שלמה שפירא
"דאגה" בחלק מהקטעים בבלוג "שלמה שפירא משורר"
*
פרופסור רנדי פָּאוּש : "...גיליתי שחלק משמעותי מיומם של אנשים רבים מוקדש לדאגה בגלל מה שאחרים חושבים עליהם."
וילהלם שְׁטֶקֶל : "מכתב רביעי: כושר-ההתעסקות של תינוק, הילד המשתעמם ומשעמם, האם-אובייקט לעריצות הילד, צרות-הבית והילד,מלקות לתינוקות??, מרבה שקילה - מרבה דאגה...
ד"ר מ. פקר, יהושע אורנשטיין: "הדאגה לבריאות משתלמת", /הנסיון מלמד שמספר לא מבוטל של מחלות הם תוצאה של חוסר ידיעה מספקת, גם על תשוקה מינית מוקדמת אצל הנוער...
יעל גרטי: אל דאגה: אחרי 4-5 זנגולות תופסים את הפרינציפ ונרשם שיפור.
*
פנחס רוטנברג: נוספה אפוא הדאגה לגורל תחנת הירדן של חברת החשמל. עוד בטרם נודעו פרטי ההצעה וגבולות המדינות המוצעים, כבר היה ברור שחלוקת ארץ-ישראל מעמידה בסכנה את תחנת נהריים.
*
"התחלה חדשה" ל- ברק אלקלעי ול- ניסים אלקלעי :
"לשכת עבודה" ראשונה בארץ , הקמת "חברת עובדים"
ו"והחברה לעבודות ציבוריות"
דאגה לתעסוקה בשעת משבר כלכלי ,
פניה לשלטונות לזרוז ולהגדלת עבודות יזומות (במקרה זה ממשלת המנדט)
מלחמה בספקולנטים ובספסרים
*
רֶמון אַרון: מחאה כזו מקבילה למחאות השכיחות והכמעט-מקובלות בצרפת. היש לשבח את האידיאליזם ואת העדר-הפניה של בעלי זכויות-יתר אלה, המוקיעים את זכויות-היתר של עצמם? או שמא עלינו לגלות מעבר ומתחת לפני התופעות את הדאגה המטרידה את בני הבורגנות הזעירה
נתנאל קצבורג:
שלמה שפירא: תחזית מזג האוויר: יהודי מעיראק היה אומר: החרפה בכיס והבושה בבית הקפה. ובארץ ישראל מה היה אומר: אפליקציה משודרגת לאנדרואיד ואין זיהוי לשלום בית : ערפל, מעונן, מחנק לדואגים, דאגה בכיס המרה להמרה, הפה כסף כיס מכיס לכיס, ואין מורא. פוליטיקה חרבונה, עשירים מקמצין, הקומדיה טרגדיה, החור באוזון, בגרוש ובכיס...
*
שלמה שפירא: ...בימים ההם - הפוליטיקה ניסתה להיות בדמות ישרה ודאגה למחיה ולאמצעים אפשריים במחיה. היום - הפוליטיקה מתערבת ביושר המחיה ומתחרה ביוקר המחיה.
*
שלמה שפירא: עמעום - ואני בחלוני מוגף דאגה / גופי, כבר, אינו חזק יותר, גם הנפש גם הנשמה
אומרים לי: "אתה חזק, היית חזק תישאר חזק, אנחנו סומכים עלייך..."
*
אריאל הירשפילד: ...היום. רוב הייקים ההם אינם עוד, וגם אלה שטפלו עליהם את התוויות האלה נסוגו ונעלמו. שלא ככה מעדות המזרח שתוויותיהן מתרעננות מידי עשור וכפולניות שצמחה בתרבות הישראלית לכדי סמל-על אווילי לכל מיני רגשות-אשם, דאגה, דאגנות, אימהות, סימביוטיות, צביעות ועוד כמה הבלים - הייקים נעלמו וה"ייקיות נותרה כאיזו מלה עברית נרדפת לדייקנות ותו לא...
*
שלמה שפירא: מי צריך היום פצצה גרעינית : איך נברא החומר: ביום בהיר קם אלוהים מן המים הרבים וברא את החומר /מאז ממשיך החומר ומתקיים מנצחיות האלוהים... יום דאגה היום - מי צריך פצצה גרעינית...
*
שלמה שפירא: שמעתי רבות את אמי " "רימה" בת שמחה ויוסף אזאצ'י - שבירו " אומרת לאישה שפגשה שלא ראתה אותה הרבה זמן "ליככי ווחשה", בהתכוונה שהיעדר נוכחותה הישרה בה דאגה, בדידות ותוגה...
*
סיגל שפירא: חג השבועות עמד בפתח. בגדאד עטתה את שמיה הבהירים, האוויר התנער מהאבק הצהוב, אבק המדבר, ונעשׂה צלול וקל, אך לבם של תושבי הרובע היה כבד. הפחד כבש את לבותיהם, הם לא הצליחו להרחיק את הדאגה, שדבקה בהם...
*
שלמה שפירא: רכב נגנב עם תינוק יהודי בכביש 6 ואותר בעיירת "פרעון" הפלסטינית / חיינו הפקר --- מציאות מחופרת - צרחות עידוד והתרגשות מסיום הצלה מוצלח / אנחות אכזבה מסיום הצלה לא מוצלח /נכפית עלינו דאגה תמידית לבטחון תושבי ישראל.
*
שלמה שפירא: שעשועים ומנעולים - ...בגני הילדים - צריך סבלנות איכפתיות דאגה מזוזה דגל שעות עבודה ושעות סגירה...
*
שלמה שפירא: בסגריר היום, אני זקוק ממך חיבוק ונשיקה
מי ששכח להוסיף סעיף "ברד" בביטוח מכוניתו, אכל אותה בגדול, אין צבע אין ברק במעטפת ניידותו...
ירושלים - שלג של כייף
הרצליה- ברד של דאגה
מסורת לצד ציונות חייבים להשתלב יחדיו, אם רוצים לחיות יחדיו
בסגריר היום אני זקוק ממך חיבוק ונשיקה...
*
שלמה שפירא: לאחרונה, אני מרגיש שאני חי במשפחה מורחבת כמו במעברה, יותר מדויק בעיירה קטנה,אמרו על העיירה: "בית יוצר של הנשמה" / עורבים שבאים להלך כדרך היונה, מאבדים שתי הליכותיהם, /דברי שלום ואמת בדאגה, הם העיקר.
*
שלמה שפירא: אנחנו והעולם אחרי הכנס על משבר האקלים
סוף סוף שמחתי שהשכנה דואגת לי
צלצלה לביתי ולא הייתה תשובה כי שכבתי בבית-חולים
צלצלה לחתן שלי - "למה אתם לא דואגים לשלמה"
*
שלמה שפירא: צלצול
אם את מתכוונת לאבד משקל, או להוסיף במשקל או אם הקלוריות סתם חשובות לך, עקרונית, מדאגה לבריאות המשפחה, מוטב שתדעי את העובדות שמאחורי "אגדות-העם" על הקלוריות.
*
שלמה שפירא:
בשפה היהודית הבגדדית האם היה מקום לגעגוע?
חיפשתי משל עממי על געגוע לגעגוע
גם משהו אולי געגוע לאישה ולא מצאתי.
נשים שלא נפגשו זמן רב ופגשו
אישה אחת הייתה אומרת לאישה שנייה - "לכי ווחשה"
כלומר בלעדייך הייתה בדידות/ריקנות/דאגה.
*
שלמה שפירא: אמזונס
עם קשת תקווה בשמים בלי דאגה בלי בלי קנאה עם תקווה.
*
ויש עוד
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!