שלמה שפירא
אינתא עומרי (אתה החיים שלי) ל-סמדר הרצפלד, רומן-סיפור אהבה שאכן קרה, ידיעות אחרונות, 1994
...נמצא תמיד הריח של הגוף, אותו הבל שעולה מן התאים הקטנים, מן הכיסים והגומחאות שאנו נושאים איתנו תמיד: מתנוכי האוזניים ומבתי-השחי, אחורי הברכיים, הקרסוליים, מהחריץ הצר שבאחוריים והאזור השעיר של איברי-המין. סיפור-האהבה שלי מתרחש במקומות האלה...ובלב הנורא של תחילת האינתיפדה...קלטנו שנינו, פתאום, את הריח ההוא הנסתר, ושאפנו מלוא ריאותינו, לא הרבינו לדבר...גם היום הוא הערבי שלי, קרוב ואינטימי כמו סיגריה בפה...ואני לא שכחתי את עומר. לא שכחתי ולא סלחתי על שהכריחו אותנו להיפרד... גם עכשיו נראה לי, שזה הסיום הנכון. הוא נכון יותר וטוב יותר מזה שקרה במציאות. ומה שקרה זה שהמשכנו לחיות, נפרדים...
...וגם אני מן הסתם, חזרתי להיות מה שהייתי מאז ומעולם: יהודייה עם פני חרסינה, אשה קרה, זרה, שנואה כמו כל הפולשים...
מצאתי את הספר בחנות ספרים יד-שניה ובעותק הזה נמצאת הקדשה בכתב-יד, בעט: "לדר' וינשטיין היקרה! בהערכה! ותודה! מיפה הרצפלד 3.1.96"
2012, מאי 5, 12:40
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!