שלמה שפירא
מי הם הצמחים: איזמא, אגא ובָאְשה שמוזכרים במסכת תלמודית?
מרדכי א' וייכסלפיש ניסה לזהות זיהוי בוטני את הצמחים האלה באמצע שנות החמישים במאה שעברה.
"איזמא" ו- "אגא" זוהו (סופית?!). האם יש עדיין צורך לפשפש ב-"באשה" כצמח בפני עצמו, למרות פסיקת ה"חילוף"?
במסכת תוספתא נמצאת הגדרה כללית של ירק ואילן (פ"ג הט"ו): "זה הכלל, כל המוציא עליו מעיקרו הרי זה ירק, וכל שאין מוציא מעיקרו הרי זה אילן". ובאותה מסכת (כלאים פ"א, הי"א-י"ב) איזמא נזכרת כדוגמא לירק, ו-אגא כדוגמא לאילן. שתי ההלכות האלה, הנוגעות לדיני כלאיים, משמשות אצל הגאונים והפוסקים בסיס להבחנה בין ירק ובין אילן לגבי ברכות הנהנין. שני הצמחים האלה שמופיעים בדרך כלל יחד בספרות חז"ל, מצביעה על המשותף שביניהם, אף על פי שאיזמא נחשבת לירק ואגא - לאילן.
הראובני (רובינוביץ), איינהורן, לֵו וחוקרים רבים ומביניהם חוקרים מהמאות הקודמות, כמו הגרמני Rauwolf מסוף המאה הט"ו ניסו לזהותם, ובא מרדכי א' וייכסלפיש באמצע שנות החמישים של המאה שעברה וניסה לזהותם, והייתי נזהר ואומר שהזיהוי כמעט מדוייק. ב"לשוננו" כרך ל"ד בהוצאת האקדמיה ללשון העברית, תש"ל הופיע סיכומו הזיהויי.
ובסיכום, הוא מציע:
"איזמא" - הוא שברק קוצני, ו- אגא - הוא הגה מצוי. זהוי איזמא גורר אחריו הצעה חדשה לזיהוי ה"באשה" המקראית, שעד עתה "באשה" היתה מזוהה כשמו המקראי של שברק קוצני, ו"איזמא" מזוהה כשמו בלשון חכמים. היה חילוף שמות בין "באשה" ו- "איזמא, וכנראה, זמן החילוף היה לכל המאוחר בתקופת התנאים, וכנראה בהשפעה הארמית.
"איזמא" ו- ,אגא" הם צמחים נפוצים ובעלי חשיבות כלכלית, ואולי משום כך הם מוזכרים לעתים תכופות בספרות חז"ל. חשיבותם מתבטת בתועלת שהביאו, כאמצעי הסקה, וכן כפונדקים לכשות, ששימשה כתבלין ליין. צמחים אלה הביאו גם נזק כעשבים רעים בשדות.
2013, יולי 15, 10:01
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!