שלמה שפירא
"6 השנים הללו... (1939-1945)" - סיכם שלום רוזנפלד
ספרון ללא כריכה 10ס"מ רוחב 13 ס"מ אורך, 76 עמודים
הספרון יצא לאור ביום גמר המלחמה (מלחמת העולם השניה) 8 במאי 1945 (כ"ה אייר תש"ה) בהוצאת "ידיעות אחרונות.
הספרון הודפס ב- דפוס א. מוזס, תל-אביב שינקין 11 טל. 2495
עמודים 73-75
...3000 טאנקים דוהרים במישורי גרמניה הצפונית והתיכונה בקצב קטלני. את האספקה מגישים להם מן האוויר. מפות-המטה מתישנות בן-לילה. שבויים אין לוקחים עוד - הם הולכים בעצמם. אוסנאבריק, קרלסרוה, גוטה, מינסטר, קאסל...מרשלים הולכים לשבי, גנרלים נכנעים לעשרות...
ועניבת החנק על המפלצת הנאצית מתהדקת ללא רחמים. בפברואר עוד טיהרו הרוסים את רחובות בודפשט האחרונים, בראשית אפריל הם כבר מטילים מצור על ווינה ועל בראטיסלבה. הבריטים מגיעים אל האלבה - ז'וקוב צולח את האודר. אין אנו באים לפרט את מאורעות-השקיעה, כי הם שמורים עדיין יפה-יפה בזכרון וכל פירוט למותר הוא.
*
ה"רייך" בן אלף השנים" מתפורר לרסיסים. הקריאות הנואשות של היטלר, האיומים והטירור של הימלר, אין בהם כדי לדחות את הקץ המר.
הם חלמו על "שקיעת אלים", על צלילי מוסיקה וואגנרית שתלווה את זינוקם השמשוני האחרון; על אפופיאה סטאלינגראדית בבירה ועל קרב אחרון בברכטסגאדן. הם חלמו על יצירת אגדת-גיבורים, שתשמש מקור-השראה לדורות הגרמניים הבאים, שיבואו לנקום את נקמתם.
כל אפסותם, כל שפלותם, כל מורך-רוחם נתגלו דווקא ברגעיהם האחרונים. ככנופית-גאנגסטרים נתונה במיצר, הם רצחו איש את רעהו, בגדו איש ברעהו, כרעו ברך בפני מנצחיהם והתחננו שיחוסו על חייהם העלובים.
נדמה, כי רק תמול-שלשום היה הדבר, כאשר האחד איים על העולם ב"שמונה מיליון כידוניו" - היום מרצצים בני-עמו את גלגלתו וזורקים את גופתו לאשפה.
נדמה, כי רק תמול-שלשום רקם השני את חלומו על הדברת תבל כולה - היום הוא יורד שאולה, כשדעתו אינה שפויה עליו.
הבמאי הגאוני ביותר לא היה מצליח לסיים ככה את מחזה-האימים.
*
פעמוני-הכנסיות מצלצלים. המונים נלהבי-נצחון רוקדים ברחובות. הדגל האדום מתנופף בבירת-הרשע. מוסיליני, היטלר, גבלס, הימלר, רונדשטט; קוויסלינג, פטן, לאוואל - שמות שעוד אתמול היה הכוח בידם לרצוח, להחריב, לאבד, להשמיד - אחד אחד הם יורדים מבמת-ההיסטוריה, בזויים ומושפלים כשקללת-דורות מלווה את שמם.
שר הנקמה היטיב לעשות.
אך כלום יש נקם ושילם על המיליונים שלנו שלא זכו?...
דר. עזריאל קרליבך כותב בהקדמה ואני מביא קטע ממנה מעמוד 2-3
...הנה נורתה היריה האחרונה, הנה הם כולם מניחים את נשקם, ופונים מגיא ההריגה, איש איש אל ארצו, אל ביתו ומולדתו. הנה מתפזר ההמון הגדול הזה שבא לשדה-הקרב מכל קצוי תבל, - עוד מעט ואיננו.
רק אחד נשאר עומד בשדה חריש-המוות וקציר ההרס, ...רק אחד אין לו לאן ללכת, לאן לפנות, לאן לשוב...אנו נשארנו שם, בעולם ששקע. אנו נקברנו שם, תחת זרמי הלאווה. אותנו אין מקים.
אבני בתינו אינן מצטרפות עוד לבנין. אבנים יקרות, אשר נשאו אבות קדושים על שכמיהם בעמל דורות, להקים לעצמם משכנות צנועים, איים של טוהר וזוך בתוך ים זוהמת הגויים, - פזורות אתן על פני הישימון, ומה תועלת בכן עוד? רק זאתף ללכת ולהסתער עליכן ולשאול אתכן, והגידו לנו - אנה באו, אנה אבדו אחי...
הנה מצלצלים פעמוניהם: "שלום עלי אדמות". ולקול התרועות הם מסבים יחד לתכן ולתקן עולם. כל המנצחים יחד, כל אשר לא נקפו אצבע במלחמה הזאת וכל אשר ספסרו בדם הלוחמים וכל אשר עמדו בגלוי לימין האויב, הנה הם תובעים איש איש את "המגיע" לו משלל הנצחון. והנה הם מקבלים.
רק אחד לא הוזמן. רק האחד אשר נגדו התנהלה המלחמה באמת. אשר עליו הוכרזה בכל צריחות המרצחים מראשיתה ועד סופה, מקצה העולם ועד קצהו. רק האחד, אשר לחם את המלחמה הזאת שנים רבות לפני כל המנצחים האלה, האחד אשר בדמו קנו להם את כל השהיות ואת כל הפיוסים ואת כל הזמן שהיה דרוש להם לנצחונותיהם . רק האחד ששילם את מחיר כולם, את המחיר העליון, - הוא לא נמצא ראוי להסב עמהם. בשבילו אין מקום בתיכון עולמם החדש.
כי הם את המנגנון הצבאי האדיר ביותר בדברי הימים ידעו לנצח, - אבל את עצמם לא ידעו לנצח. כי הם את כל שריון הברזל והפלדה של האויב יכלו לשבור, - את שריון לבם האטום לא יכלו לשבור. כי הם, נסים אין שיעור ואין ספור קרו להם, - נס גילוי אחוות-האדם לא נתרחש להם.
וקמת אתה, האחד והיחיד הנשאר תקוע בשדה-המערכה, ומבטך מלווה את גדודי כל העמים בפרישתם מעליך, ואזנך נטויה להמולת תרועותיהם, - והבינות:
-זאת לא היתה "מלחמה יהודית,. אף זו לא ככל המלחמות הקודמות אשר כבר ראינו וכבר שכחנו, היתה. מלחמה אימפריאליסטית אחת מני רבות היתה. זוהי שקיעתה של האימפריה הגרמנית, שמתה ברע עצמה, בשגעון גדולתה, בעוון שחצנותה ואשמת התנשאותה הרשעה על חברותיה. האימפריה הזאת נשברה לרסיסים, כאשר נשברו כל הקודמות לה בשל אותו חטא החריגה התוקפנית מגדריהן. היא נפלה כאשר נפלו קיסרויות אחרות, שהיו מחריבי עם-ישראל, - אשור ובבל ויוון ורומא וספרד. אך אנחנו לא נושענו בשקיעתן. שונא-ישראל נעלם - שנאת-ישראל לא נעלמה.
כל העמים חוגגים היום את נצחונם - בצדק. הם לא יצאו ללחום בהיטלר בשל רשעותו. הם יצאו נגדו על שסיכן את בטחונם הם. הסכנה דוכאה. הם חוזרים איש איש למקומו, ולבם מלא רינה. הם הדפו אויב שארב להם, הם ישבו מעתה לבטח.
אף אנו היינו שמחים כמותם - אילו היה מצבנו כשלהם. אילו היתה לנו גם לנו מדינה, כאשר יש להם. אילו היה הנצחון על האויב מחזק את המדינה שלנו, מגביר את בטחונה, מרחיב את אפשרויות קיומה.
רק מי שיש לו לאן לשוב משדה המערכה והיכן לשבת בבטחה - נצחונו במלחמה נצחון. רק מי שיש לו מדינה, - בשבילו נגמרה המלחמה.
בשבילנו לא נגמרה.
2013, ינו׳ 26, 09:28
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!