שלמה שפירא
"כיצד תרכוש ידידים והשפעה", ל- דייל קארנגי, תרגום: שמשון ענבל, 1936, Copyright renewed 1963 by Donna Dale...
המהדורה בעברית, 1979, הוצאת "עבר", ירושלים.
בספר הזה יש המון מחשבות, עצות, טכניקות, דרכים וכללים כדי לחיות ולאהוב ולתת לחיות!
...המחבר, עוד בשנת 1906, כשהיה תלמיד השנה הראשונה בבית-המדרש הממלכתי למורים...על-מנת לקנות לעצמו השכלה היה צריך להתגבר על מיכשולים רבים. משפחתו היתה עניה. אביו לא יכול היה להרשות לעצמו לשלם את דמי הפנימיה בבית-המדרש למורים, ועל-כן היה על דייל לרכב על סוסו מרחק של כעשרה קילומטרים לכל כיוון, על מנת לקחת חלק בהרצאות...באותה תקופה החל דייל לפתח בהדרגה מעין תסביך-נחיתות, שהיה בו כדי למנוע בעדו מלהגשים את מלוא כושרו. אמו של דייל הכירה בכך, ועל-כן הציעה לו כי יצטרף לקבוצת הוויכוחים הפמביים. היא ידעה כי אם יתאמן בנשיאת נאומים - עשוי הדבר להעניק לו אמון עצמי והכרה בכשרונותיו...כפי שהתברר לו לאחר מכן, היתה זאת נקודת-מיפנה בחייו...כתוצאה מרעיון זה פיתח דייל את הקורס "התנועה הגדולה ביותר בתחום חינוך-המבוגרים שהעולם ידע מעודו...ההתרשמות לגביו לא רק מהיבטי ההכשרה הקשורים בתורת-הנאום, אלא מן התועלת שניתן להפיק מהעקרונות של יחסי-אנוש...
אם ברצונכם לרדות דבש - אל תבעטו בכוורת. "אדוני, אלהים עצמו אינו מתכוון לשפוט את האדם אלא בסוף ימיו" ומדוע תעשו זאת אתם ואני?". מ-עמוד 34:
...כאשר אנו נושאים ונותנים עם בני-אדם, יש לזכור שאין אנו נושאים ונותנים עם יצורים הגיוניים דווקא. יש לנו כאן יצורים של רגש, יצורים הגדושים בדעות קדומות, שגאווה והתפטארות-שווא, מכתיבים להם את התנהגותם.
והביקורת היא בבחינת ניצוץ מסוכן - ניצוץ העלול להביא להתפוצצות אדירה במיכל-אבק-השריפה של הגאווה - התפוצצות שלעיתים יש בה כדי לגרום למוות...
כל שוטה יכול למתוח ביקורת, לגנות ולהתלונן - ורוב השוטים אכן עושים כן. אולם יש צורך באופי חזק ובשליטה עצמית כדי לגלות הבנה וסלחנות...
במקום לגנות בני-אדם, הבה ונבין אותם. הבה ונגלה, מדוע עושים הם מה שהם עושים. עיסוק זה מועיל ומעניין הרבה יותר מאשר מתיחת ביקורת; והדבר מביא לאהדה, לסובלנות ולנדיבות-לב. "לדעת הכל - פירושו לסלוח על הכל".
על התשוקה להיות גדול: ב-עמוד 36
{"שנהיה לראש ולא לזנב", זה מה שמאחלים לעצמנו באחת הברכות בערב "ראש השנה"} - על התשוקה להיות גדול - להיות חשוב: כמעט כל המאוויים כמו (בריאות וחיים, מזון, שינה, כסף וכל מה שניתן לרכוש בכסף, חיים בעולם הבא, סיפוק מיני, רווחה לילדינו, תחושת חשיבות...) ניתנים לסיפוק -כולם, פרט "התשוקה להיות חשוב".
מ- עמוד 26:
אל-קאפונה:
עשיתי את שנות חיי הטובות ביותר בהענקת תענוגות קלילים לבני-אדם, סייעתי להם ליהנות, וכל מה שאני מקבל בתמורה לכך אינו אלא גינויים, ואני נאלץ לחיות חיים של אדם נרדף"...
"רוב הפושעים ...אינם רואים עצמם כאנשים רעים. הם אנושיים, ממש כמוך וכמוני. כיוון שכך, הם עושים "ראציונאלזאציות", הם מסבירים. הם יספרו לך מדוע היה עליהם לפרוץ כספת, או להיות מהירים בלחיצה על ההדק, רובם מנסים - באמצעות הגיון, סביר או מוטעה - להצדיק את המעשים האנטי-חברתיים שלהם, אפילו בליבם, וכתוצאה מכך מכריזים הם הכרזות קולניות כי לא היה צריך לכלוא אותם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!