שלמה שפירא
גלובליזציה ומתקפת האינטרנט העולמית: 31/01/2001 -- "נגע בממלכת האינטרנט מציב שאלות קשות בפני חברות סגורות ושמרניות החפצות לשמר את עולמן התרבותי ואינן רוצות להיבלע בפני האמבה האמריקנית. אז מה עושים, ב- "ערב הסעודית" לדוגמה, נוכח מתקפת האינטרנט העולמית ..."
הערה שלי: יש גם טוב באינטרנט.
כביולוג - לא הייתי מכנה את ארה"ב - "האמבה האמריקאית". אוי ואבוי לעולם, אם מנהיגת העולם תיראה בעינינו כאמבה / כ- יצור שאורך חייו כמה שעות! כי, כאשר אמבה בולעת לקירבה דבר מה, שטח הפנים שלה, שדרכו משיגה את מזונה - קטֵן לעומת נפחה ומזדקנת ומתחלקת.
אם לדייק - ניתן להצביע על תכונה אחרת באמבה, - במובן של "פגוציטוזה" = בליעת חמרים רעים התוקפים אותה. דוגמה לסוג של הישרדות במלחמת הקיום עם אינטרנט טוב.
****************************
נגע בממלכה
מאת: יהושע טייטלבאום | 31/01/2001
האינטרנט מציב שאלות קשות בפני חברות סגורות ושמרניות החפצות לשמר את עולמן התרבותי ואינן רוצות להיבלע בפני האמבה האמריקנית. מה עושים, בערב הסעודית לדוגמה, נוכח מתקפת האינטרנט העולמית
הדילמה
גלובליזציה היא המנטרה החדשה של המאה ה21-. דומה שהכל רוצים לקחת חלק בתהליך, שאחד הכלים המרכזיים שלו הוא האינטרנט. עמדתו של תומס פרידמן מה"ניו-יורק טיימס", מחבר רב-המכר "הלקסוס ועץ הזית: להבין את הגלובליזציה", הינה נחרצת: אותן מדינות שאינן פתוחות דיין לאפשר זרימה חופשית של מידע ייוותרו מאחור. עם זאת, פרידמן עצמו, הגורו של הגלובליזציה, מודה כי התהליך גם "מייצר מגמת-נגד חזקה מצד אלה שהמערכת פגעה בהם או הותירה אותם מאחור".
הגלובליזציה, לדברי תומס פרידמן, היא גם גורם להאחדה, כלומר לאמריקניזציה. להשתלטותה של התרבות האמריקאית מתנגדות חברות רבות, החוששות כי תרבותן וערכיהן ייבלעו על-ידי האמבה האמריקאית. הגלובליזציה אף עלולה לסכן את מדיניותן של ממשלות שונות: פרס נובל לשלום הוענק ב1997- לג'וֹדי ויליאמס, אמריקאית שנאבקה למען איסור על הטמנת מוקשים. חמש המעצמות הגדולות התנגדו לאמנה לאיסור מוקשים, אך ויליאמס התמידה במאבקה. מה הנשק הסודי שלה, היא נשאלה. אי-מייל, השיבה.
הגלובליזציה היא אפוא ברכה וגם קללה. טבעי לנסות ליהנות מן היתרונות הגלומים בה, אך אם חברה איננה חלק מהמערכת האמריקאית ההומוגנית, או אם קיימת התנגדות פוליטית לזרימה חופשית של מידע, הרי הגלובליזציה והכלי הנושא אותה, האינטרנט, מציבים שאלות קשות.
הדיון
ערב-הסעודית היא חברה שמרנית מאוד. מייסדיה ביקשו ליצור דימוי של מי שאינם מבקשים רווח לעצמם, אלא לכונן מדינה איסלאמית טהורה בערש לידתו של האיסלאם. המדינה רואה באיסלאם את חוקתה, והיא מבקשת להתנהל אך ורק על-פי האיסלאם, כפי שיקבעו זאת חכמי הדת, ה"עוּלָמָא". בה בעת רואה עצמה ערב-הסעודית כארץ מודרנית, ואפילו כארץ שהגיעה לאיזון אידיאלי בין המודרני לבין המסורתי.
מובן אפוא כי הסעודים גילו זהירות יתרה בשאלת האינטרנט ודנו בהרחבה בסוגיה זו. היו מהם שראו ברשת ניסיון מחוצף להתמערבות: "כיוון שהסכמת לאמץ את כליה של הציביליזציה הזאת, לרבות מפעליה, כלי-הנשק שלה ומחשביה, שומה עליך לאמץ גם את רעיונותיה וערכיה", מתריע בעל טור ב"אליום".
עבדאללה בן עבד-אלמוחסין אלתורכי, השר הסעודי להקדשים והנחיה דתית והוגה דעות שהרבה לכתוב על מה שאפשר לכנות "ההשקפה הסעודית" על האיסלאם, כתב כי חסידי הגלובליזציה מבקשים לקדם את הדמוקרטיה המערבית בלי להביא בחשבון את המובחנות הדתית של חברות אחרות. לטענתו, שיטת ההתייעצות האיסלאמית (שורה) אינה מושתתת על רוב מספרי, אלא על הסכמה של מספר אנשים יראי שמים שנבחרו בקפידה, האמורים להגיע להחלטה ראויה. בשיטת הההתייעצות המוסלמית מנצח ההיגיון הטהור את עריצות המספרים.
המלך פאהד בן עבד-אלעזיז סובל ממחלות קשות מאז 1995, ובשמו שולט נסיך הכתר, עבדאללה בן עבד-אלעזיז. עבדאללה הפתיע רבים כאשר הנהיג שינויי מדיניות בכמה תחומים שנויים במחלוקת, ביניהם פיתוח התיירות, פתיחת דיון בשאלת מעמדן של הנשים, שחרור דיסידנטים איסלאמיים מן הכלא והכנסת האינטרנט לערב-הסעודית.
ב1997- נפתח בעיתונות הסעודית דיון בשאלת התרת הגישה לאינטרנט בערב-הסעודית. עד אז הוגבלה הגישה לבעלי חשבונות מיוחדים באוניברסיטאות. בראשית מארס הוטלה האחריות להקמת יחידה לענייני אינטרנט על ה-KACST (King Abd al-Aziz' City for Science and Technology).
כנס היסוד של הגורמים שביקשו לספק שירותי אינטרנט (ISPs) נערך במאי. ה-KACST, לדברי באדר אלבאדר, ראש צוות האינטרנט שלה, היתה אמורה לספק את השירות הבסיסי, כשספקי השירותים יתפקדו כקבלני מישנה. 227 הספקים שנרשמו לתפקיד התחייבו למלא את הכללים שקבעה ה-KACST לגבי רמת השירות ללקוחות. נאסר עליהם לאפשר גישה לאתרי פורנוגרפיה והימורים, או לבצע כל פעילות שתהווה הפרה של "הערכים החברתיים, התרבותיים, הפוליטיים, התקשורתיים, הכלכליים והדתיים של ערב-הסעודית". מתוך 227 הספקים אישרה ה-KACST 41 בלבד.
לצד ההגבלות הללו הסתבר גם שהסעודים מתכוונים להטיל צנזורה על האינטרנט. לדברי הוועדה נגד שחיתות בערב-הסעודית, שהיא גוף אופוזיציוני, חתמה הממשלה חוזה עם חברה בריטית שתסנן את האתרים המעוררים התנגדות ותפקח על הגישה לכל האתרים.
בפברואר 1998 הצהיר נשיא ה-KACST כי בתוך שלושה עד שישה חודשים תתחיל ההרשמה לציבור, וכי הכל יוכלו להרשות לעצמם את מחיר ההתחברות. הוא גם מסר פרטים נוספים על רצונה של הממלכה לסנן את הגישה לאינטרנט: "יצרנו 'חומת אש' או חיץ שימנע מאחרים לפרוץ לאתרים שלנו. לפיכך לא נחפזנו לספק את השירות. אנו מבקשים קודם כל לבער מן האינטרנט את כל ההיבטים השליליים". בחודש מאי פירסמה ה-KACST תנאים נוספים שבהם צריכים ספקי השירות לעמוד, לרבות הימנעות מחיבור לאינטרנט שלא דרכה. הציבור בערב-הסעודית החל להתחבר לאינטרנט לקראת סוף ינואר 1999.
זירת עימות
הופעתם של הדואר האלקטרוני והאינטרנט יצרה זירה חדשה – מרחב חדש להתגוששות שבין המדינה לאופוזיציה. הקבוצה הראשונה שנכנסה לזירה זו היתה האופוזיציה של ערב-הסעודית, בדמות הוועדה להגנה על הזכויות הלגיטימיות, ששלחה אי-מייל ופתחה אתר מתוחכם (www.cdir.net) בעקבות פילוג בארגון הוקמה התנועה לרפורמה איסלאמית בערב-הסעודית (www.miraserve.com). שני הארגונים פעלו מלונדון וקראו תיגר על הלגיטימיות האיסלאמית של המשטר. מאז קמו אתרים רבים נוספים של האופוזיציה, סונית ושיעית כאחת.
למשטר לא היתה כל כוונה להשאיר את האינטרנט בידי מתנגדיו האיסלאמיים, כפי שלא היתה לו כל כוונה להשאיר בידיהם את התקשורת הכתובה ואת תקשורת הלוויינים. הלגיטימיות של המשטר בערב-הסעודית מבוססת על התפיסה שהוא מייצג את הדרך האיסלאמית האמיתית. כל התנגדות לתפיסה זו נתפסת אפוא כמסוכנת במיוחד. המשפחה הסעודית פעלה משום כך להגן על המונופול שלה על האיסלאם, וכיצד אפשר לעשות זאת טוב יותר מאשר לשדר באינטרנט את התפילות ממכה וממדינה? חיש מהר הקימה הממשלה עוד אתרים כדי להפיץ את האיסלאם בנוסח משפחת סעוד.
בלימת מידע
פרטים מדויקים לגבי הדרך שבה הסעודים בולמים מידע בלתי רצוי לא נודעו לציבור, אך יש לנו מושג כללי. המחסום הראשון הוא צנזורה עצמית. אין סיכוי רב שאזרחים סעודים ינסו להגיע לאתרים, במיוחד לאתרים פוליטיים, שימשכו אליהם את תשומת לבן של הרשויות. המסנן הבא הוא ספקי השירות המקומיים, העלולים לאבד את | | |
בערב-הסעודית הנשים אינן חלק מכוח העבודה הרגיל, ואף אינן רשאיות לנהוג בעצמן. יש בכך הגבלה חמורה על יכולתן לצאת מהבית למטרות קניות, סידורים ויצירת קשרים חברתיים, ורבות מהן נאלצות לבלות שעות ארוכות בבית. דומה שעבור נשים אלה האינטרנט ממלא תפקיד חשוב ואולי אף משחרר |
| |
רשיונם אם יאפשרו גישה לאתרים אסורים. ספקים אלה אינם מחוברים ישירות לאינטרנט, וכל זרימת המידע עוברת דרך השרת המורשה העיקרי ביחידת שירותי האינטרנט של ה-KACST בריאד. כאן נעשית העבודה האמיתית. ככל הנראה משתמשים הסעודים בטכנולוגיה לסינון אתרים דוגמת Websense, שנועדה בראש ובראשונה לחברות דוגמת אמריקן-אקספרס, ג'נרל-מוטורס ואיי.בי.אם, המבקשות לפקח על השימוש שעושים עובדיהן באינטרנט. הטכנולוגיה פועלת בדרך של הצבת הבקשות לגישה מצד המשתמש מול מסד נתונים ראשי של יותר מ 1.5- מיליון אתרים. פרט לאתרים הפוליטיים והפורנוגרפיים הצפויים, כולל מסד נתונים זה גם אתרים המאפשרים לעקוף את ספקי השירות המורשים. Websense גם מאפשרת למנהל הרשת לחסום את הגישה לכל האתרים פרט לאתרים מסוימים. משתמשים המנסים לגשת לאתרים חסומים נתקלים במלה "אסור", בתוספת ההערה "כל נסיונות הגישה נרשמים".
הגישה לאינטרנט חסומה בפני רבים מהאזרחים בערב-הסעודית גם בשל תשתית גרועה ומחירים גבוהים. אף שיחידת שירותי האינטרנט מכחישה זאת, גם הסינון עצמו מאט את פעולת הרשת. סעוד כתיב, מנכ"ל חברת מערכות המידע והתקשורת Ofoq, טוען כי עלות הסינון איננה מוצדקת מבחינה כלכלית, והמשתמשים עצמם הם שצריכים להפעיל צנזורה. טענה זו ראויה לציון מפני ש-Ofoq מנהלת את ספק השירות( ArabNet (www.arab.net, חברה-בת של קבוצת המחקר והשיווק הסעודית, הוצאה-לאור השייכת לבני המשפחה המלכותית הסעודית.
אין ספק ששירות גרוע מגביל את השימוש, אך אזרחי ערב-הסעודית אינם יושבים בחיבוק ידיים כשמדובר בשירות אינטרנט גרוע. בעל טור ביומון "אלריאד" מתלונן מרה: "הנאתנו מהאינטרנט תמשיך להיות פגומה כל עוד השירות שאנו מקבלים לא יעלה בקנה אחד עם המחיר שעלינו לשלם תמורתו... אי-אפשר להשיג גישה לרשת משעה 18:00 עד אחרי 02:00". והוא מגיע למסקנה ש"חברת הטלקומוניקציה הסעודית חייבת לנו הסבר, לא רק כדי שנוכל לחסוך בדמי-המנוי המבוזבזים שלנו, אלא גם כדי להגן על עצבינו מפני נזק". נושא השירות הגרוע ממשיך להטריד רבים מאנשי העסקים בסעודיה, ועדיין לא ברור אם הממשלה תוכל לשפר את השירות מבלי להוריד את רמת הסינון והחסימה.
באוקטובר 1999 דווח כי מאות משתמשים עמדו לפתוח בשביתה, במחאה על התעריפים הגבוהים ועל החיבור האטי לאינטרנט. אך ככל משתמשי המחשב המתקדמים האחרים, גם הסעודים למדו לעקוף את מערכת הסינון. בספטמבר 2000 היה כתב אחד עד למקרה שבו סעודי צעיר שישב בקפה-אינטרנט בממלכה הצליח להוריד כתריסר תמונות עירום של נשים מאתר פורנוגרפי, אחרי כמה ימי נסיונות. ואכן, למרות המיליונים שהושקעו בסינון ובחסימה, הממשלה הסעודית יודעת היטב שלא תוכל לחסום הכל.
בהקשר זה בולט במיוחד הסיפור הבא: באוגוסט 2000 חסם המשטר בערב-הסעודית את הגישה למועדונים. לפני החסימה, יותר מ 60- אלף סעודים נרשמו ביותר מ 250- מועדוני יאהו!, ברובם הגדול אתרים מיניים באופיים (שיחות זימה, תמונות עירום, לסביות, הומוסקסואליות). במועדון הפופולרי ביותר, "המקום של הנערות הסעודיות", המתואר כ"מקום הלוהט לחתיכות סעודיות לוהטות בלבד", יש 7,000 חברים. מועדונים אחרים עוסקים בשאלות פוליטיות, דוגמת האופוזיציה האיסלאמית לממלכה, ויש בהם אזכורים מפורטים של אתרי האופוזיציה. אחד המועדונים המעניינים ביותר, "Saudi Proxies", מנוהל על-ידי אדם מניו-זילנד, והוא מביא מידע טכני מפורט המאפשר לעקוף את יחידת שירותי האינטרנט של הממלכה ואת מנגנוני החסימה.
אופי השימוש
במאי 2000 היו בערב-הסעודית על-פי ההערכה 130 אלף מחשבים המחוברים לאינטרנט. עדיין מוקדם להסיק מסקנות לגבי אופי השימוש הציבורי באינטרנט בממלכה הסעודית, אך תופעה אחת בולטת במיוחד: דומה כי יותר ויותר נשים משתמשות באינטרנט. בערב-הסעודית הנשים אינן חלק מכוח העבודה הרגיל, ואף אינן רשאיות לנהוג בעצמן. יש בכך הגבלה חמורה על יכולתן לצאת מהבית למטרות קניות, סידורים ויצירת קשרים חברתיים, ורבות מהן נאלצות לבלות שעות ארוכות בבית. דומה שעבור נשים אלה האינטרנט ממלא תפקיד חשוב ואולי אף משחרר. הוא פותח לפניהן זירה חדשה לחלוטין של איסוף מידע וחיברות, שאינה מחייבת יציאה מן הבית. עניין מיוחד מבחינה זו יש לאתר (www.lakianti.com), המיועד לנשים בלבד. נשים הן המנהלות את האתר, ונשים הזקוקות לעזרה טכנית יכולות להיות בטוחות שהן מדברות עם נשים בלבד. הנושאים שבהם עוסק האתר הם האיסלאם, סוגיות חברתיות והמשפחה.
ערב-הסעודית אינה החברה היחידה הנדרשת להתמודד עם מה שנראה כצדדים השליליים של האינטרנט. גם בארה"ב, מולדת האינטרנט, סוער הדיון בשאלה אם אין צורך בסינון בנושאים כמו פדופיליה או אלימות. ההבדל הוא שבארצות-הברית כל היוזמות הללו מקורן בציבור, בשעה שבערב-הסעודית הממשלה היא שמצנזרת את האינטרנט. גם אצלנו בישראל קהילות שמרניות אינן יכולות להתחמק מההחלטה אם לאסור את השימוש באינטרנט, על האפשרויות החיוביות הגלומות בו ככלי להפצת תלמוד תורה, כל עוד אי-אפשר להבטיח כי תועבות נוראות לא תמצאנה את דרכן אל הבית החרדי.
העולם נמצא רק בשלבים הראשונים של עיכול השפעות האינטרנט, ואין לדעת לאן תוביל אותו מהפכת התקשורת. ואכן, בביקור בבייג'ינג אתה נדהם מכמות מסעדות המקדונלדס הפזורות בכל מקום, אך עדיין אין להסיק מכך שסין השלימה תהליך של אמריקניזציה. כותב שורות אלו נתקל בקולגה, קומוניסטית עקשנית, שטענה באוזני שהתוצאה הסופית של הגלובליזציה תהיה קומוניזם עולמי.
ד"ר יהושע טייטלבאום הוא חוקר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל-אביב, המתמחה בהיסטוריה ובפוליטיקה של חצי האי ערב. מאמר זה פורסם ב- "ארץ אחרת" גיליון מספר 2, 2001.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!