שלמה שפירא
" אש"ף - חזון תעתועים מרושע " / 1988 / אבו מאזן אינו מטשטש עקבות ועמדתו הבסיסית כעמדה הבסיסית של הפלשתינאים שנשארה ועומדת ומוכתבת על ידי "חמאס" ודומיו ב"הצהרה" ומאחרים "בטשטוש".
" יאסר ערפאת מטשטש עקבות, אך חושף מדי-פעם את האמת והצהרותיו הן חד-משמעיות: 'אנחנו רוצים מלחמה. אנחנו רוצים ניצחון על ישראל' "
הערה שלי- והיום - האם אבו מאזן אינו מטשטש עקבות ועמדתו הבסיסית כעמדה הבסיסית של הפלשתינאים שנשארה ועומדת ומוכתבת על ידי "חמאס" ודומיו ב"הצהרה" ואחרים "בטשטוש".
אליהו בילצקי - "בקש שלום ורדפהו" - הוצאת אלף-בית" 1988
אליהו בילצקי (1921-?)
מצאתי ב"סימניה"---- "ביוגרפיה של הסופר אליהו בילצקי לצד רשימת ספריו: הדת במדינת ...• ביצירה ובמאבק : מועצת פועלי חיפה, 1981-1921"
ולדעתי 1981 אינו נכון כי הספר יצא לאור ב-1988 ובספר יש מכתבים ששלח ב-1982-אודה למי שיודע כדי לעדכן, בתודה.
היה חבר-קיבוץ "נגבה". סופר ומתרגם(לרוסית) שפירסם כשישה-עשר ספרים ושתי עשרות קונטרסים בנושאי ציונות, יהדות, תנועת העבודה וגם על מנהיגים והיה איש מתנועת-העבודה.
"הרווחים מהספר מוקדשים לקרנות שהמחבר ייסד למען מילגות לסטודנטים בפרברי ערים, שכונות ועיירות הפיתוח; טיפול בילדים טעוני-טיפוח ומוסדות ילדים ממשפחות מצוקה;מילגות ופרסים לעידוד לימודי תנועת-העבודה." (ואני אומר-הלואי ויהיו כאלה הכנסות מכל ספר והלואי עלי ועלינו).
בשנות-הארבעים לקיומה של מדינת ישראל קורא מחבר הספר: עם הפנים לשלום! בגזרת גורלנו המשותף -- היהודי-ערבי ולמרות זאת הוא אומר על " אש"ף-חזון תעתועים מרושע"
על אש"ף-חזון תעתועים מרושע
"...אש"ף הוא תוצר של תהליך מצטבר של הסירוב הערבי להכיר בציונות ומטרותיה, הוא סיכומו של מהלך היסטורי שעלה אל שלבים גבוהים יותר ב"אמנה הפלשתינאית", כביטוי עליון של הסכסוך הישראלי-ערבי. הוא מכיל בתוכו את כל זרעי הפורענות—בראש-וראשונה לבני העם הפלשתיני עצמם, תושבי הארץ, ולא נשלה את עצמנו—גם לעם היהודי החוזר למולדתו בה נוצרה תרבותו המקורית וערכיו הרוחניים. התפיסה האנטי-ציונית של הערבים ושל אש"ף עברה גלגולים והתעגנה באנטישמיות היסטורית שהיתה לקו ומשקולת בהסברה ובהעמקת השנאה ליהודי באשר הוא יהודי. תפיסה זו עברה גבולות, זמנים ועמים וחדרה אל האיסלם. היהדות היתה לציונות, ואליה הופנתה השנאה ההיסטורית. מצב גיאופוליטי של סכסוך לאומי הפך לתפיסה היסטריוסופית של מהותו של העם היהודי. ההיסטוריוסופיה היתה בת-לוויה לליבוי יצרים עד-כדי הטפה להשמדת מדינת ישראלץ האנטיציונות, האנטישמיות והתפיסה האש"פית לגבי העם היהודי והציונות צועדים יחדיו. את אשר רוצה הלב, מגלים הדברים ברבים: "הציונות היא אויב העמים." ריח חריף של "הפתרון הסופי" ממלא את חלל האויר: חבל שהיטלר לא השלים מלאכתו; חבל שאין עדיין לערבים הכוח לזרוק את הציונים לים. ראש המרכז-לתיכנון של אש"ף גילה בשעתו, כי אש"ף גילה בשעתו, כי אש"ף פנה אל נשיא הפרלמנט הצרפתי בבקשה לחוקק חוק שיבטיח קליטת יהודים ש"ירגישו עצמם אומללים וירצו לעזוב את ארץ-ישראל". הוא גם פעל בקרב ממשלות ארצות-ערב לחלק דרכונים ערביים לישראלים שלא יהיה להם לאן לפנות. הובטח כי "ניזום פעולה רחבה כדי להבטיח זכויות היהודים בארצות ערביות". על השואה הוכרז כ,שקר אושוויץ", "שקר 6 מיליונים". ההתנפלות על הציונות היתה כסות-עיניים למטרות מרחיקות-לכת לגבי מדינת-ישראל המגשימה סתנאים חמורים ביותר את הציונות. והאנטנה היהודית רגישה והיא מזהירה לא רק העם היהודי, אלא את הקהיליה האנושית כולה."
" אש"ף — חזון תעתועים מרושע, מדוע נתפסתי לניסוח כה קיצוני? האם אין כאן בעיה אנושית צורבת המוצאת ביטויה בפליטים, במחנות-פליטים ובדור שני ושלישי של אומללים? האם לא שילמו הפלשתינאים את מלוא המחיר בהתנגשות ישראל-ערב, בעיקר צאז פלישת חמש מדינות ערב ב-15 במאי 1948? חובת המצפון היא לראות את הדברים נכוחה, כדי להבחין הבחנה נכונה בין אש"ף בחזון תעתותיו המרושע כלפי מדינת ישראל לבין אסון הפליטים שהוא אביו החוקי. אינני מכיר תנועת שיחרור לאומית מאז תחילת ההתעוררות של התנועות הלאומיות באירופה בתחילת המאהה-19, המבזה ומעוותת את המושג "לאומיות", כמו אירגון אש"ף וחזית-הסירוב הערבית הקנאית-דתית-לאומנית. --- הלאומיות המודרנית ותנועות השיחרור הלאומיות במאתיים השנים האחרונות צמחו מתוך תנאיהן-הן, עברו ההיסטורי של העם, יצירתו התרבותית וסגנון חייו. גורמים אלה הם שעיצבו את דמותו הלאומית ואת רצונו הלאומי...הייחוד ההיסטורי של העם מחפש את מקורותיו הקדומים כמהות מיוחדת מהם ניזונים שרשיו. זוהי רוח האומה, הקשורה בטבורה לגיאוגרפיה שלה שחשיבותה מכרעת בתולדותיה. הגיאוגרפיה, במקרה זה, היא הקרקע של האורגניזם החברתי-יצירתי שלה. שם היא יצרה את "האני החאומי" שלה ושם התפתח יצר הקיום שלה. כך נקבעת התודעה ההיסטורית של העם ושל לאומיותו,... ... ועל זה כתב משה הס בדברי מבוא של הס, ע' 26 – "שום אומה מאומות העולם של הזמן החדש הנלחמות על מולדתן, לא תוכל למנוע מעם ישראל את ארץ מולדתו שלו בלי אשר תביא מתוך כך לידי סתירה פנימית מסוכנת שיש בה כדי לסבך את דרכה ולהביא לידי מיתה מוסרית בידי עצמה."
"ארגון שיחרור פלשתין" אש"ף הסתבך בדרכו, באיסטרטגיה ובטקטיקה שלו, הסתבכות בתחום המוסר האנושי והלאומי והביא את עצמו לידי מיתה מוסרית של עצמו ואסון על עמו..." "האמנה הפלשתינית" היא בבחינת ברית-קדושה ודברי ההקדמה ב"אמנה" מסתיימים בשבועה לבצע אותה. על בסיס "האמנה"ובשבועתה מכריזים אנשים מרכזיים באש"ף, כי מולדתם פלשתין אינה ניתנת לחלוקה. חייב לבוא שיחרור מלא. פארוק קדומי, ראש המחלקה המדינית של אש"ף, מכריז השכם והערב, כי אש"ף לא יכיר בישראל. יאסר ערפאת מטשטש עקבות, אך חושף מדי-פעם את האמת והצהרותיו הן חד-משמעיות: "אנחנו רוצים מלחמה. אנחנו רוצים ניצחון על ישראל. שלום עבורנו אומר אך ורק השמדת ישראל ! לא פחות !" מדי-פעם הוא חוזר על המשפט: "את ישראל צריך להשמיד.". מכאן ה"הלאווים" המפורסמים שלו: "לא לזכות קיומה של ישראל; לא לוויתור על פעולות טרור; לא שלום; אין עם יהודי בישראל.
(הערה שלי- האם אבו מאזן אינו מטשטש עקבות היום ועמדתו הבסיסית כעמדה הבסיסית של הפלשתינאים שנשארה ועומדת ומוכתבת על ידי "חמאס" ודומיו ב"הצהרה" ואחרים "בטשטוש".).
2011, אוק׳ 8, 15:34
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!