקבלי ה"חלוקה" בירושלים, ואנשים כמוך סבורים בודאי, כי רק "החלוקה" מנת חלקנו ורק היא יקרה לנו - אבל הדבר אינו כן. בני ילך בשם ה' למלחמה וישפוך את דמו, אם יהיה צורך בכך. ובזה יוכיח, כי ארץ-ישראל יקרה לנו לא פחות מאשר לכם...
...מעתה אהיה חייל כדבעי, אדוני הקפטן! - אמר אלי
... -מפחד הנך?!...עתה אחרת את המועד...ואולם פחדך מוקדם הוא...
הוא הרגיש שלא הבינותיו יפה וענני מיד:
"לא, לא, אדוני. לא מפני הסכנה אני ירא. לא מפני המות...אבל ירא אני שמא לא אעמוד בנסיון, שמא ירך לבי שם...ואז אמיט חרפה...על היהודים...ואנו - הלא למולדת יוצאים למלחמה...
אני יעצתי ללכת לישון ולעזוב את המחשבה על אפשרות של מורך-לב ורתת...
...ולא נמצא איש אשר ישים נפשו בכף.
...ובעוד כל העומדים ממשיכים להסס מבלי דעת מה להחליט, יצא ורטהיימר מבין השורות האחרונות. הוא יצא כנכלם. דומה היה כי בוש הוא להסב אליו עיני רבים, אבל הוא קרב אל שר הגדוד ואמר:
הנני, שלחני!
...היד השקטה והבטוחה של ורטהיימר אחזה בהן ומשכתן קדימה. הוא הלך במנוחת נפש\, כאילו לא קרה דבר מסביב. משני עברי הכיכר הביטו אליו החיילים מתוך עצירת הנשימה, בדובבם בלחש: בן-חיל, בן-חיל!
עוד צעדים אחדים, ורטהיימר ימצא מסתור בחפירות ויגיע אל מטרתו. אבל הנה פתאום התנודד, התאמץ וצעד עוד צעד אחד - ויצנח.
ידים חביבות הושטו לו מתוך החפירות...ואת הפרדות ואת כלי הנשק משכו אחריהן. הכל הגיע למועד, אבל ורטהיימר הרגיש את עצמו ברע...עבר שבוע ומאלכנדריה הודיעונו, כי ורטהיימר מת.
נוצחנו (הכוונה-הוויתור להילחם מחוץ לפלשתינה) וענינו כי מסכימים אנו לכל, בלי כל תנאים.
הרקע לקטע: מן הויקיפדיה
בגלותו במצרים, בשנת 1914, פנה אל טרומפלדור זאב ז'בוטינסקי שהגיע לשם, בהצעה לשיתוף פעולה בהקמת גדוד של מתנדבים שיעמידו עצמם לרשות ממשלת בריטניה ויצטרף למאמץ המלחמתי הבריטי ול"שחרור" ארץ ישראל. הבריטים סירבו להצעה להקים יחידה יהודית לוחמת והסכימו רק להקמת יחידה של מובילי פרדות שתישלח לחזית טורקית כלשהי.
טרומפלדור היה בין תומכי ומקימי "גדוד נהגי הפרדות". כמפקד הגדוד מונה הקולונל האירי ג'ון פיטרסון וטרומפלדור מונה כסגנו. הגדוד הועבר לגליפולי שם השתתף ככוח עזר להעברת אספקה לכוחות אנזא"ק (גייסות מאוסטרליה ומניו זילנד). טרומפלדור ביצע גם בגליפולי מעשי גבורה, אם כי מפקדיו פקפקו ביותר בנחיצותם.
טרומפלדור היה הרוח החיה בגדוד. הגדוד שסבל מבעיות משמעת קשות לרבות ניסיונות עריקה ומרד, מורל נמוך, ותפקוד ירוד, החזיק מעמד, בקושי, אך ורק בזכות השפעתו המוראלית ומסירותו של טרומפלדור לאנשי הגדוד ודאגתו לכל צורכיהם. פרשה שהשפיעה על טרומפלדור קשות באותה תקופה הייתה המלקות והעונשים הגופניים האכזריים שקיבלו החיילים היהודים מידי הקצינים הבריטיים. בנובמבר 1915 התמנה טרומפלדור למפקד הגדוד בפועל, אולם חודש לאחר מכן החליטו הבריטים לפזר את הגדוד. שרידי הגדוד - אלה שלא חלו, ערקו או מתו, חזרו מצרימה. טרומפלדור עשה מאמצים נואשים לשמר את הגדוד למרות התפוררותו המוסרית, העריקות ואף מעשי הפשע, ויחסם העוין והמתנכר של הבריטים. עם שחרורם, הפגינו אנשי הגדוד הרעבים בדרישה שיקבלו עבודה או שיינתן להם להגר לארצות הברית.
2013, אפר׳ 3, 15:41
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!