שלמה שפירא
"אש בעמקים" מאת שוֹהיי אוֹקא/ עם עובד 1964
Shohey Ooka:Fireson the plain
נכתב ביפנית וגם תורגם לאנגלית
תורגם מאנגלית לעברית בידי ג. אריוך
סיפור חיים של חייל יפני בצבא המובס ונסוג בחזית הפיליפינית
ובני-אדם, שכבר חצויים הם כל כך בתוך עצמם, כיצד ייתכן ביניהם משהו כגון אהבה, הן אהבה בין איש לאשתו והן בין הורים לילדים?
המיתוס של אחוות-לוחמים שנרקם בסיפורת, עם תיאורי אכזבת חיילים מן החברה שהם מוצגים כקרבנותיה, מפנים פה מקומם לגיבור שבתוקף הנסיבות ומשמעותן אחד הוא ויחיד הנושא במלוא האחריות המעשית לכל המתחולל ובתוך נפשו פנימה ניטשת ומוכרעת המערכה על דמותם של אדם ועולם.
"...כשביקרתי יום אחד, בחודש מאי, בבית-המחסה הזה לחולי-רוח וראיתי את הבית טובל כולו בירק הרך של עצי-האלון היפאניים, הדומה כל-כך לירק הגבעות הפיליפינאיות, הבינותי כי באתי למקום הנאות ורק הצטערתי שלא ידעתי עליו קודם. אז החלטתי להשתקע שם, ולבסוף הגיע היום שעמדתי לפנים מן הדלתות הכבדות ואשתי עמדה בחוץ. בעיניה מלאות-הדמעה חשתי את כל כבדו של הלב אשר רצחתי. אך מי אני כי אהיה מצר על רצח לב! כלום לא אני האיש שרצח גופות-גופות הרבה. יתר על-כן, גלוי וידוע כי לבה של אשתי אינו כל הוויתה. כי כולנו מפולגים לפלגי-פלגים, יודע אני, המטורף, מנסיוני שלי, ובני-אדם, שכבר חצויים הם כל כך בתוך עצמם, כיצד ייתכן ביניהם משהו כגון אהבה, הן אהבה בין איש לאשתו והן בין הורים לילדים?
...עם זאת אין אדם שיוכל להכריחני לעשות מה שאיני רוצה לעשות...מוזר היה בעיני כי שברי חיי שהוצרכתי לאַחוֹת בשובי ליפאן הניעוני עלפי רוב לעשות רק מה שלא חפצתי לעשות. הידיעות בעיתונים, המגיעים לידי בוקר וערב...לכפות עלי את הדבר שאני סולד ממנו ביותר-מלחמה חדשה. המלחמות אפשר שיש בהן תועלת לחבורה הקטנה של האדונים המנהלים אותן, ומשום מה אני משיח דעתי מאנשים אלו; חידה בעיני הם כל שאר הגברים והנשים הלהוטים שוב ללכת שולל אחר האדונים הללו, אפשר שלא יבינו עד שיתנסו במה שנתנסיתי בהרי-הפיליפינים; אז תיפקחנה עיניהם.
...סוף כל סוף אין הידיעות הללו בעתונים אלא סימנים...הטילו עלי פחד בסדר הופעתן ובמספרן. אם אמנם סימנים אלו שאני מוצא בעתונים הם מעשי-ידיהם של מומחים לפסיכולוגיה של ההמונים, המשחקים בדעת-הציבור, הרי שנאתי העמוקה תחול על מומחים אלו.
...ואולם המהפכנים המתכוונים לבטל משטר זה יכולים להעלות בדמיונם רק מעשי-מדיניות ריקים, ותחת לעבוד יחד, אינם פוסקים ממריבות קטנוניות...
...חיי בבית-מחסה זה לחולי-רוח עוברים עלי בהתבוננות...רופאי קבע לי משימה...יש משום אירוניה בעובדה שהמטפלים כאו הם רובם משמש-חולים מן הצבא היפאני שעבר מן העולם.נעים לי להיזכר במשלח-ידם הקודם על פי האופן שהם מלקים מזמן לזמן את החולים...
...השיטה של הפיכת המקרה השולט בחיי עתה להכרח נעוצה מן הסתם במציאת חולית-החיבור בין חיים אלה לבין העבר שבו נכפה עלי המקרה על-ידי השלטון. ומשום כך כותב אני רשימות אלו.
...עצת רופאי היא שהביאתני לידי כתיבה,כפי הנראה, ראה בכך הרחבה נאותה לטיפולו בדרך האסוציאציה החפשית שאהיה מעלה את פרשת עברי על הכתב. הרגשתי שאני יכול לסמוך על חובתו המקצועית לשמור סוד, ולפיכך החלטתי לספר את החוויות שעד כה לא גיליתי לאיש. מכל מקום מקצתן ודאי נסתננו במרוצת השיחות הגלויות שכפה עלי הרופא ואני ראיתי לטוב לספר לו את כל הפרטים-אף על-פי רוב לא היה לי יסוד לצפות כי יבין מה אני שח.
...הכסף שבא לידי ממכירת ביתי נתן לי את האפשרות להיטמן לפי שעה בחדר פרטי שקט זה. מסרב אני לתת דריסת-רגל בחדרי לאחות, לא כל-שכן לאשתי. הצעתי לאשתי גט-פיטורין, ולהפתעתי קיבלה את ההצעה. מין הבנה-שבלב צמחה בינה לבין הרופא שלי מתוך התעניינותם המשותפת במחלתי, ובשבתי כאן יודע אני היטב כי אף שחדלה לבוא הנה לראת את פני, עדיין היא פוקדת אותה חורשה של עצי-אורן אדומים שלפני בית-החולים לשם פגישות-אהבים עם הרופא. לא איכפת לי. כשם שכל הגברים אוכלי-אדם הם, כל הנשים זונות הן. כל אחד חייב לנהוג על-פי טבעו....
2011, אוג׳ 22, 13:35
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!