שלמה שפירא
צ'ארלס פול פרוינד מתעמת עם אדוארד סעיד במאמר "אלפיים לילה ולילה - קץ ביקורת האוריינטליזם", "מקרוב" גליון 8, כתב עת לספרות וחברה, אביב 2002, עורכים: גדי טאוב ונסים קלדרון.
התקשורת היא סטריאוטיפי וסכסני (אדוארד סעיד) ובמקום לבקר את מדיניותה של ארצות הברית, תקפה התקשורת כולה כמקשה אחת את "המזרח התיכון והאסלאם" (בעקבות אירועי האחד-עשר בספטמבר)
מהו אוריינטליזם?
בספרו זיהה סעיד את התופעה כשיטה פוליטית, תרבותית ואינטלקטואלית, שבעזרתה "מנהל" המערב את יחסיו עם העולם המוסלמי זה מאות שנים. התחבולה המרכזית שעליה מבוסס התהליך היא רדוקציוניזם מעוות. בקצרה, טענתם של סעיד וצבא המבקרים, האינטלקטואלים והעיתונאים שצעדו בעקבותיו, היא שהאורייטליזם הציג את המזרח ואת אנשיו כזר מוחלט, כ"אחֵר". אחֵר זה - שצבעו כהה על פי רוב - היה נחות מן המערב בכול: בלתי נאור, ברברי, אכזר, פחדן, משועבד לחושיו, תבוסני, וראוי באופן כללי לבוז. לאחֵר שעיצב במונחים משפילים אלה אחר מזרחי, הציב עצמו המערב במרכז השיח שלא בא אלא להאדיר את עצמו כהיפוכו המוחלט, הנאור והמתקדם...
...ביקורת האוריינטליזם ביססה את האשמותיה הקשות על עדויות שמצאה בטקסטים מתקופות שונות, החל מימי הצלבנים ועד לוויכוחים של אנשי מדיניות החוץ בימינו...
כל אלה, ועוד רבים אחרים מתחומי הספרות, הפוליטיקה, האוכל והאופנה, נכללו בחקר הבניין השלם של האוריינטליזם, והאיטרפרטציה השגויה והמשפילה שלו...
...התגובה הפייסנית למתקפות מצביעה על כך שזמנו של האוריינטליזם, לפחות ככל שהדבא נוגע לאליטות הפוליטיות והתקשורתיות באמריקה, חלף עבר. המתקפה ותוצאותיה מצביעות גם על הרבה יותר מזה. הן מראות שבעוד שביקורת האוריינטליזם אכן ראויה לשבח על ההצלחה לה זכתה, היא ראויה גם להיבחן מחדש בשל חטאים לא פחותים. מעל לכול, המתקפה עצמה מגלה את פריחתה של תופעה תרבותית שלא זכתה עד כה לשום תשומת לב.
זוהי תופעה מסוכנת ונפוצה, שהתפתחה במשך זמן רב מבלי שחושיו המחודדים של הממסד האינטלקטואלי המתנשא יבחינו בה. במסגרת תופעה זו מתואר המערב באופן מעוות כמחרחר מלחמה, וכפי שתיאר זאת מלומד מסוים, שאינה אלא הפן השני של מטבע האוריינטליזם, היא תופעת האוקסידליזם...
...למעשה, ביקורת האוריינטליזם מילאה אולי תפקיד עקיף בעניין. כשלון האסלאם הרדיקלי הוא רק הכישלון האחרון בשורת הכישלונות הפוליטיים של המזרח, הנמשכים כבר יובל שנים.מלומדי המזרח עצמם לא התעמתו עם ההיסטוריה הזאת באופן מלא. הם העדיפו לשקוע בביקורת אוריינליזם משל עתמם, תוך שימוש בטיעוניהם של המלומדים המערביים, ולהאשים את המערב בבעיותיהם. אינטלקטולים מערביים צריכים לתהות באיזו מידה אין הביקורת שלהם מתארת את כוחות המערב אלא משמשת תירוץ לכישלון המזרח...
2012, דצמ׳ 29, 11:38
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!