שלמה שפירא
"50 שנות מסירות - יובל 50 למרכז הרפואי קפלן", עריכה והפקה: אהרון לפידות, טקסט: אורלי רפמן, תחקיר נוסף: רונית מוזיקנט, עיצוב ועריכה גרפית: צרפתי חדד, עדי רווה-חסיד, עריכה לשונית: ויוי אביטל, צילומים: רותי פרישברג, עדנה גולדמן, רחל סגל, 2005
החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר אותם כדי לספרם" (גבריאל גרסייה מארקס)
פתח דבר - יוסי בר-אל
חמישים שנות קיומו של המרכז הרפואי קפלן, מקפלת ב תוכן "פיסת חיים" בהיסטוריה של התפתחות הרפואה במדינת ישראל, ובהתפתחות העיר רחובות והערים והיישובים הסמוכים לה. התפתחות בית החולים שזורה באופן הדוק בהתפתחות המדינה, והשלבים השונים של המדינה הצעירה מיוצגים גם בהיסטוריה של בית החולים. היו אלה שנים של תמורות בכל שטחי החיים במדינת ישראל, שנים של פיתוח, קליטת עלייה, התמודדות עם מלחמות וטרור ועוד.
גבריאל גרסייה מארקס כתב בהקדמה לספרו האוטוביוגרפי "לחיות כדי לספר": "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם". לאחר חמישים שנה, דור המייסדים של בית החולים הולך ופוחת, וההיסטוריה של בית החולים בשנותיו הראשונות כפי שזוכרים אותה הותיקים - היא העדות לצמיחתו והתפתחותו של בית החולים במשך יובל השנים. היא גם העדות לאופיו המיוחד של בית החולים, ל"רוח היחידה" שאפיינה אותו בשנותיו הראשונות, ומהווה ערך בלתי נפרד מההוה, וצוואה לעתיד...ספר זה מקפל בין דפיו 50 שנה של עשייה, של אלפי עובדים מסורים...ספר זה מהווה עדות והוקרה לכל העובדים שעבודתם המסורה במשך חמישים השנה, הביאו אותנו למעמד של מרכז רפואי מתקדם...
תוכן:
מכמה צריפים ליד פרדס-למרכז רפואי מודרני, ימים ראשונים, קפלן משנה את פניו-גדול וגבוה, רפואה בצל המלחמה, הכל נשאר במשפחה, קפלן-תמונת מצב, הצוות הסיעודי-בזכות המסירות, על ההוראה והמחקר המדעי, חיוכים בהתנדבות, בפתח האלף השלישי
עמוד 114
חוזר לעזה על הרגליים
בקיץ 1998נהובא לקפלן ילד פלשתיני מעזה, שאיבד את היכולת ללכת בשל זיהום קשה שתקף את רגליו. הנסיונות לרפאו בעזה כשלו והילד, עבד אל מסאווי חווג'עי, הובא לקפלן. כאן טופל הילד על-ידי צוות ממחלקת אורתופדיה ילדים, בראשות ד"ר אילן בן יצחק - שהצליח להעמידו שוב על רגליו.
עמוד 36
התרומה של פולה בן גוריון
ד"ר כנעני צבי שניהל את מרפאות בית חולים קפלן מ 1954-1981: "בין החולות עם מחלות ראומטיות אושפזה יום אחד פולה בן-גוריון. כך הכרנו באופן אישי גם את בן-גוריון, שהיה, כפי הידוע, מסור לאשתו. כאשר עמדה פולה לעזוב את בית-החולים שאלה במה אפשר לעזור לבית-החולים. מסרנו, שהמחלקה הפנימית זקוקה למכשיר לרישום אלקטרוקרדיוגרם, ומחלקת הילדים למאוורר ותנור לחימום. כעבור מספר שבועות שלחה לנו פולה את הכסף הדרוש, לא בצ'ק אחד אלא בעשרות צ'קים על סכומים לא גדולים, שהוכיחו שהאישה הזאת טרחה בעצמה לבקר בעשרות מוסדות של ההסתדרות ולבקש תרומה עבורנו".
2012, ספט׳ 1, 15:34
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!