שלמה שפירא
"אַיְנֵאִיס" (Aeneidos-Aeneas) ל- פּוּבְּלִיוּס וֶרְגִילְיוּס מָרו (P. Vergilii Maronnis) ,
תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ו- מפתח (חשוב מאד למי שקורא את הספר!):
שלמה דיקמן (Salomo Dykman),
ספרי מופת מספרות העולם בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים בשותפות עם מוסד ביאליק, 1962,
511 עמודים
This publication was made possible in part through a gift of funds by the people of the United States through their Congress
בספר הקדשה:
לזכר נשמות
אדוני אבי מורי
ר' שמואל אהרן בן נחום ז"ל
אמי מורתי
שרה בת שלמה זצ"ל
מורי מנחם שטיין ז"ל
שלימדוני לאהוב את עמנו ושפתנו
ייקום ה' את דמם
ולזכר נשמת מורי מתתיהו שהם ז"ל
יהי זכרו ברוך
בעותק הספר שברשותי, הקדשה בכתב-יד:
8.6.66
למורי,
מר אברהם וסרמן
דורון
על אשר היישיר דרכי
ללימודי ההסטוריה
בברכה
לבקוביץ זהר בוגר ב.ס.!
בהסטוריה כללית
cum laude
מן המבוא:
רבה היתה השפעתה של יוון על ספרות רומא ואמונתה. טובי המשוררים הרומאיים מתקופת הקיסרות ראו את עצמם רק כיורשיה ותלמידיה של ספרות יוון העשירה והענפה, שהיתה להם למופת ולמורה-דרך ביצירתם. ואף-על-פי-כן כל הבא לשלול מן הספרות הרומאית את מקוריוּתה ועצמיוּתה, אינו אלא טועה. הרומאים לא היו סתם מחקים את הטופס היווני: אפילו השתמשו בתוכן העתיק, הלבישוהו צורה לאומית משלהם, הפיחו בו רוח-חיים חדשה ויצרו ספרות מקורית שבקומתה ובצביונה היא משמשת מופת לדורות...על אדמה פוריה זו צמחה ספרות חדשה שתחושת ההיסטוריה האקטוּאלית, המתרחשת לעיני יוצריה ובוניה, מפעמת אותה מתוכה והיא תכונת-יסוד בה.
את אבן-היסוד לאפוס הרומאי ובייחוד לקומדיה הרומאית הניח לוקיוס ליוויוס אנדרוניקוס (עבד יווני שבוי-מלחמה...הוא פתח למעשה אתתקופת האפּוֹס הרומאי ושימש דוגמא לחלוצי הספרות הרומאית...המשוררים האפיים שקמו אחרי אניוס לא זכו לפרסום רב כמותו,...עד קום אביר המשוררים הרומאיים, פּוּבְּלִיוּס וֶרְגִילְיוּס מָארו, שנפח באפוס הלאומי רוח-חיים חדשה והעלה את שיר-העלילות לשיאים לא שערום אבותיו...
שורות לדוגמא מן הספר:
את אדמתנו חרשנו - חַיָּל חֲסַר-אֵל יירשֶׁנָּה;
ריב-אזרחים וּמָדון. הלזאת את שְׂדותינו זרענו?
שוב מופיעה העלמה וְאִתָּהּ מלכותו של סָטוּרְנוּס:
זֶרע חדש מִגָּבְהֵי השמים שֻׁלַּח אֱלֵי אָרץ.
צדק וָעָוֶל רֵעִים - רק מדון ומלחמֶת סַבּוּנוּ.
רשע לובש ופושט צורותיו! אין כבוד למחרשֶׁת!
שַׁמּוּ שׂדות וְכָרים, כי נטש אדונם את הארץ,
אף החֶרְמֵש הֶעָקם כֻּתַּת כבר לְלַהַב החֶרֶב
הוי, אשריכם, יושבי הכפרים! לוּ יָדֹע יָדָעוּ
אֹשֶׁר חֶלְקם כי עָצַם! הן הרחק מקרבות ומלחֶמֶת
אֵם-אדמה בִּצְדקה מזונם מספֶּקֶת בשפע.
2013, מאי 29, 09:13
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!