שלמה שפירא
זה היה מזמן מזמן (1976) - כשפועלים רבים מעזה עבדו בישראל, בנו שכונות בישראל, גם את השכונה בה אני גר לפני כחמישים שנה. שומר הלילה על השכונה ועל צורכי בנייתה היה פועל מעזה
זה היה מזמן מזמן (1976) - כשפועלים רבים מעזה עבדו בישראל, בנו שכונות בישראל, גם את השכונה בה אני גר היום שנבנתה לפני כחמישים שנה. הקבלן ומנהלי העבודה היו יהודים. נגרות ועוד כמה דברים סופיים ומשלימים ביצעו יהודים, אבל את השלד והקירות ושומר על כל צורכי הבנייה שהיה גם שומר בלילה (עור כהה היה לו והוא מעזה - אולי היה ממוצא סודני שגר בעזה).
אז שמעתי פועל פלסטיני זה או אחר מדברים ביניהם בערבית ומחייכים "הבית הזה שאני בונה יהיה פעם שלי", אמרו זאת בצחוק גם בעברית משובשת לאחראים עליהם ולדיירים שעתידים לגור בבתים הנבנים שבאו לראות איך מתקדמת הבנייה ותשובה לא איחרה לבוא מצד היהודים האחראים עליהם: "בֻּכְּרָה פִי (א)לְמִשְׁמִשׁ (בערבית بُكرة في المشمش)".
בעקיפין הבנתי מהפועלים הערבים שה- "נאשאאה" שלהם (התהוות-צמיחה-חינוך-תרבות...) רואים אותה - "נושרה" (נשורת/פסולת) על "וואראק נשאף" - "נייר ספוג" בגללנו.
חשוב להזכיר - אז לא היו פיגועים בישראל מצד פלשתינים לא בגדה ולא ברצועת עזה.
היום - אנחנו אומרים: "זה לא נורא. יקח יום ועוד יום, עוד כמה ימים ויירגע המצב המתוח בינינו לבין הפלסטינים".
ב- "נאשאט" אנחנו (עירנות/שקידה/פעילות) אבל גם הפלסטינים ב- "נאשאט".
******
"בעזרת השם". שוב ושוב "בעזרת השם" "יקח עוד כמה ימים" , "יקח עוד ועוד כמה ימים ויהיה בסדר".
עכשיו - ט"ו בשבט ובט"ו בשבט הזה קרן-הקיימת בעם היהודי שזורה ל- "חיים רעננים ושקטים".
איש צעיר אופטימיסט הייתי, איש זקן אופטימיסט אני עכשיו - בחרתי ב- "טוב" ובוחר ב- "טוב" , אנסה להמשיך לבחור ב- "טוב" וב- טוב ביותר".
מדינת לאום קטנה לנו - "מדינת היהודים"
השיבונו לנו את מולדתנו ההיסטורית שנגזלה מאתנו:
"אין לנו ארץ אחרת,
גם אם אדמתי בוערת...
כאן הוא ביתי."
הפלסטינים לא מבינים זאת ולא יבינו!
22.01.2024
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!