שלמה שפירא
אברהם מלמד: "היהפוך כושי עורו? האדם השחור כ'אחר' בתולדות התרבות היהודית", אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן, 2002
הספר מוקדש:
לאושרה, נעה, יונתן ותמר,
שלמדו לכבד את כל בני האדם.
כמה מן "העניינים:
החלום ופשרו: 'שנים כושיים כל אחד מכוער בתארו'
מקורותיו של הסימול: ' את תראֻני שאני שחרחרת'
בספרות המקרית: 'כבני כֻּשיים'
בספרות חז"ל: 'כעורים ושחורים'
בעולמה של התרבות האסלאמית:'והדבור בתכלית החסרון'
בעולם התרבות הנוצרי-לטיני: 'כבהמות לכל ענייניהם'
בעקבות הגילויים הגיאוגרפיים" 'עירומים ושטופי זימה'
מעמוד 61-62
...זיהוי אינסטינקטיבי זה של האשה המכוערת כשחורה, והאישה היפה כלבנה, מופיע לעתים קרובות בספרות הפולמוס שעסקה בטיב הנשים והיתה פופולרית מאד בתרבות היהודית של ימי הביניים המאוחרים והרנסנס...מערכת דימויים אסתטית וערכית זו היתה מקובלת בעולם התרבות האסלאמי של אותה תקופה והשפיעה גם על המלומדים היהודים.לובן הפנים מופיע כקריטריון ראשון ליופי בקאנון הערבי והעברי-האנדלוסי...כבר בתרבות הרומית העילית התפתחה האידיאליזציה של האישה הצפונית, בהירת העור והבלונדינית, אף כי כשלעצמם נתפסו העור הלבן והשער הבולנדיני כבלתי גבריים. כבר אז גברים העדיפו בלונדיניות...גם כאן חברו זה לזה הדימויים המינניים ודימויי צבע העור. גם כאן בולטת התופעה...של הקניית משמעות ערכית למאפיינים גשמיים. העור הכהה נחשב למכוער, והכיעור למסמן רוע ושחיתות מידות, ואילו הצבע הבהיר נתפס כיפה, והיופי מסמן את הטוב והמוסרי...
מתאר יהודה בן שבתאי (את האשה היפה!), בן המאה השלוש-עשרה, מתוארת האשה היפה כך: 'נ ערה כלילת יופי/תמימה אשר אין דופי/.../ברה כחמה ויפה כתרצה/ כשמש מציצה. ואת האשה המכוערת והרעה: 'אשה מצרה, כעורב שחורה, שפתיה כנאד על נאד נפוחים'.
בספר יש ביבליוגרפיה ענפה וספרות עזר (מקורות בעברית ובשפות אחרות) וגם מפתח שמות ועניינים,
אציין כאן ארבעה מקורות מספרות העזר
'גלגולה של תודעה גזעית: מאתיופיה לארץ המובטחת", סלמון, הגר תשנ"ז-תשנ"ח, מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי יט-כ, 125-146
גולן, תמר. 1988: שחור-לבן, לבן-שחור: ראשי פרקים באפריקה של ימינו, תל-אביב
מוריסון, טוני, 1997: משחקים באפילה, לובן עור והדמיון הספרותי, תרגם ע' לוטם, עריכה מדעית ואחרית דבר: ח. נוה, תל-אביב
אורבך, אפרים אלימלך, תש"ך: 'הלכות עבדים כמקור להסטוריה החברתית בימי הבית-השני ובתקופת המשנה והתלמוד', ציון כה, 141-189
2012, יוני 5, 21:43
בספר מדובר על "הכושי" מזווית יהודית. בל נשכח שיש התייחסות ענפה מצד "המערב עם " הלא-יהודי ו- שקספיר עם יצירתו "אותלו" (1603) - אותלו הכושי מוונציה - איש צבא קשוח / מצביא שנקרא להגן על ונציה מפני התורכים ובנישואין חפוזים וסודיים עם "דסדמונה" מבנות המקום שאותלו מתאר על קשר נפשי עמוק עם דסדמונה שהתאהבה בו על תלאותיו אבל גם סיבכה אותו ומרגע זה טבע העולם והתנהלותו גורם לנפילתו מ- "איגרא רמה לבירה עמיקתא". לזאת קוראים "טרגדיה".
השבמחקשלמה שפירא
כדאי לעיין בקטע שכתבתי :
השבמחקשלמה שפירא: "מאזנים" - אלול תשע"א Sep2011 כרך פ"ה גליון מס' 4 / מספר שירים על "העם דורש צדק חברתי"/על "אותלו הרוסי ואותלו הערבי"